יְצִירָתִיוּת

יצירתיות יהודית לאורך ההיסטוריה – ומה באשר לעידן הקורונה

יצירתיות משמעה שינוי וחדשנות, יצירת מוצרים ורעיונות חדשים. בתקופה המודרנית התפרצה ונפוצה היצירתיות היהודית כאשר הסתיימה האפליה, אולם יצירתיות היתה קיימת אפילו בתקופת התנ"ך. חרדה, חינוך, השקפות רב-תרבותיות הם מנועים (drivers) של יצירתיות. מגיפת הקורונה ואנטישמיות מגבירות כיום את החרדה, ולכן יש סבירות לכך שהן יגבירו את היצירתיות היהודית.

יצירתיות מהי?

למשבר הקורונה עשויות להיות תוצאות משמעותיות מאוד, מחוללות שינויים גדולים, עבור העולם כולו, כמו גם עבור העם היהודי ומדינת ישראל. אם ללמוד מן ההיסטוריה היהודית, הרי משבר הקורונה עשוי לתת תנופה ליצירתיות יהודית בתחומים רבים, יותר מאשר אירוע בודד כלשהו מאז מלחמת העולם השנייה והשואה.

מהי יצירתיות? יש למונח זה הגדרות רבות. יצירתיות היא אם השינוי והחדשנות. היא הרצון לייצר רעיונות ומוצרים חדשים על ידי צירוף של ידע ממקורות רבים ושונים. ברמתה הבסיסית ביותר, יצירתיות היא מושג ביולוגי. כל צורות החיים שואפות לאריכות ימים, בין כפרטים ובין כקבוצה. הואיל והסביבה נמצאת תמיד בתהליכי שינוי, היצורים החיים חייבים תמיד להסתגל לשינויים. בעלי החיים השתנו במשך 500 מיליון שנים, לא רק על מנת להתמודד עם אקלימים חדשים, אלא גם על מנת להימנע מלהיאכל ע"י בעלי חיים אחרים. הביולוגים רואים את טריפת בעלי החיים על ידי בעלי חיים אחרים כסיבה עיקרית לאבולוציה בקרב בעלי החיים. מוגזם? "טריפה", במובן רחב יותר, יכולה להסביר גם לא מעט מן היצירתיות האנושית.

אולם קיימות דוגמאות לכך שבתקופות מסוימות, משמעה של היצירתיות היה קפיאה על השמרים. דחיית השינוי יכלה, לעיתים, להבטיח אריכות ימים, כל עוד הסביבה היתה יציבה באופן יוצא דופן, וברוב הזמן לא היו אויבים בסמוך. דוגמה יוצאת מן הכלל לכך היא מצרים הפרעונית, לפני כ-3,300 שנים, ללא מהפכות בדתה, שפתה, כתביה, אמנותה, כלכלתה, שלטונה וכו'. אולם כאשר בסופו של דבר, מצרים העתיקה פגשה בציביליזציות גלובליות שונות בצורה רדיקלית – הלניזם, רומא, נצרות – היא קרסה במהירות. היא הותירה הריסות מרשימות, אך לא שום סימנים שנשארו בחיים. חלקים מן היהדות החרדית הם דוגמה נוספת, יותר קרובה לזמננו. החל מן המאה ה-18 ואילך, הם שאפו לקביעוּת, נצחיות, על ידי הכשלת כל שינוי. אולם כאשר הם נתקלו באויב רצחני, הם לא היו מסוגלים להבין את המציאות ולנוס על נפשם, בשעה שרבים מהם עדיין יכלו לעשות זאת. כמעט כל היהודים שניתן לזהותם כאורתודוקסים נספו תחת הכיבוש הנאצי. החרדים החדשים בישראל מתיימרים ללכת בעקבות החרדים מן הטיפוס המזרח-אירופי. סירובם להשתנות הינו אסטרטגיה של הישרדות הכרוכה בסיכונים גדולים מאוד.

האם היהדות היתה "יצירתית" מאז ומתמיד?

האם יצירתיות הינה מאפיין יהודי לאורך ההיסטוריה? הוויכוח בשאלה זו הינו עתיק יומין, אם כי הוא נוהל תחת שמות שונים. "יצירתיות" (creativity) היא מונח מן המאה ה-20. קודם לכן הוא לא היה קיים בלכסיקון השפה האנגלית. בערך בשנת 90 לספירה טען יוספוס פלביוס כנגד הסופר המצרי האנטישמי, אפיון, כי הדת היהודית נעלה על כל הדתות האחרות. היהדות הוציאה מתוכה את הפילוסופים הגדולים ביותר בעולם. יוספוס שיבח את היהודים על "יצירתיותם" הגדולה מזו של אחרים, אלא שבכתביו, בלשון הארמית והיוונית, "יצירה" התייחסה רק לפעולה אלוהית, לא אנושית. בשנת 1919 פרסם הסוציולוג האמריקני תורסטיין ובלן מחקר בשם " ההצטיינות האינטלקטואלית של יהודים באירופה המודרנית". הצטיינות אינטלקטואלית היא תנאי עיקרי ליצירתיות. אולם, הקביעה כי היהודים ניחנו ביותר הצטיינות אינטלקטואלית מאחרים לא היתה רצויה. ויכוח גדול, שהחל עוד קודם לכן, ונמשך תחת כותרת "נייטרלית" יותר, "התרומה היהודית לציביליזציה", הפך לנושא אקדמי ופופולרי כאחד. בסוף המאה ה-19 פרץ ויכוח בין מלומדים נוצרים ויהודיים על "מקוריותו" של התנ"ך העברי. לדוגמה, האם היהודים המציאו את יום המנוחה, היום השביעי בשבוע, השבת, כפי שהם טענו, או שהם לקחו אותו מן הבבלים, כפי שניסו להוכיח פרוטסטנטים גרמניים ואנגליים? האם ישנו משהו מוּלָד במוחם של יהודים או בגנטיקה שלהם, היכול להסביר יצירתיות ארוכת-טווח? או שהיו אלה תנאים חיצוניים דומים לאורך מאות בשנים, שהביאו לתוצאות דומות? קשה לספק מענה על שאלות כאלה, משום שהגדרת היצירתיות היא גמישה ומבוססת על ערכים. כיום, הכל מייחסים ערך ליום המנוחה השביעי. אך לא תמיד זה היה כך. הפילוסוף הרומאי סנקה בז ליהודים משום שלדעתו, דתם גרמה לבזבוז של כ-15 אחוז מחייהם. מה שניתן להעריך באובייקטיביות יחסית הוא הרציפות הארוכה של ציביליזציה, האסונות שאותם היא נאלצה לעבור, והאם מרכיבים מהותיים של אמונות, פרקטיקה דתית ושפה שרדו את האסונות האלה. על פי קריטריונים אלה ניתן לכנות את ישראל, יהודה והעם היהודי, ציביליזציה רציפה, "יצירתית". ציביליזציה זו צמחה מחדש, בשינויים עמוקים, לאחר שתי הפסקות קטסטרופליות – חורבנם של בית המקדש הראשון והשני. כיום מוצאת עצמה היהדות בעיצומה של הפסקה שלישית, שהגיעה לשיאה עד כה בשואה ובהקמתה של מדינת ישראל.

הוויכוח בנושא "התרומה היהודית לציביליזציה" נמשך

החל מאמצע המאה ה-20 ואילך התחדש זרם הפרסומים אודות "התרומה היהודית", בין באופן כללי ובין בתחומים מסוימים, תוך התמקדות בתקופה המודרנית. רבים מפרסומים אלה היו תגובות אפולוגטיות לאנטישמיות. היו אינסוף חזרות על נתונים סטטיסטיים שהראו, לדוגמה, כי למעלה מרבע מזוכי פרס נובל הם יהודים. ספר שזכה לתפוצה רחבה היה "המאה היהודית" מאת יורי סלזקין, שהתפרסם בשנת 2004. המשותף לכל הפרסומים בנושא "תרומה יהודית" הוא שכולם רואים את היצירתיות היהודית כתופעה מודרנית. השוואת הזכויות (האמנסיפציה) באירופה, צעדת "היציאה מן הגטו" (יעקב כץ), כאשר מסלולים מקצועיים שהיו עד אז סגורים בפני היהודים נפתחו, ובארצות הברית, על ידי סילוק האפליות בתחומים הסוציו-אקונומי וההשכלתי לאחר 1945. כאשר התממש שחרורה של הדרישה היהודית להכרה ולהצלחה, שעד אז דוכאה ונבלמה, יצירתיותם של היהודים התפרצה ונפוצה לכל הכיוונים. מסקנתו של תורסטיין ובלן היתה כי "הצטיינות" היהודים תבוא אל קיצה יחד עם קץ האפליה נגדם. אחרי שהיהודים ישיגו שוויון זכויות, כולל מדינה משלהם, הם לא יזדקקו עוד להצטיינות, ויהפכו דומים לכל האחרים. ניצחונה של הציונות (הוא כתב זאת בשנת 1919!) ישים קץ ליצירתיות היהודית. אולם עד כה לא בא הקץ, לא ליצירתיות היהודית ולא ללחצים הדוחפים ומניעים אותה.

מנועים ותנאים של יצירתיות

יצירתיות הינה כישרון של אנשים יוצאי דופן הזוכה לתמיכה מצד ציבור או מצד שליט, או שמוּנַעת על ידי מגע עם אנשים יצירתיים אחרים. "מדינה יצירתית" היא מדינה שיש בה אנשים יצירתיים. הם נוטים להתגלות קצת לפני, במשך, או מיד אחרי תמורות היסטוריות גדולות. קשה ללמוד את קורות חייהם בתקופות קדומות, קל יותר בתקופה המודרנית. מספר תנאים פסיכולוגיים וסוציולוגיים מעודדים יצירתיות.

  1. חרדה היא המנוע העיקרי של היצירתיות היהודית. היא נובעת ממתח, לחץ, תחושת שוליות, הַדָּרָה, אפליה, רדיפה, גירוש, מנוסה, מלחמה, רצח עם – ומזיכרונות מתמשכים, בין-דוריים, של כל אלה. כותרתו של ספר שפורסם לא מכבר (בשנת 2019), מאת נורמן לברכט, אומרת את כל זה במשפט אחד: גאונות וחרדה – כיצד שינו יהודים את העולם 1847-1947.
  2. סקרנות היא מנוע שני, פועל יוצא מחרדה. "תכונתו של מוח נדיב ונעלה היא דרגה גבוהה של סקרנות. סקרנות זו פועלת יותר מכל כאשר נבדקים חוקיהן והרגליהן של אומות זרות", קבע ד"ר ג'ונסון, הסופר האנגלי המפורסם שחי במאה ה-18. חרדה שאין בצידה שאלות איננה יצירתית. יהודים הם סקרנים. כל הנביאים העבריים הגדולים שניבאו, צפו או שרדו את חורבן בית המקדש הראשון שאלו שאלות. מדוע, מדוע? הספר המפורסם ביותר שחובר (יצא לאור בשנת 1947) על ידי שורד שואה, פרימו לוי, שואל שאלה אחר שאלה. אפילו שמו הינו שאלה: הזהו אדם?
  3. חינוך, או השכלה, הוא התנאי המאפשר הראשון ליצירתיות. "צירוף ידע ממקורות שונים ורבים", כפי שהוגדרה יצירתיות, מחייב השכלה רבה. הנתונים לגבי יהודים גרמנים מלפני 1933 ולגבי יהודים אמריקנים אחרי 1945 מראים מיתאם בין הביצועים החינוכיים לבין היצירתיות, כפי שהיא נמדדת על פי תרומות למדע, לכלכלה, לאמנויות, לספרות וכו'. חינוך הוא תנאי הכרחי, אך לא מספיק, ליצירתיות.
  4. רבגוניות, או רבצדדיות, היא התנאי המאפשר השני ליצירתיות. משמעות הרבגוניות היא היכרות עם יותר מתרבות, שפה ומסורת אחת, מוּדעוּת לכך שעשויות להיות נקודות מבט שונות ושעשוי להיות יותר מפתרון אחד לבעיה מסוימת. הדיונים בתלמוד עודדו מתן תשובות שונות לשאלה, ונדודיהם הרבים של היהודים העניקו להם ידע משפות ומתרבויות רבות.

רשימת המנועים והתנאים איננה ממצה את הכל. לא כל הידע נרכש בבית הספר. חלק מן הידע הוא תת-הכרתי, ועשוי להופיע בהשראות פתאומיות. ואסארי, איש הרנסנס שכתב במאה ה-17 את תולדות חייו של לאונרדו דה וינצ'י, מתאר כיצד נהג לאונרדו להמתין במשך שעות עד לבוא ההשראה, לפני שהתחיל לצייר. גם לא הוזכרה כאן אינטליגנציה בתור תנאי ליצירתיות. נושא זה נפיץ מבחינה פוליטית. ככל הנראה, מחצית מן האינטליגנציה היא תורשתית; ליותר מ-40 גנים יש זיקה לאינטליגנציה. ולאינטליגנציה יש קשרי גומלין עם כל ארבעת המנועים והתנאים של היצירתיות.

אצל העם היהודי ומדינת ישראל, גורם החרדה – שתסמיניו נראים לעין – חזר בתור מנוע פוטנציאלי רב-עוצמה של יצירתיות. אם לא די במגפה, הרי הגידול העולמי באנטישמיות מאתגר את השלווה והביטחון בתפוצות, ואילו האיומים על עצם קיומה של ישראל מעולם לא פסקו. גם משבר התעסוקה ידגיש את חשיבותם של החינוך וההשכלה, התנאי המאפשר הראשון של היצירתיות. משברים מעוררים וממריצים את היצירתיות. זה כבר ברור בתחומי הרפואה ותעשיית התרופות, שבהם יש הכרה נרחבת בתרומות הישראליות והיהודיות למדע, לחדשנות ולבריאות. יתכן שאתגר הקורונה גם מילא תפקיד בהתרחבותו יוצאת הדופן של מגזר ההיי-טק הישראלי בשנת האסון 2020, ובגידול הבלתי-נפסק של יצוא ההיי-טק הישראלי. התרשתות (Networking), כלומר פיתוח רשתות של קשרים עסקיים וחברתיים, ושיתוף פעולה בתחומי מדע, טכנולוגיה ופיננסים המשיכו לגדול בעולם כולו ובעולם היהודי/ישראלי – בונוס למגזר ההיי-טק.

התרבות סובלת. יעברו שנים רבות עד שתצמחנה השפעות יצירתיות של המשבר על הספרות, האמנויות, המוסיקה והקולנוע, ואולי אף יותר שנים עד שתתגלינה תוצאותיו הפוליטיות של המשבר. אי-הנחת של הציבור מן הפוליטיקה הולכת ומחמירה. ניצחון גדול ביותר של היצירתיות הישראלית יתבטא ברפורמה של המערכת הפוליטית, שעל ההכרח בה מכריזים כבר שנים רבות.

מדיניות של יצירתיות?

יצירתיות אמיתית היא תעלומה. אין מדיניות שתייצר אותה כאשר היא איננה קיימת, אולם אם היא קיימת, מדינויות יכולות לזהות אותה, לעודדה ולתגמל אותה. לצה"ל יש מדיניות של איתור תלמידים מבריקים בתחומי המתמטיקה והפיזיקה וניתובם למגזר הביטחוני. מאוחר יותר, בוגרי מגזר ההיי-טק הצבאי בונים את עתידה הכלכלי של ישראל. זו היא מדיניות של יצירתיות בכל המובנים, למעט שמה, וראשיתה במדיניות כוח האדם של הצבא. ישראל זקוקה למדיניות של יצירתיות שתהיה רחבה, לא מוגבלת לחדשנות טכנולוגית, על מנת לחזק את העוצמה היהודית/ישראלית, הקשה והרכה גם יחד. קיימות שתי שאלות: מה עלינו למדוד כאשר אנו מעריכים יצירתיות, וכיצד נמדוד זאת? התשובות יוכלו לבסס את השערתנו כי החרדות שנוצרו עקב הקורונה מגדילות עד מאוד את היצירתיות היהודית. עובדה מוכחת, או היפותזה משכנעת?