חרדים

שנת הקורונה, האמנם שנה של העמקת הקיטוב?

Credit: Alex Eidelman / Shutterstock.com

במהלך השנה האחרונה התמודדנו, כמדינה וכחברה, עם אתגרים רבים, ביניהם מגיפת הקורונה העולמית ומספר מערכות בחירות. נייר זה בחן את השפעתם של אתגרים אלו על תופעת הקיטוב, ובפרט על שלושה שסעים מרכזיים – פוליטי, דתי וכלכלי. ומצא כי בשלושתם הקיטוב בין קבוצות שונות בחברה העמיק.

השנה החולפת הציבה בפני החברה הישראלית ונבחריה לא מעט אתגרים, מהבולטים שבהם תחושת קיטוב ויש שיטענו אף שנאה בין חלקים שונים בחברה הישראלית.

ישראל, כמדינת מהגרים, מתמודדות עוד מראשיתה עם שסעים בין קבוצות שונות באוכלוסייה. השנה האחרונה זימנה לנו שתי מערכות בחירות (בנוסף לשתיים בשנה שקדמה לה), ראש ממשלה מכהן בזמן שכתבי אישום מרחפים מעל ראשו, וכמובן, מגיפה גלובלית שמשיתה אתגרים בריאותיים וכלכליים, לתוך מערכת פוליטית רופפת ועצבנית ממילא. כל אלו הובילו להחלטות מעוררות מחלוקת[1] שהשלכותיהן העצימו והציפו מעל פני השטח בעיות ופערים בין קבוצות שונות באוכלוסייה. השאלה העולה היא האם הלך הרוח התקשורתי והפוליטי אכן מרמז על העמקת הקיטוב בחברה הישראלית?

על מנת להשיב לשאלה זו, נבחן את מידת הקיטוב בחברה הישראלית בעקבות שנת הקורונה על פני שלושה סוגי מתחים אשר זוהו במחקרים קודמים כמרכזיים במפת המתחים שעימם מתמודדת החברה הישראלית. שלושת המתחים שנבחרו נכחו כולם בשיח הציבורי והפוליטי בתקופת הקורונה – המתח הפוליטי, המתח הדתי (ציר המסורת), והמתח הכלכלי/ סוציואקונומי, קרי אי- השוויון.

המתח הבולט ביותר, לפחות בחודשים האחרונים סביב תקופת הבחירות, הוא המתח הפוליטי. מדד הדמוקרטיה הישראלית, של המכון הישראלי לדמוקרטיה,[2]  בוחן מידי שנה "איזה מתח הכי חזק היום בעיניך בחברה הישראלית?". כפי שניתן לראות, התפיסה כי המתח בין מחנות פוליטיים הוא המתח המשמעותי ויותר הולכת ומתחזקת בשנים האחרונות.

תרשים 1:  המתח החזק ביותר כיום בחברה הישראלית, 2012-2020  אחוז מכלל המדגם

מקור: הרמן ואח', מדד הדמוקרטיה הישראלית 2020, ע' 146

כשבוחנים הלכה למעשה את עומקו של המתח או הקיטוב הפוליטי, ניתן להישען על שתי מגמות מרכזיות: הראשונה מתייחסת לפערים בתמיכה בעמדות אידאולוגיות בין ימין ושמאל. נתונים עדכניים של פרויקט הפלורליזם של המכון למדיניות העם היהודי[3] בשאלות הגדרה עצמית, מעידים כי אין שינויים משמעותיים בשנים האחרונות בקבוצות הזהות הפוליטית של רוב הציבור הישראלי – שמתרכז ברובו בצד הימני של המפה. תוצאות הבחירות בסבבים האחרונים, שבהן ניתן להצביע על שני גושים (ללא רוב ברור לגוש זה או אחר), תומכות בממצאי הסקרים – בפועל מפלגות ימין נמצאות בשני הגושים והימין מהווה עדיין רוב. גם בסבב הבחירות האחרון, ולמרות השפעות השנה החולפת, איננו רואים תזוזות משמעותיות בהיבט זה.

המגמה השנייה שכדאי לבחון כשמדברים על קיטוב פוליטי היא מפת המפלגות, ובעיקר כוחן של המפלגות הגדולות אל מול המפלגות הקטנות. מפלגות גדולות וחזקות מאפשרות לייצר עוגנים, לייצב את המערכת ולצמצם סחטנות פוליטית, בנוסף, הן מרמזות על היכולת להתאחד, להתאגד ולהסכים. עצם קיומן של מפלגות קטנות רבות שמצליחות לעבור את אחוז החסימה, מצביע על שסעים ועל התגברות האינטרסים הסקטוריאליים. מערכת הבחירות האחרונה, חיזקה מאוד את המפלגות הקטנות- מספר המפלגות הקטנות גדל, כמו גם מספר המנדטים הכולל שבו הן מחזיקות. אם בבחירות לפני שנה עמד מספר המפלגות הקטנות על 8 ומספר המנדטים הכולל שלהן על 51, בבחירות האחרונות עלה מספרן ל- 13, והן מחזיקות ב- 73 מנדטים סה"כ. גם אם נבחן את תוצאות הבחירות האחרונות בהשוואה היסטורית אל מול שנים בהן כוחן או מספרן היו גבוהים יותר ממערכת הבחירות האחרונה, הרי שמספר המפלגות הקטנות שעברו את אחוז החסימה, כמו גם מספר המנדטים של כלל המפלגות הקטנות הם מהגבוהים בשנים האחרונות.[4] בשונה מהאידאולוגיה, שבה לכאורה אין תזוזות ממשיות, מפת המפלגות מצביעה על פילוג שהעמיק בשנת הקורונה.

 

המתח השני שעשוי להצביע על מגמות קיטוב ותפס הרבה מאוד כותרות בחודשים האחרונים הוא הקיטוב על ציר המסורת/ הדת (בעיקר אל מול אוכלוסיית החרדים). סקר הפלורליזם של המכון למדיניות העם היהודי, בוחן מידי שנה את תפיסתן  של קבוצות בחברה הישראלית את מידת התרומה של קבוצות ייחוס שונות לחברה. החברה החרדית (כמו גם הערבית) מדורגת באופן קבוע בתחתית הסולם כשקבוצות אחרות נשאלות לדעתן לגבי תרומתה.  

 

תרשים 2: שיעור הסבורים שלחרדים תרומה חיובית לחברה הישראלית בהזדהות על פני ציר המסורת (2016-2021)

מקור: נתוני מדד הפלורליזם של המכון למדיניות העם היהודי בין השנים 2016-2021

בבחינת הנתונים לאורך זמן, ניתן לראות ירידה קלה בלבד בשיעור הישראלים (להוציא החרדים והדתיים התורנים) שסבורים שלחרדים תרומה חיובית לחברה הישראלית. מעניין לראות שדווקא בקרב המזדהים כחילונים עלה מספר האנשים הסבורים שלחרדים תרומה חיובית לחברה הישראלית (20% מהמשיבים סברו שיש להם תרומה חיובית לעומת כ- 14% בשנים קודמות), בעוד שבקרב הדתיים הליברלים חלה השנה ירידה משמעותית לעומת השנתיים האחרונות (מכ- 72% ל- 58%).

במדד הפלורליזם הוספנו השנה שאלה נוספת שבחנה "האם התנהלות החרדים במהלך מגפת הקורונה פגעה באחדות של אזרחי ישראל?״.

תרשים 3: האם התנהלות החרדים במהלך מגפת הקורונה פגעה באחדות בין אזרחי ישראל?

מקור: נתוני מדד הפלורליזם של המכון למדיניות העם היהודי, 2021

מהנתונים עולה שלמרות שיותר חילונים השיבו השנה (לעומת שנים קודמות) שלחרדים תרומה חיובית לחברה הישראלית, עדיין, רוב מכריע (91%) מהמשיבים סבורים שהתנהלות החרדים במהלך השנה האחרונה פגעה באחדות בין אזרחי ישראל. באופן כללי. ניתן לראות שככל שאנו נעים על הציר לקבוצות הדתיות יותר, ההסכמה עם ההיגד הולכת ונחלשת. אומנם גם בקרב הדתיים והדתיים תורניים כמעט מחצית מהמשיבים סבורים שהתנהלות החרדים גרמה לפילוג, אולם קיימים הבדלים ברורים בין הקבוצות.

מדד הדמוקרטיה הישראלית לשנת 2020,[5]  התייחס אף הוא להשפעת הקורונה על היחס בין חרדים לבין שאר חלקי האוכלוסייה, כשבחן "כיצד, לדעתך, השפיע משבר הקורונה על מערכת היחסים בין לא ־ חרדים לחרדים". מעל למחצית מהמשיבים סברו כי המשבר הזיק ליחסים בין לא חרדים לחרדים. כאשר שיעור אלו שסברו כי המשבר הזיק בקרב האוכלוסייה החרדית הוא הגבוה ביותר (71%), אחריה האוכלוסייה החילונית (62%). כשהשיעור הנמוך ביותר שסבורים כך הוא בקרב המסורתיים דתיים (48%) (שיעור הדתיים שסבורים כך עומד על 58% ושיעור המסורתיים הלא דתיים על 53%). נתונים אלו, כמו נתוני המכון מלמדים על השפעה לרעה של משבר הקורונה על היחסים בין קבוצות שונות באוכלוסייה, ובעיקר בין חרדים לבין כל השאר.

המתח האחרון אליו התייחסנו, שנוגע ישירות לנזקי המגיפה, הוא המתח הכלכלי והפערים הסוציו-אקונומיים. בפרק מיוחד שהוקדש לנושא הקיטוב בהערכה השנתית לשנת 2020,[6] ניתן היה לראות כי למרות ששיעורי אי השוויון בישראל עדיין גבוהים ביחס למדינות המפותחות, המגמה השולטת בשנים האחרונות הייתה של צמצום הדרגתי של הפערים. מגפת הקורונה, וארבעת הסגרים שבאו בעקבותיה במהלך השנה, פגעו ברוב אזרחי המדינה. אולם, כפי שעולה מהנתונים, הנפגעים העיקריים משתייכים לאוכלוסיות שמלכתחילה נחשבו חלשות יותר ובהן צעירים, בעלי שכר נמוך, נשים וערבים (אוכלוסייה נוספת שנפגעה מאוד מהמשבר והצעדים המדיניים היא אוכלוסיית העצמאים).[7] ממשלת ישראל יזמה כבר בתחילת המשבר מספר תוכניות במטרה לסייע לעובדים שנפגעו ולצמצם את הנזקים, בין היתר באמצעות קצבאות אבטלה על בסיס חל"ת, הקלות מטעם המוסד לביטוח לאומי ותוכניות סיוע לעצמאים.[8] בנוסף, מאז חודש מרץ אנו רואים פתיחה הדרגתית של המשק, וחזרה לשוק העבודה. למרות מאמצים אלו שיעור האבטלה עדיין גבוה, ורבים הצטרפו למעגל הנזקקים (עמותות הסיוע דיווחו בחג האחרון על עלייה משמעותית במספר מבקשי הסיוע בכלל, ובקרב המבקשים שלא נזקקו לסיוע בעבר בפרט). בנוסף, אזרחים רבים כילו את חסכונותיהם על מנת להצליח ולשרוד את השנה האחרונה. אין לנו די נתונים בשלב זה, אולם ניתן להניח שאחרי מספר שנים בהן הצליחה מדינת ישראל לפעול למען צמצום הפערים ואי השוויון הכלכלי, שנת הקורונה הביאה לשינוי המגמה, לפחות בטווח הקצר.

לסיכום: הנתונים על פני המתחים השונים – פוליטיים, דתיים וכלכליים –  מצביעים על כך ששנת הקורונה והמשברים שליוו אותה העצימו את הקיטוב בין קבוצות שונות באוכלוסייה. כדי להתמודד עם נזקי שנת הקורונה, יש לנקוט בצעדים קונקרטיים. בנאומו עם השבעת הכנסת ה- 24  הדגיש הנשיא ראובן (רובי) ריבלין כי "אם לא נשכיל למצוא מודל של שותפות שיאפשר לנו לחיות כאן יחד, מתוך כבוד הדדי זה לזה, מתוך מחויבות האחד לשני, וערבות הדדית אמיתית – חוסננו הלאומי יעמוד בפני סכנה של ממש."  כמה ימים לאחר מכן, טקס הדלקת המשואות ביום העצמאות ה- 73 , עמד בסימן אזרחים "הפועלים לטיפוח החוסן החברתי בישראל ולהעמקת המשותף והמאחד." שני המקרים הללו הם אינדיקציה להכרה של  ההנהגה הישראלית בחשיבות הקיטוב והשפעותיו, אולם לא די בכך. על נבחרי הציבור החדשים, בכנסת ובממשלה, לנקוט צעדים קונקרטיים שיצמצמו את השסעים. בטווח הקצר, ניתן לעשות זאת באמצעות משרד החינוך ומנהלי בתי הספר והמתנ"סים, באמצעות קמפיינים, ולא פחות חשוב, באמצעות דוגמא אישית והפסקת השיח המאשים והמפלג בקרב נבחרי הציבור. בטווח הארוך יש לחשוב על מנגנונים, גופים או תוכניות אסטרטגיות שמטרתם לקרב בין קבוצות באוכלוסיה, לשנות את השיח האלים, ולצמצם את השפעתם ההרסנית של משברים פוליטיים, כלכליים, וכפי שראינו גם בריאותיים.

אולם לא די להשאיר את המלאכה בידי הפוליטיקאים, גם אנחנו, כחברה וכיחידים, צריכים לקחת אחריות. במלחמת לבנון השנייה, באסון הכרמל, ובאירועים רבים של אנשים פרטיים שנזקקו לסיוע, התגייסו רבים ונתנו כתף, כל אחד על פי יכולותיו וכישוריו. הסגרים שליוו את הקורונה, והפגיעה הכלכלית הרחבה, הפכו את הסיוע למורכב וקשה יותר. עכשיו, כשהמשק נפתח והחיים חוזרים אט אט למסלולם, עלינו לשלב ידיים, לאתר את אלו שנפגעו כלכלית, לחבק את אלו שדחינו והאשמנו בשל דעותיהם הפוליטיות או בשל אמונתם הדתית, ולהפגין קצת יותר סובלנות ונדיבות.

ערבות הדדית ואחדות השורות לא רק יסייעו בידינו לקצר תהליכים ארוכים ומאתגרים של התאוששות הכלכלה והמשק, אלא אף יכולים לשפר את המציאות אליה התרגלנו לפני הקורונה. אולי, דווקא מתוך המשבר, נוכל להגשים מחדש את החלום שנמצא בלב החזון הציוני, מדינת מופת לעם היהודי.

[1] למשל ההחלטה להמיר את הסגר על ערים אדומות בעוצר לילי.

ראו: מערכת דוקטורס אונלי, (07.09.2020), "החרדים לחצו ותוכנית הרמזור שונתה: עוצר לילי ביישובים האדומים במקום סגר," DoctorsOnly – publichealth.doctorsonly.co.il/2020/09/205135/

[2] הרמן, תמר, אור ענבי, איילת רובבשי- שטרית, אברהם (רמי) ריטוב, אלה הלר, מדד הדמוקרטיה הישראלית 2020, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2020.

[3]  Jppi.org.il

[4] הבחירות היחידות שבהן המפלגות הקטנות היו חזקות מעט יותר הן הבחירות בשנת 1999 (אז מספר המפלגות הכולל עמד על 15 ומספר המנדטים שבהן החזיקו המפלגות הקטנות עמד על 75). יחד עם זאת, חשוב לזכור שאז הונהגה שיטת הבחירות הישירה לראשות הממשלה.

[5] הרמן ואח', שם, ע' 150

[6]  המכון למדיניות העם היהודי, "מדד משולב, קיטוב בישראל וביהדות ארצות הברית," מצב העם היהודי- הערכה שנתית 2020.

[7]  להרחבה: ראו יעיש, מאיר וטלי קריסטל, השלכות מגיפת הקורונה על עובדים ועבודות בישראל, אוניברסיטת חיפה.

sites.google.com/hevra.haifa.ac.il/coronavirusineqaulity?fbclid=IwAR2O9U6iOkq2bEomysKNG8hm4kzYaJ4XhE3ywQdPQ8lCHulW1fN7GlxnYmQ

<last accessed March 31 2021>

גם נתוני שירות התעסוקה מספקים תמונת מצב ומספרים (אולם הם מתעדכנים לאט יותר): www.taasuka.gov.il/he/InfoAndPublications/Pages/MonthlyReports.aspx#k=%20ListID:%2233637105-4558-4b58-a265-40e5d562b6e9%22

 

[8] זוהר, גל, "המשבר המתהווה בשוק העבודה בעקבות נגיף הקורונה: סקירה בינלאומית," שירות התעסוקה הישראלי, 25 במרץ 2020

www.taasuka.gov.il/he/InfoAndPublications/ReasearchAndReviews/Documents/coronalabormarket250320.pdf