ספריית מאמרים / אסטרטגיה וגיאוגרפיה

ארצות הברית נגד סין: העימות נמשך גם בשנת 2021

מה הן תוצאות העימות בין סין לארצות הברית, מבחינתם של מדינת ישראל ושל העם היהודי? כיצד משפיעות תגובותיה של סין לאתגר האמריקני על ישראל? שאלה זו הינה חלק מתמונה גלובלית רחבה יותר, שראשית כל יש לסקור אותה.

התחלפות המימשל בארצות הברית ב-2020 לא הקטינה את רמת העימות בין שתי המעצמות, בניגוד למה שקיוו הסינים כאשר ארצות הברית הזמינה שניים ממעצבי המדיניות הבכירים ביותר של סין למפגש ראשון בדרג גבוה על אדמת ארה"ב, באלסקה (18-19 מארס 2021). שם החלה ההיתקלות הפומבית בין שני הצדדים בחילופי נזיפות וגערות בנימה ממורמרת, שנדירים כמותם בהיסטוריה הדיפלומטית. בפניהם של הסינים ניכרה תדהמתם. יתכן שעבור סין, היה זה מאורע שסימן את קו פרשת המים; מאורע שכנראה חיזק את שיכנועם כי העוינות המערבית, ובמיוחד זו האמריקנית, "מחופרת" היטב ועמוק. מן הצד האמריקני, הנשיא ביידן ידע כי התנגדות לסין – צמצום ההפרות הסיניות של "הסדר הגלובלי", במינוח האמריקני, והמתחים בין סין לשכנותיה – הוא אחד משני נושאי מדיניות בולטים שלגביהם שוררת הסכמה בין דמוקרטים ורפובליקנים, פרט לרצון משותף להתמקד בנושאי פנים ולנטוש את המזרח התיכון. לביידן היו כל הסיבות שלא להזמין התקפות מצד הרפובליקנים, או להיתקל בבוז ציבורי כללי על ידי כך שייתפס כ"רכרוכי" כלפי סין.

בבית פנימה המשיכו שתי המדינות להיאבק ב"נשורת" בנושאי הבריאות, הכלכלה, החברה ודעת הקהל כתוצאה ממגיפת הקורונה המתמשכת. שתיהן הכניסו את נכסיהן החשובים ביותר למערכה הבריאותית: סין – את יכולתה האדירה לגיוס המונים ושליטה בהם, ארצות הברית – את הפוטנציאל המדעי והטכנולוגי הכביר שלה, כמו גם את חירות המחשבה, התקשורת והביטוי, כאשר האחרון – חופש הביטוי – משפיע על המאבק במגפה בצורה חיובית ושלילית כאחד. הקונסנסוס המדעי ששרר תחילה במערב כי המגפה החלה אצל חיות בר ולא במעבדה סינית נתון כרגע בספק. המדענים לא קיבלו מסין את כל התשובות שקיוו לקבל.

בשתי המדינות, המשק חזר לצמוח. היחסים הכלכליים בין השתיים הינם מורכבים, ובאמריקה הם פחות נתונים לשליטה על ידי פקודות מן המימשל. החברות הגדולות של אמריקה החליטו להישאר בשוק הסיני. כרגע, מאזני הסחר והתשלומים בין שתיהן אינם לטובת ארצות הברית. המאזן שוב נוטה לטובתה של סין, כפי שהיה כאשר טראמפ החליט להתערב. הביקוש של הצרכנים האמריקניים למוצרים סיניים נראה כבלתי-ניתן לעצירה גם על ידי תעריפי מכס, בעוד שסין מקטינה במידה רבה את רכישות התוצרים החקלאיים האמריקניים, כתצואה ממגפת הקורונה תיירים סיניים שוב אינם זורמים לאמריקה כדי להוציא שם כספים, וההשקעות הסיניות בארצות הברית פחתו. מפה של השבועון "אקונומיסט" המשווה בין סין לבין אמריקה מגלה מהפכת סחר גלובלית: בעוד שבשנת 2000, רק 12 מדינות סחרו עם סין יותר מאשר עם ארצות הברית, בשנת 2020 כל מדינות אסיה, אפריקה, אוקיאניה ומזרח אירופה סחרו עם סין יותר מאשר עם ארה"ב, למעט יוצאת דופן אחת ויחידה: ישראל. וכל ארצות דרום אמריקה, למעט שלוש, סחרו יותר עם סין מאשר עם צפון אמריקה. ארצות הברית ממשיכה ללחוץ על ידידותיה ועל בעלות בריתה לבחור צד ולהגביל או לקצץ את קשרי הסחר, ההשקעות והטכנולוגיה עם סין. מספר מדינות עשו זאת בצורה חלקית, אך לא לגמרי. כולן ממתינות. מנהיגי צרפת וגרמניה הכריזו בפומבי כי הם מסרבים להיגרר להפסקת יחסיהן הכלכליים של ארצותיהם עם סין. אחרים, כמו יפן, ממשיכים להבטיח לבעלת בריתן, ארצות הברית, כי הם עומדים לצידה באופן מוחלט, אולם כמעט שלא מורגש שינוי כלשהו בקשרי הסחר וההשקעות המאסיביים של יפן עם סין.

זוכרים את העבר, תוהים מה יביא העתיד

איש אינו יודע מי המעצמה שתנצח במירוץ הכלכלי הגלובלי, אך קרוב לוודאי שהמנצחת תהיה זו שתפיק יותר רעיונות חדשים ומהפכניים ויותר טכנולוגיות חדישות מצליחות. כיום נמצאת סין בתהליך של הסתגרות, אולם היא יודעת כי היפרדות מלאה משאר העולם איננה אפשרית. אולם, למצער, היא שואפת לצמצם את תלותה במוצרים חיוניים זרים, מעודדת תושבים זרים לעזוב, מפחיתה או מקצצת את יחסיה עם אוניברסיטאות עילית במדינות זרות, ומגבירה את אמצעי הפיקוח ואת הצנזורה על חופש הביטוי. נראה שהיא חוששת מפני רעיונות זרים לא פחות משהיא חוששת מפני מוטציות של הקורונה שתחדורנה מבחוץ. הנשיא שי ג'ינגפינג הזכיר את הכבוד שהוא רוחש למאו זֶדוֹנְג. הסתגרותה של סין מפני השפעה זרה יכולה להתפרש כניאו-מאואיסטית. לעומתה, ארצות הברית מפולגת, ורבים באוכלוסייה האמריקנית מגלים בוז כלפי מנהיגי המדינה ומביעים פסימיות באשר לעתיד. הסינים, ורבים אחרים, בהם גם אמריקנים, רואים את ארה"ב כנמצאת בתהליך של ירידה סופנית. נפוליאון השלישי, קיסר צרפת, ואדולף היטלר, חשבו כך – והם טעו. לאמריקה יש עדיין יכולת כבירה להסתגלות, לתיקון עצמי ולהתאוששות – אם רק תרצה בכך.

בשנתיים או שלוש השנים הקודמות, אסטרטגים צבאיים ופוליטיים בשתי הארצות דיברו יותר ויותר על האפשרות של מלחמות "חמות" בין סין לבין ארצות הברית. לכאורה, הדבר היה אמור לגרום לדאגה עמוקה בקרב הציבור והפוליטיקאים, אולם נראה שאין הם מודאגים. לא סין ולא ארה"ב רוצות במלחמה, אולם זה בדיוק מה שנאמר על המעצמות האירופיות העיקריות בשנת 1914, ולמרות זאת, הן גררו את עמיהן למרחץ דמים  שנמשך ארבע שנים והרס את היבשת. כיום, ההיסטוריונים שוב אינם מחפשים אשמה יחידה בפרוץ מלחמת העולם הראשונה. הם תולים את קולר האשמה במצב נפשי משותף ששרר בהנהגה האירופית: חוסר דמיון, ועיקשות כי במצבים מסוימים אין שום ברירה. העתיד יגיד לנו אם להנהגותיהן של אמריקה ושל סין יש יותר דמיון, ואם הן יודעות כי תמיד יש יותר מאפשרות אחת.

ארצות הברית נגד סין נגד ישראל: אין אפשרות להתחמק מן הנזק המשני

זהו ההקשר הגלובלי שעל ישראל להבינו לצורך הגדרת מדיניותה כלפי סין. אי-ההסכמה לגבי סין היא אחד מסלעי המחלוקת הוותיקים ביותר בין ארצות הברית לבין ישראל. בשנים 2000 ו-2004 כפתה ארצות על ישראל להפר חוזים שנחתמו עם סין לאספקת נשק, והדבר גרם למשבר בין סין וישראל. עשר שנים לאחר מכן חזרו היחסים להשתפר, ותהליך זה הגיע לשיאו בוועידת החדשנות הרביעית של ישראל, שמארחה היה ראש הממשלה נתניהו, ובין הנוכחים בה היה סגן נשיא סין, וואנג קישאן, הדרג הסיני הבכיר ביותר שביקר בישראל מזה שנים רבות (24-25 באוקטובר, 2018). אולם מספר חודשים לאחר מכן פתח הנשיא טראמפ במלחמת הסחר שלו נגד סין. לישראל לקח זמן כדי להבין שהאינטרס שלה בקשרים הדוקים עם סין חייב להביא בסופו של בר להתנגשות עם החלטתה של בעלת הברית החשובה ביותר שלה, ארה"ב, להתעמת עם סין. ארצות הברית הזהירה את ישראל כי השקעות סיניות נושאות ערך אסטרטגי ומודיעיני עבור סין. הדבר עלול לסכן את ביטחונה של ישראל, ומה שמשמעותי אף יותר – את יחסי הידידות שלה עם ארצות הברית. אם לשפוט לפי מספר תגובות פומביות, הרי כמה מומחי ביטחון ישראליים חשובים חלקו עם האמריקנים את דאגותיהם אלה, אך אחרים לא היו שותפים להן. באופן כללי, לישראל היתה השקה שונה לגבי הנושא הסיני. דעת הקהל הישראלית לא היתה עוינת כלפי סין – ההפך הוא הנכון. ההשקעות הסיניות בתשתית הישראלית חסכו לישראל  מיליארדי דולרים, והסחר בין ישראל וסין, שרק הסחר בין ישראל ואמריקה גדול ממנו, צמח בקצב מהיר יותר מהסחר עם אמריקה. יתר על כן, ישראל לא יכלה להתעלם מן הקשרים המדיניים, הכלכליים והצבאיים הגוברים והולכים בין סין לבין מדינות מוסלמיות במזרח התיכון. ההערכה היא כי סין היא כיום המשקיעה הזרה הגדולה ביותר במזרח התיכון. יש כאלה הרואים את כניסתה לאזור כמהלך אסטרטגי שכוונתו לתפוס את מקומם של אמריקה והמערב באזור, מבלי להשתמש בכוח צבאי. אם יש לישראל שכנה חדשה, גדולה, עליה לחפש דרכים על מנת להבטיח שהשכנה הזו לא תהיה עוינת. אבל לארצות הברית לא היתה שום נטייה להאזין לשיקולים מסוג זה. גרוע מכך, תמיכתה של סין באיראן, ששיאה בהסכם ה"שותפות האסטרטגית" ושיתוף הפעולה ל-25 שנים, שנחתם בין איראן וסין במארס 2021, לא גילתה דאגה כלשהי לגבי איומי ההשמדה שאיראן משמיעה כלפי ישראל. מובן מאליו שזה לא סייע לישראל לנמק את רצונה ביחסים עם סין. בניגוד לסין, רוסיה, גם היא ידידה טובה של איראן, לפחות מצאה לנכון להשמיע גינוי פומבי לאיומי ההשמדה של איראן.

ארצות הברית ממשיכה להתריע

מאז ועידת החדשנות באוקטובר 2018 ואילך, ארצות הברית לא הפסיקה להזהיר את ישראל מפני מה שהיא רואה כסכנה מצד סין. מספר שבועות לאחר שסגן הנשיא וואנג קישאן עזב את ישראל, מספר רב של מומחים אמריקניים, כולם לא אנשי המימשל אך מקושרים היטב, ירו מטח של אזהרות לעבר ישראל. היתה זו מתקפה תקשורתית בו-זמנית, מתואמת, שבה הוזהרה ישראל כי קשריה עם סין הינם "מוטעים", והם עלולים להעמיד בסכנה את ידידותה של אמריקה. במהלך 2019 ו-2020, חברים בכירים במימשל טראמפ, ביקרו בישראל, ובאוגוסט 2021 ביקר בישראל ראש ה-CIA וויליאם ברנס, כדי להביע שוב ושוב את דאגתה של אמריקה מפני ההשפעה הסינית, גם באופן כללי, וגם לגבי פרויקטים ספציפיים. המבקרים האמריקנים וידאו כי התקשורת תדווח על דאגותיהם. העיתון העיקרי של ישראל בשפה האנגלית, ”ג'רוזלם פוסט", עושה זאת לעיתים תכופות, ובדרך כלל הוא מאמץ את הקו האמריקני בנושא זה. ישראל לא אטמה את אוזניה בפני התלונות האמריקניות. לקראת סוף שנת 2019 הקימה הממשלה גוף פיקוח חדש לשם בדיקת ההשלכות הביטחוניות של הצעות להשקעות זרות. הואיל ולגוף זה אין מנגנוני אכיפה, ישראל הבטיחה לחזק את סמכויותיו. ישראל כעת היא יותר זהירה, והיא איננה מקבלת את כל ההצעות להשקעה מצד סין.

סין ממשיכה לעקוב

במשך השנים 2019 ו-2020 עקבה סין בחשש מה אחרי הוויכוחים בין ארצות הברית לבין ישראל. אילו סין לא היתה מייחסת חשיבות של ממש למדינת ישראל הקטנה, כפי שגורסים רבים, שיעור התגובות הסיניות היה נמוך. אולם שגרירות סין בישראל מחתה בפומבי יותר מפעם אחת, ותקפה את ארצות הברית על "שימוש לרעה ב'ביטחון לאומי' על מנת להשחיר את פניה של סין ולמנוע פעילויות עסקיות רגילות". אמצעי התקשורת של סין גילו עצבנות לגבי הלחץ האמריקני על ישראל, כשלעיתים תכופות הדבר מאותת על מה שחושבים מנהיגי סין. יומון סיני הביע תקווה כי ישראל "תִּימָּנַע מן המאמצים לגרור אותה למלחמת הסחר בין ארצות הברית וסין". סין היתה מודאגת מן ההתקפות האמריקניות על התרחבותה הגלובלית, הכלכלית והטכנולוגית כאחד. יתכן שסין קיוותה להשתמש בישראל כדוגמה לאחרים, דוגמה שתוכיח כי אפילו אחת מבעלות הברית ההדוקות ביותר של אמריקה יכולה לקיים קשרי סחר והשקעות משגשגים עם סין. אם זו היתה כוונתה של סין, ארצות הברית הצליחה לסכל אותה.

במהל השנתיים שבהן שרר בישראל שיתוק פוליטי, לא התרחשו שינויים מפליגים. ישראל תִּימְרְנָה באופן שהביא לחיזוק הברית הביטחונית חסרת התחליף שלה עם ארצות הברית, ובו-זמנית ניסתה להגן על יחסיה הכלכליים רבי הערך עם סין. בשנת 2020 הבחינה ישראל בתגובה הסינית הצוננת כלפי הסכמי אברהם. הנשיא שי ג'ינגפינג הכריז יותר מפעם אחת כי הבעיה הפלסטינית הינה נושא ליבה במזרח התיכון. למעשה, זו עוד היתה עמדתו של מאו זדונג, והיא חלק מן ה"ניאו-מאואיזם" של שי. הסכמי אברהם נראו כמציבים סימן שאלה על אמונתו זו של שי, ועל כן הם לא יכלו לזכות בברכתה של סין. נוסף על כך, קרוב לוודאי שסין חשדה כי ישנה מזימה אמריקנית להחלפת מימון ההשקעות וההשפעה סין בישראל על ידי כסף והשפעה שיבואו מן המפרץ. כך או כך, היעדר ההתלהבות מצידה של סין לא ביטא עוינות כלפי ישראל.

סבלנותה של סין פוקעת והיא נעשית יותר עוינת – בינתיים

מצב זה השתנה באביב 2021, כאשר חלה הידרדרות בגישתה של סין כלפי ישראל, בפעם הראשונה מזה יותר מ-15 שנים. השינוי בלט בשלוש רמות: מגעי ההנהגה הסינית עם מנהיגים במזרח התיכון, עמדתה של סין באו"ם, והרשתות החברתיות בסין. מנהיגי סין, לעיתים קרובות שר החוץ, נפגשים עם מנהיגים מזרח תיכוניים אחת לשנה, לפעמים אף בתדירות גבוהה ביותר, ישירות או באמצעות ה"זום". הסינים מְחַזְרים לא רק אחרי המדינות הגדולות, כי אם גם אחרי מדינות המפרץ הקטנות שבהן מוצבים בסיסים צבאיים של ארה"ב. ישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון שלא ידועים מגעים בדרג גבוה כלשהם שסין ניהלה סין איתה בשנים 2020-21. ברור שסין מבקשת לשדר בכך מסר למזרח התיכון. שנית, חל שינוי במדיניות הסינית באו"ם. בכל הקשור לסכסוך הישראלי-פלסטיני, מאז ומתמיד תמכה סין – בהצהרות מילוליות – בפלסטינים. היא שאפה לזכות בתמיכת הגוש הערבי והמוסלמי באו"ם, אך לא הרחיקה לכת מעבר להצבעה בעד כל הצעות ההחלטה הפרו-פלסטיניות. במאי 2021 נטשה סין את מדיניותה מזה שנים רבות של אי-התערבות בסכסך הערבי-ישראלי. במהלך דיוני מועצת הביטחון אודות העימות בעזה, סין זימנה ישיבות מיוחדות, ניסחה הצהרות גינוי לישראל ותבעה לחקור את "פשעי המלחמה" של ישראל, מבלי להזכיר כלל את הרקטות ששיגר החמאס. היא השתמשה בסכסוך לא בעיקר כדי למצוא חן בעיני הערבים, אלא כדי להלום בחזרה בארצות הברית ובהגנה שזו סיפקה לישראל. ארצות הברית ממשיכה להרגיז את הסינים על ידי גינוי מחנות עבודת הכפייה ו"החינוך מחדש" בפרובינציה של שינג'יאנג במערב סין, בהם – כך נטען – כלואים כמיליון אויגורים בני הדת המוסלמית.

אולם ישראל לא היתה מוכנה להניח לפעלתנות הסינית העוינת באו"ם לעבור ללא תגובה. מספר שבועות לאחר מכן, בסוף חודש יוני, הצביעה ישראל יחד עם עוד 40 מדינות במועצת זכויות האדם של האו"ם בעד גינוי "ההתעללויות" הסיניות בשינג'יאנג ובמקומות אחרים. ישראל מצאה עצמה נתונה תחת לחצים מנוגדים, מצד סין ומצד ארצות הברית גם יחד. הסינים כעסו והאשימו את ישראל כי נטשה את מדיניות הנייטרליות שאותה נקטה קודם לכן. הם הזהירו כי להצבעה הישראלית יהיו תוצאות. בעת שהתרחשו "אירועים" אלה – לא יותר מאשר "סערות בספלי התה של האו"ם" – נפתח גל של "אנטישמיות" אמיתית, לא רק הערות אנטי-ישראליות, ברשתות החברתיות של סין. אחד שאל: "מדוע אמריקה תמיד תומכת בישראל? משום שהיהודים שולטים במימשל האמריקני וכל הכסף נמצא בכיסיהם". היסטוריונים סיניים שעיסוקם ביהדות היו בטוחים עד כה כי ה"אנטישמיות" איננה מוכרת בסין. כעת הם מודאגים: באינטרנט הם יכולים לקרוא מה חושבים ואומרים צעירים סיניים – אפילו אם חלק מן המשקיפים מזהים יד ערבית ב"אנטישמיות" המבוטאת באינטרנט הסיני.חשוב להבין, עם זאת, כי השימוש במונח "אנטישמיות" בהקשר לסין איננו נושא עימו את המטען ההיסטורי הנורא שהוא נושא במערב, מטען של אפליה, רדיפות, גירוש ורצח.

תקרית מסוימת ממחישה את כוחן של מילים, כאשר הן באות בהקשר רגשי. ביוני 2021 פרסם ה"ג'רוזלם פוסט" בפעם השנייה מאמר מערכת, לא חתום, תחת הכותרת החריפה "סין התגלתה כשחקן רע. אין אנו חייבים להם מאומה". מאמר מערכת זו פורסם קודם כשנה קודם לכן (19 באוגוסט 2020). בין השאר, המחבר מזלזל בסיפור הידוע על העיר שנחאי, שבזכותה ניצלו כ-20,000 יהודים בזמן השואה, סיפור המהווה מקור של גאווה לסין. כאשר המאמר הופיע בתרגום לסינית, הוא גרם לתגובת שרשרת של תשובות אנטישמיות באינטרנט.

האם אמרת "ג'נוסייד"?

יריבה האמריקנים של סין, בהם פקידי מימשל ממשיכים לכנות את מחנות עבודת הכפייה ו"החינוך מחדש" בשינג'יאנג במונח הטעון "ג'נוסייד". דיווחים על הפרות זכויות אדם זורמים משם, אם כי לא כולם אומתו על ידי מקורות נייטרליים. סין השיבה בזעם כי "ג'נוסייד" הוא הרצח ההמוני המתוכנן מראש של רוב יהודי אירופה, או הרצח ההמוני של בני שבט הטוטסי ברואנדה וכן מקרים נוספים, אולם בשינג'יאנג לא מתרחש שום ג'נוסייד. גם בנפרד מן המקרה הסיני, מדינת ישראל והעם היהודי עלולים להתחרט על השימוש הרחב – והמוטעה – במונח "ג'נוסייד". שימוש זה רוקן את המילה ממשמעותה האמיתית, עד כדי כך שהיא משמשת כיום אפילו נגד ישראל. את המונח "ג'נוסייד" טבע ניצול שואה יהודי מפולין, שבה הושמדו כ-90% מהיהודים, לרבות כל בני משפחתו של אותו ניצול. ארגונים יהודיים אמריקניים, כמו המועצה היהודית לענייני ציבור (Jewish Council of Public Affairs, ובראשי תיבות – JCPA) ואחרים, הטיחו לא מכבר בסין את האשמת ה"ג'נוסייד", בשאיפה לקדם סדר יום "פרוגרסיבי". הם מחללים את זכר השואה, מעליבים ניצולי שואה יהודיים, מזיקים לישראל, ודרך אגב – הם לא מסייעים לאויגורים. סביר להניח שהסינים נואשו כבר לפני שנים רבות מתקוותם כי יהודי אמריקה יגלו הבנה מסוימת כלפי סין ויסייעו להפגת המתיחויות בין שתי המעצמות הגדולות. כעת אלה החברים הפרוגרסיביים החדשים בקונגרס אמריקני, כולם מבקרים חריפים של ישראל, ולעיתים אנטישמיים גבוליים, שלקחו על עצמם תפקיד זה. הם מונהגים על ידי חברת בית הנבחרים מן המפלגה הדמוקרטית, אילהאן  עומאר. במאי 2021 שלחו הפרוגרסיבים אזהרות לנשיא ביידן ולקונגרס כנגד "תדלוק השנאה האנטי-סינית" על ידי הצגתה של סין כ"איום קיומי". באופן אירוני, יש כאן היפוך תפקידים שאין ספק שהדיפלומטיה הסינית הבחינה בו היטב, והוא מהווה סיבה נוספת לסין להתרחק מישראל.

"זאבים" ו"פנדות"

שום פגישות בדרג גבוה, יותר עוינות כלפי ישראל באו"ם, ואנטישמיות ברשתות החברתיות: ביחד, לא יתכן שזה רק צירוף מקרים. עם זאת, קשרים רבים בין ישראל לסין ממשיכים כרגיל. הסחר הדו-צדדי עדיין לא נפגע מאיסורים והגבלות של סין, אולם בזמן הקצר שחלף מאז אביב 2021 עדיין אין לצפות להתערבות פוליטית נראית לעין. היבוא הסיני ממשיך לגדול, כמו בארצות הברית, היצוא קופא במקומו, או מצטמצם במעט, ולכך יכולות להיות סיבות רבות שאינן פוליטיות. בשנה הבאה נדע יותר אודות הסחר, והאם חברות התשתיות הסיניות הגדולות ממשיכות להתחרות במכרזים ישראליים. סטודנטים סיניים ממשיכים ללמוד באוניברסיטאות ישראליות. דומה שהקשרים בין אוניברסיטאות ומכוני חשיבה סיניים וישראליים לא נפגעו. העניין הסיני בישראל, והכבוד שהסינים רוחשים ליכולות הישראליות במזרח התיכון נותר עצום. קבוצות מומחים סיניים וישראליים למזרח התיכון ממשיכות להיפגש באמצעות ה"זום". למידת היסטוריה, תרבות ודת יהודית נמשכת באוניברסיטאות סיניות, ונמשכת גם הפעילות ב"מרְכָּזֵי ישראל" שהקים הארגון הישראלי הבלתי-ממשלתי SIGNAL ב-14 אוניברסיטאות סיניות. הסינים רוצים לדעת הרבה על ישראל, וישראל מסייעת להם באמצעיה היא. האם אי-פעם ביקשה ישראל טובת הנאה לעצמה?

אין להוציא מכלל אפשרות שסין נעה על שני מסלולים נפרדים ומדברת בשתי שפות. דיווחים מסין, כולל בתקשורת הסינית, מזכירים שתי סיעות במוסדות הסיניים הקובעים את המדיניות הלאומית, סיעת ה"זאבים" וסיעת ה"פנדות". הזאבים טוענים בזכות התקפות נגד המערב, בעוד שהפנדות ממליצים על גישה "רכה" יותר, זהירה יותר, כלפי המערב.  לשם שינוי, הנשיא שי בכבודו ובעצמו הציע לנקוט קו פייסני יותר כלפי המערב. אזרחים סיניים שהיגרו למערב מספרים כי חברי מעמד הביניים בסין חשים אי-נוחות בשל העימות הנוכחי. בחוגים אלה של מעמד הביניים הגדלים והולכים – הציבור הקורא ספרים וכתבי-עת, והאינטלקטואלים – נהנתה ישראל ממידה גדולה של "רצון טוב", או מה שמכונה "עוצמה רכה". עוצמה רכה זו לא התנדפה בן-לילה רק משום שדיפלומט סיני באו"ם גינה בחריפות את ישראל – ואת ארה"ב – בשל קורבנות העימות הצבאי בעזה, לא מכבר.

יִין ו-יַנְג: השינוי הינו תמידי

אם אכן משתנות השקפותיה של סין על ישראל, לא יהיה זה העידן "הקר" הראשון ביחסי שבין שתי המדינות. שינוי יכול להתרחש שוב, אך לא לפני הוועידה הלאומית ה-20 של המפלגה הקומוניסטית הסינית, שיתקיים בדצמבר 2022. שם שואף הנשיא סיבר להיבחר שוב.

בינתיים, אם ישראל נפלה לסדק שבין הזאבים לבין הפנדות, עליה לחשוב על דרכים שיסייעו לשמירת עוצמתה הרכבה בקרב מעמד הביניים של סין, ולפעול נגד קולות עוינים ברשתות החברתיות.

דרך בטוחה לחזק את חשיבותה הגלובלית של ישראל בעיניהם של הסינים היא להגדיל ולשפר את יחסיה של ישראל עם העולם המוסלמי כולו ועם מדינות ביבשת אסיה. לעדיפות הישראלית הנוכחית, הניתנת לשיפור היחסים עם אירופה ועם המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית, אף שהיא חשובה כשלעצמה, לא תהיה השפעה של ממש בבייג'ינג.

החשיבות הטמונה בשיפור משמעותי של הקשרים עם מדינות אסיה איננה מובנת בצורה מספיקה. עדיפות עליונה של מדיניות החוץ הסינית, בנפרד מן המאבק נגד ארצות הברית, הינה חיזוק השפעתה בכל המדינות האסייתיות שעל גבול סין, שרובן הושפעו במשך מאות שנים מן ההיסטוריה של סין ומן הציביליזציה הסינית. נוכחותה של ישראל בארצות אלה לא תעבור ללא תשומת לב.

יתכן שסין רואה כיום את ישראל  בתור לא יותר מאשר גרורה אמריקנית. אם נוח לישראל עם סיווג זה – שיהיה כך. אך אם זה לא המצב, ישראל חייבת למצוא דרכים על מנת להוכיח לסינים שאין זה כך, מבלי לסכן את יחסיה האסטרטגיים עם ארצות הברית.

ישראל חייבת להסביר לידידיה בעולם היהודי, ולעיתונאים בישראל, כי האשמת סין ב"ג'נוסייד" איננה מוצדקת ואיננה הולמת, והיא מותירה מרירות עמוקה ומעוררת תגובות אנטי-יהודיות. הציבור הסיני יודע על השואה יותר מאשר כל ציבור אחר ביבשת אסיה. ישראל איננה מוכנה היטב להבין את סין ולנהל את קשריה עימה, ומצב זה מעניק לסין יתרון משמעותי ביחסיה עם מדינת ישראל ועם המזרח התיכון. מספר המומחים לסין ודוברי השפה הסינית במגזר הממשלתי, בתעשייה, באקדמיה ובאמצעי התקשורת של ישראל הינו קטן, יחסית לצרכיה של ישראל בעת הזאת.