ספריית מאמרים / מאמרי דיעה

בג"ץ שוב מוציא את ערמוני דת ומדינה מהאש

15 שנים חיכה בג"ץ עד שהכריע כי גיור רפורמי וקונסרבטיבי שנערך בישראל יקנה את הזכות לשבות, כלומר לעליה לישראל. בשנים האלו הוא כמעט התחנן בפני הכנסת שתכריע בנושא בעצמה, עד שנואש ופסק צפוי וכמעט מתבקשת.

לח"כים, שאת מלאכתם התרשלו מלעשות, לקח חמש דקות לזרוק אבנים על בג"ץ. לדבריהם, בגרסה כזו או אחרת, ביהמ"ש העליון שוב נטל לעצמו את החופש להתערב בסוגיות יסוד הנוגעות לזהותה היהודית של המדינה. זוהי זעקת הקוזאק הנגזל. בסיכומו של דבר, הח"כים יבטיחו הסדרה ושוב, כנראה, לא יקיימו, והפסיקה החדשה של בג"ץ תשלים דה-פקטו את הסדרת ההכרה המדינתית בגיור בישראל.

תקציר הפרקים הקודמים: ב-1970 תוקן חוק השבות ונקבע בו כי הזכות לאזרחות ישראלית תינתן ל"מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר". מאז ניטש בישראל מאבק פוליטי על "מיהו גר". בעוד שהפוליטיקאים הדתיים והמסורתיים, וכמובן גם הרבנות הראשית, גרסו כי גיור הוא רק כזה הנערך על-פי ההלכה האורתודוקסית, ביקשו נציגי הקונסרבטיבים והרפורמים בישראל כי גם הגיור שהם עורכים יוכר כתקף לעניין חוק השבות. מאחר והחוק, במכוון, לא קבע איזה גיור תקף, הפך בג"ץ לזירה בה פורש החוק ובה למעשה נקבע מיהו גר.

במשך כארבעה עשורים, בשורה ארוכה של פסיקות שקדמו את זו שניתנה אתמול, יצר בג"ץ את הדין באשר לגיור התקף. תחילה הוא הכיר בגיור לא אורתודוקסי שנעשה בחו"ל לעניין רישום כיהודי במרשם האוכלוסין. לאחר מכן הכיר בגיור שנעשה בחו"ל "על-ידי קהילה יהודית מוכרת", כלומר גם לא אורתודוקסית, גם לשם הענקת זכות עליה (זכות לשבות) למי שעבר אותו. לבסוף, לפני כשלוש שנים, הוא קבע כי מי שהתגייר בישראל בגיור אורתודוקסי פרטי, כלומר לא כזה שנערך או מוכר על-ידי הרבנות הראשית, יוכר גם הוא כיהודי לעניין שבות.

הפסיקה שניתנה אתמול היא למעשה האחרונה בנתיב שבו פסע בית המשפט שנים ארוכות ומספרת גם את סיפור יחסי דת ומדינה בישראל. העתירה הוגשה לבית המשפט לפני 15 שנים. הרגישות היhתה ברורה לשופטיו היטב. נכון שגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים שנעשים בחו"ל כבר הוכרו, אבל היה ברור שהכרה בגיורים כאלו בישראל היא חומר נפץ פוליטי. לכן, במרוצת השנים עשה בית המשפט כל מאמץ שהיה לאל ידו להימנע מהכרעה. שופטיו סברו, ובצדק, כי מי שצריך להכריע בסוגיה הערכית הטעונה הזו, הם נבחרי העם ולא שופטיו. בתקופה זו בית המשפט הפציר בכנסת ובממשלות לדורותיהן בניסיונותיו לחלץ מהן פתרון שיחסוך ממנו את הפסיקה. מאמציו העלו חרס. כנסות נבחרו ופוזרו. ועדות הוקמו ופרסמו המלצות. פוליטיקאים איימו והכריזו הכרזות, אבל בפועל לא קרה שום דבר. המגרש נותר ריק, ובית המשפט נאלץ להכריע.

החשיבות המעשית של פסיקת בג"ץ אינה רבה. גיורים לא אורתודוקסיים ממילא מוכרים בישראל, וכדי להתגבר על המכשול הטכני, גרים רבים למדו בישראל ו"קפצו" לחו"ל כדי להתגייר. עם זאת, יש לפסיקה חשיבות סמלית לא מבוטלת. זוהי עוד לבנה בהכרה בזרמים הלא אורתודוקסיים, שבישראל חלשים מספרית ופוליטית, אבל בארה"ב משתייכים אליהם רוב היהודים ולסוגיות הללו השפעה רבה על יחסם לישראל.

ולבסוף, כמו בסוגיות אחרות הקשורות ליחסי דת ומדינה, גם בנושא הגיור נבחרי העם היו מסוגלים להגיע להסכמות במשך עשרות שנים. במידה רבה, וכפי שקרה גם כאן, נוח להם שבג"ץ יהיה הגוי של שבת שלהם. במקום לקבל את ההכרעות הקשות הם מורחים את הזמן ומתחמקים מטיפול בשאלות היסוד של הישראליות, עד שבג"ץ נאלץ להכריע. רק אז הם נזעקים לקלל את בית המשפט ואת התערבותו הבוטה בסוגיות שהם היו צריכים להכריע בהן מזמן. אפשר להעריך בזהירות, שאחרי גל של גינויים, גם הפסיקה הזו תמשיך לעמוד בעינה והפוליטיקאים ימצאו סוגיות פחות מורכבות לענות בהן.