ספריית מאמרים / מאמרי דיעה

דרעי מחרחר עוד מלחמה מיותרת

בימים האחרונים החל שר הפנים דרעי לקדם תזכיר חוק שמטרתו לבצר את מונופול הרבנות על הגיור שנשחק בשל פסיקות בג"ץ. תזכיר החוק הזה שמצטרף לבדיקות היהדות שמבצעים פקידי רשות האוכלוסין לכאלו שכבר מזמן הוכרו כיהודים הוא מזיק. הוא מרחיק מהיהדות את מי שמבקשים להתגייר בישראל ויהודים ששוקלים לעלות אליה, ומחבל עוד יותר ביחסים המעורערים ממילא של ממשלת ישראל ויהדות התפוצות. מוטב לשר הפנים כי יוותר על קידום החוק המוצע ובמקומו יפעיל את סמכותו הפוליטית כדי לפתוח זרועות ולחבק את היהודים שעולים לישראל ואת אלו שכבר חיים כאן ומבקשים להצטרף לעם היהודי.  

תקציר הפרקים הקודמים: שאלת הגיור התקף בישראל מטרידה את הציבוריות הישראלית משנות ה-70 אז תוקן חוק השבות וקבע כי יהודי הוא גם מי שהתגיר. המחלוקת העיקרית נסובה בין הממסד האורתודוכסי שתבע לעצמו מונופול על הגיור בישראל ובעולם וסירב בתוקף להכיר בכל גיור אחר לבין הרפורמים והקונסרבטיבים, החלשים פוליטית בישראל, אבל מהווים רוב מניינה של יהדות ארה"ב שרצו שישראל תכיר בגיורים שלהם. אחרי מאבקים פוליטיים עיקשים, היה זה בג"ץ שהרחיב את שערי ההכרה בגיור בישראל וקבע כי גיור לא אורתודוכסי שנעשה בחו"ל יוכר בישראל לענין הזכות לשבות. הקש ששבת את גב הגמל החרדי, היה פסיקתו של בית המשפט מלפני שלוש שנים שהכירה בגיור אורתודוכסי פרטי, ובכך כרסמה עוד במונופול הגיור של הרבנות הראשית. בתגובה למשבר הפוליטי שפרץ אז, הקים ראש הממשלה וועדה של איש אחד-שר המשפטים לשעבר משה נסים שהמליץ לשנות מן היסוד את מערך הגיור ולהפוך אותו בסופו של דבר למתון ומכיל יותר.

כרגיל במקומותנו, המלצותיו של משה נסים התפרסמו בקול רעש גדול, ולאחר שגררו התנגדות עזה מצד החרדים, נגנזו בקול דממה דקה. המצב שיצר בג"ץ, נותר אם כן, על כנו ודרעי המתין לשעת כושר כדי 'להשיב עטרה ליושנה'. החוק שהוא מבקש לקדם, אם אכן יתקבל, יבצר את מונופול הרבנות הראשית בנושא הגיור, ויבטל בכך את פסיקת בג"ץ. הגורם היחיד שיהיה מוסמך לגייר בישראל, כך הוא יציע, הוא מערך הגיור הממלכתי שמפעילה הרבנות הראשית.

החוק הזה הוא רעיון רע מכמה סיבות. ראשית, אחד מסלעי המחלוקת המרכזיים בין מדינת ישראל ליהדות התפוצות הוא ההכרה בגיור לא אורתודוכסי. פסיקות בג"ץ מיתנו את המתח הזה כשהכירו בגיור לא אורתודוכסי בחו"ל ובאופן חלקי גם בישראל. אם הצעת החוק של דרעי תתקבל, נהיה עדים לעוד סבב של קרבות בין ישראל לבין הקהילה היהודית-ליבראלית בארה"ב שעליה נמנים רוב היהודים שם. שנית, החוק ינעל את השער גם בפני גיורים אורתודוכסיים לא רשמיים. כאלו שנעשים על ידי בתי-דין רבניים חרדיים, אבל בעיקר כאלו שנעשים על ידי בתי-דין אורתודוכסיים מקלים ומכילים יותר, שמאז הקמתם לפני כארבע שנים הפכו לגורם מרכזי בעולם הגיור בישראל. לבסוף, ביצור המונופול על הגיור בידי הרבנות הראשית שאופיה היום החרדי-שמרני-מחמיר יגביל גם את אפשרותם של ישראלים רבים להצטרף לעם היהודי. במצב כזה רבים מהעולים ממדינות חבר העמים שחיים כאן כיהודים ישראלים לכל דבר אבל הלכתית אינם יהודים וכל כן היו שמחים להתגייר, ירתעו מהגיור המחמיר ויעדיפו לחיות, לפחות במובן הזה, בשולי החברה היהודית.

שאלת הגיור המוכר על ידי מדינת ישראל היא כבדת משקל ונפיצה. המצב הנוכחי שנוצר במעין תהליך אבולציוני לא מושלם, אבל הוא מאפשר פלורליזם מסוים מחד, ושימור סמכות לגיור גם בידי הרבנות הראשית מאידך. קידום חוק הגיור שמציע דרעי הוא כמו צעידה בשדה מוקשים מתוך ודאות מלאה, שהפיצוץ בוא יבוא, והוא יהיה מזיק הן למדינת ישראל, הן לקהילה הישראלית-לא יהודית הגדולה שחיה בה והן ליחסיה של מדינת ישראל עם רבים מיהודי התפוצות. מוטב לו לשר דרעי ולתומכי החוק האחרים, שיוותרו על היוזמה המזיקה לפני שכולנו נעלה שוב על המוקש הזה.

פורסם לראשונה בהארץ.