ספריית מאמרים / מאמרי דיעה

הדתה בכנסת או הזדמנות לשינוי?

לפי הסקרים, מסתמן כי חלקם של הדתיים והחרדים בכנסת הבאה יהיה גדול בהרבה מחלקם היחסי באוכלוסייה הבוגרת, המוערך בכ-21%. אין כל חדש בכך שהמפלגות החרדיות והדתיות – יהדות התורה, איחוד מפלגות הימין וש"ס – עתידות לאייש כ-20 מושבים בכנסת. ואולם, בנוסף לפוליטיקה הדתית המאורגנת, מספר רב של דתיים וחרדים עתידים להיבחר באמצעות מפלגות כלליות, לא דתיות: חמישה חברי כנסת בכל אחת משלוש המפלגות – ליכוד (ובהם מס' 1 בפריימריז), כחול לבן והימין החדש – ועוד כמה במפלגת העבודה ובזהות. סך הכול מסתמן כי קרוב לשליש (!) מחברי הכנסת הבאה יהיו דתיים וחרדים. האם יש לחשוש מפני "הדתה" בכנסת?

חשוב לציין כי על אף האינפלציה חסרת הפרופורציה של ייצוג דתי בכנסת הבאה, לא יהיה בה "בית" טבעי לציונים דתיים מהזרם המרכזי. החרד"לים השתלטו על מפלגת הבית היהודי – הרב פרץ ובצלאל סמוטריץ הן וריאציות של אותו דבר, ולאחר שהצטרפה אליהם עוצמה יהודית, השילוב הוא גלולה מרה, קשה לבליעה, עבור רבים. הליברלים הדתיים חצו זה מכבר את הרוביקון הפוליטי ואינם רואים אילוץ בהצבעה למפלגה כלשהי בימין, במרכז או (במשורה) בשמאל. אבל, אלו גם אלו, החרד"לים והליברלים, הם קבוצות קטנות יחסית. עיקר הציבור הדתי, קבוצת הליבה שעולה כדי יותר ממחצית הציונות הדתית, נותר ללא בית פוליטי מאורגן.

אף שזו מציאות חדשה, ואף מבלבלת, היא הגיונית וצפויה מראש. החרדים והחרד"לים (כמו הערבים) שואפים להתבדל ולתחזק את זהותם בנפרד מכלל החברה ולכן הם נזקקים לייצוג פוליטי מאורגן. לעומתם, הרוב הציוני-דתי שואף להשתלב בחברה ועושה זאת בהצלחה בכל שטחי החיים – בצבא, בהיי-טק, בתקשורת, במשפט, באקדמיה, בתעשייה, באומנות. אך טבעי שמהלך ההשתלבות יזלוג לזירה הפוליטית.

זאב אלקין, אלעזר שטרן, רויטל סויד ומשה פייגלין חלוקים ביניהם בנושאים רבים, אך ממקמים עצמם, לכתחילה, בחברה הכללית. הם שומרים על ייחוד באורחות חייהם ובאמונותיהם תוך שהם משתלבים במוסדות מפלגתיים כלל-ישראליים. העובדה שמספרם של הח"כים הדתיים המשתלבים הולך ומשתווה למספרם במפלגות הדתיות המתבדלות, יוצרת שעת כושר:

רוב המשתלבים מתנגדים לסטטוס קוו בענייני דת ומדינה ורואים בעיניים כלות את הנזקים שנגרמים בעקבותיו לזהות היהודית של המרחב הציבורי בישראל. האם יוכלו להשפיע, כקבוצה, על שינוי הסדרי דת ומדינה, על אף חילוקי הדעות ביניהם בנושאים אחרים?

קיים ספק גדול האם התהליך לשינוי הסטטוס-קוו כבר בשל להתנעה, שהרי המיקוד הנושאי של החרדים בנושא זה ימשיך לשמר אותם כשחקן וטו במערכת הפוליטית. ואולם, הצבת הצורך בשינוי על סדר היום הלאומי עשויה להתחיל כבר בכנסת הבאה. יש להקים לובי חוצה מפלגות, בהובלה של דתיים ומסורתיים, שיהווה משקל נגד לכוח הדתי השמרני בנושאים של דת ומדינה. את המאבק לביטול כפייה דתית ראוי שיובילו דווקא ח"כים שומרי תורה ומצוות שאין חולק על מחויבותם לדת ועל מסירותם לטיפוחו של המרחב הציבורי בישראל באופן שיבטא בצורה עשירה את הזהות היהודית של המדינה.

ידועים לנו קווי המתאר של הסדרים סבירים בנושאי המחלוקת בין דת ומדינה. שלושה רבעים מחברי הכנסת – ובהם נתניהו וגנץ, כמו גם גבאי, בנט, כחלון ואחרים – היו חותמים על הסדרים אלו לו היו פטורים מאימת הקיצוניים משני הצדדים: הכוח הפוליטי של החרדים והחרד"לים, מצד אחד, והרטוריקה הקיצונית של הליברלים שואפי ההפרדה המוחלטת בין דת למדינה, מהצד השני. על הפוליטיקאים הדתיים המשתלבים להתגייס למשימה של הובלת החברה הישראלית אל ההשלמה הלאומית בנושאי דת ומדינה. אם כך יקרה, יתברר למפרע כי ייצוג היתר של הדתיים הצפוי בכנסת הבאה איננו הדתה מאיימת אלא ברכה לאומית.

פורסם לראשונה בידיעות אחרונות.