ספריית מאמרים / מאמרי דיעה

ההחמצה של דו"ח פיו




כאשר נודע לי על פרסום מחקר "פיו" משנת 2020 אודות יהדות ארה"ב, צפו ועלו במוחי זכרונות משנת 2011. שימשתי אז כמנכ"ל הפדרציה היהודית של ניו יורק, ופרסמנו את ממצאי המחקר מאותה שנה של הפדרציה אודות הקהילה היהודית של ניו יורק. המחקר זכה לשבחים רבים – עניין נדיר למדי, לנוכח המלחמות על המתודולוגיה, הפורצות בדרך כלל בעקבות פרסומם של מחקרים מסוג זה. הכותרות הראשיות, בתקשורת הכללית והיהודית גם יחד, התמקדו בגידול המבהיל של העוני בקרב הקהילות החרדיות הגדולות בניו יורק.

זמן קצר לאחר פרסום המחקר על ניו יורק, לחש על אוזני מנהיג אורתודוקסי ותיק: המחקר שלכם תיאר נכון את העוני הנרחב בקהילה החרדית; אולם הוא החמיץ את העושר הניכר התומך בתוכניות החינוך והסעד המאפשרות לקהילה החרדית להמשיך ולצמוח, בעודה ניצבת בפני אתגרים מרובים. חשבתי על אותה הערה נבונה בעת שקראתי את מחקר "פיו" משנת 2020.

הנחתי היתה שמחקר "פיו" החדש" ידווח על האתגרים המתמשכים הניצבים בפני יהדות ארה"ב – נישואי תערובת; השתייכות לזרמים, מספר החברים בבתי כנסת, כמו גם על רמות גבוהות של הישגים חינוכיים וכלכליים, גאווה ביהדות וקשר רגשי עמוק לישראל. מחקר "פיו" אכן אישר הנחות אלה.
אולם כמו לגבי עושרה של הקהילה החרדית בניו יורק, מחקר "פיו" ומחקרי קהילה אחרים נכשלו בתפיסת היצירתיות וההתחדשות המדהימות המתרחשות בקהילות הלא-אורתודוקסיות/ליברליות בצפון אמריקה. בתקופה הנחשבת ל"שיא" בהיסטוריה של יהדות ארה"ב – שנות ה-1950 ו-1960 – היהדות הלא-אורתודוקסית היתה במהותה "ספורט של קהל". פרט ליוצאי דופן, רוב היהודים הלא-אורתודוקסים הצטרפו לקהילות רפורמיות וקונסרבטיביות – אזרחים אמריקניים "סולידיים" היו חברים בכנסיות או בבתי כנס. רובם באו לתפילות שלוש פעמים בשנה ואת הטקסט קראו בצורה רספונסיבית (אדם אחר קרא בקול, והם נענו לקריאה). הם היו צופים, בניגוד למשתתפים.

כיום, אף ששיעורי נישואי התערובת עדיין גבוהים, ושיעור היהודים האמריקנים התורמים לפדרציות ומשתייכים לבתי כנסת המזדהים עם הזרם הרפורמי והקונסרבטיבי ירד – ו"פיו" ער לכך – החיים היהודיים שמעבר לאורתודוקסים גם הם תוססים באנרגיה וביצירתיות. ההתחדשות חלק מן הדלק להתחדשות מסופק על ידי המספרים ההולכים וגדלים של צעירים יהודיים שהשתתפו או משתתפים במחנות קיץ יהודיים (שיעור הנרשמים למחנות אלה עלה ב-20% בעשור האחרון) ובמסעות לישראל (הודות ל"תגלית", "אונוורד ישראל" (Onward Israel), ו"מסע"). באמצעותם, צעירים יהודים אמריקניים רבים מתנסים – רבים מהם בפעם הראשונה – בעוצמה של חיים בקהילות יהודיות המספקות השראה (ולו רק באופן זמני). יהודים אמריקנים מעורבים כיום ביצירת הזדמנויות חדשות ואינטנסיביות של לימוד יהודי ("הדר", בעיר ניו יורק, היא אחת מאלה), מניינים עצמאיים, וקהילות עצמאיות המתבססות בבתי "משה" וב"Base", ומגוון רחב של קבוצות יהודיות למען צדק חברתי. כמעט בכל אחת מן הערים הגדולות יש כיום בתי כנסת רפורמים וקונסרבטיבים חדשים שהפכו מגנטים ללימוד יהודי ולחיים יהודיים אינטנסיביים. קבוצות תמיכה בישראל, מצד ימין ומצד שמאל של המפה פוליטית צומחות חדשות לבקרים, כשברובן בולטים גילאי ה-20 עד 40. קמפוסים אוניברסיטאיים מאחרים כיום את סניפי "הילל", ובתוכניות לימוד יהודיות עצמאיות משתתפים כיום מספרים הולכים וגדלים של סטודנטים יהודיים.

אמנם חלה שחיקה בחיים היהודיים הלא-אורתודוכסיים בארצות הברית, כשהם נמדדים באינדיקטורים המסורתיים – נישואי תערובת, חֲבֵרוּת בבתי כנסת, והשתייכות לזרמים, בין השאר. מספרים אלה הם משמעותיים, והם חושפים מגמות שאל לנו להתעלם מהן. אולם יחד עם זאת ישנן התחדשות ומעורבות בקצב עוצר נשימה, חלק גדול מהן בהובלתם של מתנדבים מוכשרים ומסורים ליצירת חיים יהודיים מרתקים.

אנו עדים לחיים יהודיים לא-אורתודוקסיים "רזים" יותר, אך אינטנסיביים הרבה יותר. האם די יהיה בכך כדי להבטיח שיהדות ארה"ב תוכל לעמוד באתגרים האדירים של העידן המודרני – ללא הגנתן של נורמות חברתיות ודתיות אמריקניות, שבצילן חסו יהודי אמריקה, אם גם בעיקר בתור צופים? אין תשובה ודאית לשאלה זו, אולם זה הוא האתגר – וזו היא ההזדמנות – שבפני ההנהגה היהודית, והיא תעמוד בפניה בכל מהלך המאה הנוכחית. האם נדע לספק את ההקשר ואת המשאבים המנהיגותיים על מנת שהיצירתיות שאנו עדים לה תפרח ותשגשג? המחקר על ניו יורק החמיץ את העושר הטמון בקהילה החרדית. "פיו" מחמיץ את ההתחדשות והיצירתיות יוצאות הדופן המתרחשות בקהילות ליברליות בכל רחבי היהדות הצפון אמריקנית.