ספריית מאמרים / מאמרי דיעה

החרדים והישראלים

אחד השברים הטקטוניים הבולטים בחברה הישראלית – זה שבין החרדים ובין הישראלים – הפך להיות פעיל באופן מסוכן בשנה האחרונה. מוקד הרעש בפסיקת בית המשפט בעניין השוויון בנטל; גלי ההדף מכים במערכת הפוליטית; תוצאותיו מאיימים לקרוע את רקמת היחסים בין חרדים וישראלים.

לפני שנה, לאחר שלושים שנות התאפקות, נסחף בית המשפט לפסיקה אקטיביסטית בוטה ופסל את חוק טל. בכך ביקש להכריח את הפוליטיקה הישראלית לערוך שינוי רדיקאלי בנושא גיוס החרדים.

הישראלים – כולל אלו שבימים כתיקונם בוחלים באקטיביזם שיפוטי – הריעו בשמחה. בעקבות זאת נערך שידוד מערכות פוליטי מקיף: המפלגה הגדולה במדינה, קדימה, כמעט ונכחדה; ושתי מפלגות שגודלן המאוחד זהה לזה של מפלגת השלטון הפכו את שאלת הגיוס לקלף מנצח במשחק הקואליציוני שבו יש להן כוח הכרעה. מטרתן הושגה השבוע כאשר הצטיירה תמונת הניצחון אליה חתרו: ממשלה נטולת חרדים.

ועכשיו, לאחר הניצחון הסוחף של הישראלים על החרדים בשתי המערכות הראשונות – המשפטית והפוליטית, מגיעה המנה העיקרית של ריב האחים: הזירה החברתית.

ריח האסון נישא באוויר: דעת הקהל – בשני הצדדים – חמומה ורותחת. מצד אחד, הכרזות של "גדולי הדור" על "שעת השמד"; שימוש בנשק יום הדין של גזירת "ייהרג ובל יעבור"; הטחה בישראלים שהם שונאי היהדות ומהרסי הדת, כביכול מדינת ישראל היא מכשיר אינקוויזיטורי שמטרתו להעבירם על הדת. מצד שני, דמוניזציה של החרדי ה"שחור" שהתנהגותו מאשררת את הדימוי השטרימרי של היהודי – עלוקה סחטנית, אוכלת ואינה עושה, שכל קיומה בניצול הזולת. כולנו – ישראלים וחרדים בעלי השכלה ונימוסים טובים – הופכים להיות אחרוני הטוקבקיסטים, קצף על שפתינו, כשהנושא הוא יחסי חרדים וישראלים.

המנהיגות של שתי הקהילות איננה מתפקדת נוכח הסכנה. מהצד האחד, עד לרגע זה ההנהגה החרדית לא הציעה כל רעיון משלה כתחליף לחוק טל. האשכנזים אילמים משום חולשה מנהיגותית (הזנב הקנאי מכשכש בגוף החרדי כולו) והספרדים מגמגמים משום חולשה פוליטית (טרוייקת מנהיגים שסכומה קטן מחלקיה). כמה אירוני: הכול עוסקים בחרדים, חוץ מהחרדים עצמם. זהו מחדל חרדי קולוסאלי.

גם הצד השני, ההנהגה הכלל-ישראלית, איננה מתפקדת נוכח האתגר החרדי. ממשלות ישראל לדורותיהן מושכות בכתף הלאומית בחוסר אכפתיות שגובלת בהפקרות שלטונית. זה הכלל: הנושא מעניין את האופוזיציה, שצווחת מבחוץ, אך לעולם לא את הקואליציה, שבידיה האחריות. רק לאחרונה, משנפל הפור בבג"ץ, התחילו להטוטים שונים – שהקמת וועדת פלסנר וקיפוד ראשה היא דוגמא אחת להם. גם המשא ומתן הקואליציוני, עד כה, עסק בעיקר בשאלת הפוליטית של הכללת החרדים בממשלה, ולא בשאלה המהותית של יצירת תוכנית לשילוב החרדים בנשיאה בנטל הריבונות – צבא, חברה וכלכלה.

הגיע רגע האמת. אם נניח לשיח השנאה ולבריחה מהחלטות להכתיב את ההתנהגות בהווה, אין לנו עתיד. אם לא נשלב זרועות עם הציבור החרדי הענקי, שמחצית ממנו מתחת לגיל 14, יתפורר הבית היהודי תוך דור. אסור לנצח את החרדים ואסור לתת להם לנצח. נדרש ואפשרי פתרון רגיש שמתחשב בציפור הנפש של שני הצדדים בדרך ממצעת.

למיטב שיפוטי המקצועי, דיוק בעיצוב המתווה החדש יכול להוביל לגיוסם של רוב הגברים החרדים לשירות משמעותי בצבא (ולא בשירות האזרחי) ולשילובם המלא בשוק העבודה מתוך הסכמה מעשית של עיקר החברה החרדית. הפרטים של המתווה הרצוי – שלובנו ונבדקו מול ההנהגה החרדית המרכזית מתוך רגישות וכבוד – ידועים וברי ביצוע. הפוליטיקאים החדשים והישנים עומדים היום מול אתגר היסטורי: אסור להם להתפתות לעשות שימוש יהיר בכוח הרגעי שבידיהם – תולדת ההכרעה המשפטית והפוליטית – נגד החרדים. הם ייבחנו במידת האחריות והזהירות שבה יטפלו בזרמי הלבה הגועשים מתחת לפני החברה הישראלית. 


ידידה צ' שטרן הוא סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, פרופ' למשפטים באוניברסיטת בר-אילן וממחברי מתווה לגיוס חרדים לצה"ל, שיראה אור בקרוב.

המאמר פורסם בעיתון 'הארץ' בתאריך 8.3.2013