ספריית מאמרים / מאמרי דיעה

הטלטלה שלאחר טל

החרדים טוענים כי אינם מתגייסים משום שתורתם אומנותם. לשיטתם, הלימוד הוא התשובה האמיתית לבעיות הביטחון של ישראל. ואולם, גם מי שמכבד טענות אלו לגופן, כמוני, איננו יכול להשתכנע באמיתותן: רוב הציבור החרדי איננו מקיים את "והגית בו יומם וליל" ובכלל זה העסקנים החרדים, אשר חובשים את ספסלי הכנסת ולא את ספסלי בית המדרש. הכול יסכימו כי אם היו מאפשרים לחרדים לעבוד בלי להתגייס, הישיבות היו מתדלדלות באופן ממשי. מדוע, אם כן, רוב החרדים אינם מתגייסים לצבא?

יש להם סיבה טובה: קיים חשש שחשיפת צעירים, המסוגרים מאחורי "חומות של קדושה", לשירות צבאי עתיר אדרנלין, יגרום לשינוי בזהותם. החלפת הריגוש שבפיצוח סוגיה תלמודית בריגוש שבהסתערות עם נשק יורק אש בגיל שבו נוטים לספוג רשמים והשפעות חיצוניות, עלולה לגרום לדלדול הזהות הייחודית של דור העתיד של הקבוצה התרבותית הנבדלת. אדם הגון, בעל השקפת עולם ליבראלית, צריך להרהר בשאלה עד כמה מותר למדינה לכפות על קבוצת מיעוט פרקטיקה שיש סבירות גבוהה שתפגע ביכולתה לשמר את אורח חייה?

הצבא ער לקושי ולכן יצר מסלולי שירות ייחודיים לחרדים שמספקים "נמל מבטחים" זהותי לחרדים.  בנוסף מוצעת לחרדים אופציה של שירות אזרחי במסגרת שתאפשר להם לשמר את ייחודם. מגמות חיוביות אלו מבשילות בשנים האחרונות, תחת חסותו של חוק טל: לפני חמש שנים התגייסו לצבא ולשירות האזרחי רק כ – 300 חרדים בשנה. לעומת זאת, בשנת 2010, המספר הגיע לכ – 1650, שהם כרבע מכלל חייבי הגיוס בציבור החרדי באותה שנה. אם תמשך מגמת הגידול באותו קצב גם בשנים הבאות, השוויון בנטל יושג – ללא כפייה וחוק חדש – תוך כעשור.

ואולם, הנשיאה בייניש גורסת כי תהליך השינוי שיצר חוק טל איננו מספק: מעט מידי, לאט מידי בנושא חשוב מידי. היא מדגישה כי גם כיום מספר החרדים שבוחרים להצטרף להסדר "תורתו אומנותו" גדול יותר ממספרם של המשרתים. זה נכון, אבל מחמיץ את שינוי המגמה ההיסטורי: אם בעבר חייל חרדי היה פושט את מדיו, בטרם יחזור הביתה, שמא ייחשף קלון שירותו, כיום האם החרדית איננה מהססת לתלות את מדי הצבא של בנה לייבוש על המרפסת. לכל מתגייס יש קבוצת התייחסות גדולה – עשרות בני דודים, חברים ושכנים – שבוחנת אותו ותשמח לחקות אותו, אם תשתכנע "שלא כצעקתה". הם ורבניהם רוצים להיווכח בדבר אחד בלבד: שהמתגייסים נשארים חרדים.

פסיקת בג"ץ עלולה להתברר כמשגה היסטורי: היא עלולה להפוך את מגמת ההשתלבות ולקפד את ראשם של ניצני השינוי. יש להצטער על שבג"ץ המתאפק שלושים שנה בסוגיה זו, לא היה מוכן להמתין עוד מעט עד להבשלת התהליך החברתי. זוהי תקופה דרמטית עבור החרדים: ההנהגה הסמכותית של גדולי הדור עומדת בפני תחלופה וניכרת תחילתה של דמוקרטיזציה בקרבם; מסתמנת נהירה משמעותית של חרדים ללימודים אקדמיים (צמיחה של 250% בחמש שנים); הפתיחות לאינטרנט מתרחבת ועמה הכרה רחבה יותר של המציאות; מתחיל להיווצר מעמד ביניים חרדי שקץ בחיי העוני המנוול ומופעל על ידי היד הנעלמה של אדם סמית.

אלו שינויים חדשים, שבריריים, שעתידם איננו מובטח. פסיקת בג"ץ מאיימת עליהם. סביר להניח שהכוחות השמרניים בציבור החרדי יקפצו עליה כמוצאי שלל רב. הם יעשו כל שביכולתם כדי להניף מחדש את דגל ההתבדלות. שבירת כלים היא הנשק החביב עליהם. חבל שבג"ץ שיחק לידם.

המאמר התפרסם בתאריך 23.2.12 בעיתון "ידיעות אחרונות"