ספריית מאמרים / מאמרי דיעה

הכשר הבג"ץ לא יחזיק מים

בית המשפט הגבוה לצדק פסק השבוע, שרק הרבנות הראשית יכולה לקבוע אם בית עסק המוכר מזון כשר. כל גורם אחר שיעיד על כשרותו של עסק, גם אם זה בעל המקום עצמו, יישא בתוצאות פליליות של מעשהו. פסיקת בית המשפט העליון המחזירה לרבנות הראשית לישראל את המונופול המוחלט על מתן כשרות ואמורה לחסום את האפשרות למתן כשרות אלטרנטיבית. אבל אפשר להעריך בזהירות, שהפסיקה לא תשנה דבר במציאות. אכיפת נורמות דתיות באמצעות שוט משפטי בלבד היא לכל היותר אייטיז או ניינטיז. היא לא מתאימה למדינת ישראל של היום, ולא תעבוד.

בשנים האחרונות, חל מהפך דה-פקטו, או, הלכה למעשה בשירותי הדת בישראל. אזרחים וארגונים, שיהדותם מעניינת אותם ושאינם מוכנים להסכים עם המונופול חוצה שירותי הדת של הרבנות הראשית לישראל עושים מעשה. המונופול של הרבנות הראשית לישראל, גוף שגם בית המשפט בפסיקתו האחרונה העביר עליו ביקורת חריפה, הולך ומתכרסם. כפועל יוצא, הרבנות הראשית לישראל הופכת להיות לא רלבנטית. היא לא רלבנטית לאף אחד במדינה כהנהגה רוחנית, והיא פחות ופחות רלבנטית כנותנת שירותי דת.

כך, בתחום הנישואין כבר מזמן יש אלטרנטיבות לרבנות. בתחום הגיור, לנוכח שנים של הפעלת מדיניות מחמירה בבתי הדין, קמה לאחרונה מערכת בתי דין אלטרנטיביים לגיור, 'גיור כהלכה' שמה, שאף זכתה (בעקיפין) להכרת בג"ץ.

גם בתחום הכשרות פועלת כבר מספר שנים התארגנות הנקראת 'השגחה פרטית'. זו התארגנות ירושלמית, של בעלי עסקים שנקעה נפשם מהתנהלות הרבנות הראשית בנושא הכשרות. בהובלת הרב אהרן ליבוביץ, רחל עזריה (היום ח"כ) ומספר גורמים נוספים, הוקם מיזם כשרות מרשים. ביסוד המיזם עומדת תפיסה לפיה כשרות היא ענין של אמון ולא של אימת המשגיח. בעלי העסקים שהצטרפו אליו וקבלו 'תעודת כשרות' התחייבו לשמור על כללי הכשרות, ונאמני כשרות מטעם המיזם (אך לא משגיחים) סייעו להם בהדרכה והסברה. בכך, הפקיע המיזם את הכשרות מהמדינה, והחזיר אותה לעולם של אמון בין יהודים, התואם היטב גם את רוח ההלכה בנושא הכשרות.

פסיקת בג"ץ עסקה במישרין במיזם 'השגחה פרטית'. בית המשפט קבע, ברוב קולות (של שני שופטים אורתודוכסיים) כי פעולתו אינה עולה בקנה אחד עם חוק הונאה בכשרות. שכן החוק אכן מבקש, כך לפי הפרשנות שאימץ בג"ץ, לתת לרבנות הראשית מונופול מוחלט על הכשרות בישראל.
האם לאור הפסיקה יחזור הגלגל לאחור? האם הרבנות הראשית לישראל תחזור ותתפוס את מקומה כגורם כשרות מונופוליסטי והכרסום בסמכותה ייפסק? קרוב לוודאי שלא. בכשרות, כמו בנישואין ובתחומים אחרים, הרכבת יצאה מהתחנה.

את מגמת ההפרטה הנובעת מחוסר אמון עמוק ברבנות הראשית ובמנגנוניה השונים לא ניתן לעצור. מסתבר, שבסוגיות שבדת ובאמונה, גם חקיקה דרקונית אינה מרתיעה, ושלא ניתן לכפות נורמות מונופוליסטיות מבית הרבנות הראשית החרדית באופיה, על חניתות חקיקה ופסיקה של בג"ץ. כך למשל, למרות שכבר לפני למעלה משנתיים נקבע כי מי שמשיא זוג שלא דרך הרבנות, צפוי לעונש מאסר, חתונות כאלו ממשיכות להתקיים באין מפריע. החוק, שבפועל אינו נאכף, אינו מרתיע.

אכן, מדינת ישראל היא מדינת חוק וכך אמור להיות גם בחקיקה העוסקת בדת ומדינה. ועם זאת, לא הרי אכיפת שירותים דתיים, המתבססים על השקפת עולם כהרי חקיקה בנושאים אחרים. מרגע שקבוצות שונות בישראל החליטו לקחת אחריות על יהדותן, נוצר פער תהומי בין המונופול הממסדי-חרדי לבין תפיסות עולם אחרות. פער שכלים משפטיים אינם המענה לו.

אין ספק כי זוהי המגמה. אבל האם היא מובילה להפרדה, לפחות דה-פקטו, בין דת ומדינה? תלוי. אם הרבנות הראשית תמשיך להתעקש על מדיניות הלכתית מחמירה, ותפסיד גם את טיפות האמון האחרונות של רוב הציבור, לא תהיה לה תקנה. וגם ספרי חוקים ופסיקות בית משפט לא יקוממו אותה. לכן הדרך היחידה לשנות את התמונה היא באמצעות החזרת האמון ונכונות למתינות ולפשרות. רק כך, בדרך של קבלת דעות אחרות, תפקוד יעיל, ורפורמות מבניות משמעותיות, יש סיכוי למנוע הפרדה של שירותי הדת מהמדינה.