ספריית מאמרים / מאמרי דיעה

הפיל שבחדר: יחסי דת ומדינה

המאמר פורסם לראשונה בידיעות אחרונות בתאריך 17.2.2015

הפיל נמצא בחדר, ממלא את חללו, רגוע לכאורה. כל תזוזה שלו תגרום נזק סביבתי ניכר. כולם מתהלכים סביבו בשקט רב. עושי רעש מקצועיים – פוליטיקאים מימין ומשמאל, אינטרסנטים גוזרי קופונים, אנשי תקשורת תאבי המולה, וערב רב של עמותות וארגונים שאילוף הפיל הוא אומנותם – סוכרים פיהם. כולם מבינים שזה הזמן לדומם מנוע.

אבל, אין מדובר בשיווי משקל יציב. הרוגע מדומה בלבד ויש לו תאריך תפוגה ידוע מראש. בהגיעו, יניף הפיל את חדקו בתרועה רמה ויפעל בדרך שאת נתיבה ניתן לשרטט כבר היום. הנוכחים בחדר אינם מעוניינים בנתיב המסתמן, אך התחושה היא שמדובר במצב בלתי נמנע ולכן נתקפו שיתוק. כל אחד מהם חושש שהפיל, בדרכו, ידרוס אותו, ולכן שמירת השקט נתפסת כאינטרס קיומי.

הכירו את הפיל שבחדר: מערכת היחסים שבין דת ומדינה. במערכות בחירות קודמות היא היתה שחקנית מרכזית, הסיבה למסיבה. בסיבוב האחרון למשל, ביטול חוק טל הביא לפירוק הקואליציה ולבחירות שפוררו את המפלגה הגדולה במדינה – קדימה, ולהקמת המפלגה השנייה בגודלה – יש עתיד. גם הקואליציה הנוכחית התנדנדה לה סביב שאלת ההסדרה של הגיור. לוותיקים ביננו זכורים מאבקי השבת, הדין האישי והמחלוקת סביב בית המשפט העליון, שהיא נגזרת, בין היתר, של אותו עניין עצמו.

במערכת הבחירות הנוכחית, דת ומדינה – יוק. כמו במעמד הר סיני: "עוף לא צייץ, שור לא געה, שרפים לא אמרו שירה". נסו להזמין את ראשי מי מהמפלגות לדיון ציבורי בנושא ותיווכחו שכושר ההתפוגגות שלהם עולה על זה של חתול צ'שייר, מאליסה מארץ הפלאות. מפלגת הבית היהודי, שעל פניו הסדרי דת ומדינה עומדים בלב המנדט הציבורי שלה, מתחזה לפלסטינית: נוכחת – נפקדת. הנוכחות של רבני תקומה גורמת לנפקדות של עיסוק בזהות היהודית של המדינה.

ומה עם שתי הגדולות – הליכוד והמחנה הציוני? זו גם זו יודעת שמי שיכול למרוח בסופו של היום את החמאה השלטונית על לחמה הוא הציבור החרדי. גודלו הממשי של הסקטור – כ-11% – רחוק מממדי פיל, אבל בהיותו בעל כוח הכרעה הוא, כמאמר הפיוט, "ממליך מלכים ולו המלוכה". אפילו מפלגת יש עתיד, שוברת הצלמים בנושא דת ומדינה, ממתנת את המסר בעת הזו.

העדר העיסוק בדת ומדינה במערכת הבחירות הוא לא פחות מהשחתה רעיונית. כולם נזהרים מלתקוע מקלות בצלעות הפיל ומעדיפים לעלות על גבו בהסכם קואליציוני עתידי ביודעם שהמחיר שייגבה מכולנו הוא פגיעה בזכויות אדם, בערך השוויון, במעמדה של הדת במדינה ובעקיפין באופייה היהודי של מדינת ישראל.

הקואליציה היוצאת היתה הבטחה גדולה בתחום דת ומדינה משום שלא כללה חרדים ומשום שלא התחייבה לשמר את הסכם הסטטוס קוו. כגודל ההבטחה כך האכזבה. ברוב הנושאים לא חלה התקדמות, ובאחרים – השינוי היה מוטעה (הסנקציות הפליליות המזיקות שבחוק השוויון בנטל) או לא מספיק (החלטת הממשלה בעניין הגיור שהותירה את שליטת הרב הראשי בתהליך). בקואליציה הבאה ייאלץ מי שירצה להיות ראש ממשלה להסיג לאחור אפילו את ההישגים המפוקפקים של הכנסת היוצאת (אלא אם כן תורכב ממשלת אחדות לאומית).

זוהי טרגדיה משום שניתן להגיע להסדרה נאותה של יחסי דת ומדינה אם רק יתאפשר לציבור לבחור על פי העדפותיו הענייניות. ישנן הצעות מפורטות בנושאים כמו דין אישי, גיור, שבת וגיוס חרדים – שרוב מכריע של הציבור היהודי, חילונים ודתיים, תומכים בהן. לו היתה מוצבת בכנסת הבאה קלפי שמאפשרת הצבעה חשאית על הצעות אלו, שלושה רבעים ויותר מחברי הכנסת, ובהם רוב חברי הבית היהודי, היו מצביעים בעדן.

נדרש לחץ ציבורי שידרוש מהמנהיגים להתחייב לעמדה ברורה בנושאי הליבה של דת ומדינה. אם מספיק ישראלים יבהירו כי הנושא חשוב דיו כדי להכריע את דרך הצבעתם, הפיל ייצא מהחדר.