ספריית מאמרים / ניירות עמדה

הקהילה היהודית בתפוצות בעידן שאחרי הקורונה

בתקופת מגפת הקורונה חלו שינויים מפליגים באופן שבו יהודים מממשים את יהדותם. בהינתן האפשרות שלא תהה חזרה לשגרה של טרום המגפה, יש להתניע סדרת צעדים שיאפשרו לעם היהודי בתפוצות להיערך להשפעות של שינויים אלה ואף להפכם להזדמנות המאפשרת התחדשות וצמיחה.

בתקופת מגפת הקורונה חלו שינויים מפליגים באופן שבו יהודים מממשים את יהדותם. באופן טבעי, מצב משברי מעין זה מעורר שאיפה, המאפיינת כיום גם רבים מהמוסדות היהודיים ״לחזור לשגרה״. אולם, בהינתן האפשרות שלא תהה חזרה לשגרה של טרום המגפה, יש להתניע סדרת צעדים שיאפשרו לקהילה היהודית הממוסדת להיות יחסית מוכנה גם למקרה שבו השגרה החדשה תאתגר את התרבות היהודית הישנה.

צעדים אלה נוגעים לשני היבטים של החיים היהודיים:
תשתיות: קהילות יהודיות הקימו בעשרות השנים האחרונות תשתיות משמעותיות ששימשו את המודל הקודם (היו שכינו אותו, בעיקר בהקשר האמריקאי, ״דת אזרחית״. אם יתברר שנחיצותן נשחקה או נעלמה, הקהילה תצטרך לפתוח בהליך מדורג של המרת תשתיות עבר בתשתיות עתיד.
האופי התרבותי של חיי הקהילה: השינויים עשויים להשפיע הן על האופי התרבותי של החיים היהודיים והן על מסגרת החיברות של יהודים (מפגשים והיכרות אישית). יש להיערך להשפעות של שינויים אלה, בכדי לממש אותם כהזדמנות לצמיחה.

רקע
היהדות היא תרבות שבסיסה קבוצתי. המצוות והחוקים ניתנו ל״בני ישראל״, וחלק ניכר מהם ניתנים למימוש רק בקהילות. בתפוצות, היכן שהיהודים הם מיעוט, יש חשיבות קריטית להיבט הקהילתי של החיים היהודיים גם בהקשר החברתי והדמוגרפי.

מגפת הקורונה פוגעת משמעותית ביכולת לקיים חיי קהילה משותפים. היא מחייבת הרחקה ובידוד, לעומת החיים היהודיים שמחייבים קרבה והתכנסות. הרגלים כמו עטיית מסכות, עבודה מהבית, ריחוק חברתי, חיי יומיום בחיק המשפחה המצומצמת, מפגשים דיגיטליים ועוד, נעשו לשגרה. השפעתה של הסתגלות זו ניכרת כמובן גם בחיים היהודיים בתפוצות: במרחב המקצועי, במרחב הבינאישי, במרחב תרבות הפנאי ועוד.

השינוי שחוללה מגפת הקורונה היה פתאומי וחד. ״המקדשים היהודיים שלנו באמריקה לפתע רועדים, לפתע ריקים, ואין בינינו מי שיכול לחזות לאן ננדוד עכשיו״, כתב דיוויד סוויסה, עורכו של העיתון היהודי של לוס אנג׳לס, בהשוואה דרמטית של המגפה לימי חורבן הבית[1]. רוב בתי הכנסת באמריקה ובמדינות אחרות חדלו מפעילות בשטח המבנה, ועברו לתפילות מרחוק, באמצעים דיגיטליים. מנייני תפילה רבים, בעיקר של קהילות אורתודוכסיות, עברו לחצרות ומגרשי חניה. תוכניות הדגל של החינוך היהודי הלא פורמלי, ״תגלית ומסע״, שבתו. מרכזים קהילתיים חדלו מפעילות פיסית, והעבירו את מרכז הכובד לפעילות מרחוק. שליחים ישראלים לא יכלו לתפקד כבשגרה. מוסדות חינוך יהודים התקשו לקיים לימודים.

קהילות בקורונה

נתונים על התנהלות קהילות יהודיות בקורונה נאספים עד כה באופן לא שיטתי. עם זאת, מבדיקה מדגמית של כמה מאות דיווחים אפשר לדלות סימנים למגמות עיקריות שמצדיקות בדיקה כזאת.

חברות במוסדות יהודיים: מספר החברים הרשומים במוסדות יהודיים כנראה לא ירד בינתיים בחדות. עם זאת, משמעותה של החברות במוסדות, וההשקעה הנדרשת מהחברים, השתנתה. למעשה, נראה שסיבה עיקרית לכך שלא ניכרת שחיקה משמעותית בחברות היא החלטה שקיבלו רבים מהמוסדות לוותר, או להפחית במידה ניכרת, את הדרישה להשתתפות כספית של החברים באחזקת המוסדות[2]. משמעותה של החלטה כזו בתקופה כזאת כפולה: החברים גם לא משלמים וגם לא באים. כך שמדובר בחברות נמשכת אך רופפת יותר בצד המחויבות.

פעילות במוסדות: נראה שישנה עלייה מסויימת בשיעור היהודים המשתתפים בפעילות יהודית. הסיבות לכך מלמדות גם על הזדמנויות הגלומות במשבר.

  • האחת – זמינות גבוהה. רבים מהיהודים אינם יוצאים לעיתים קרובות מחוץ לסביבה הקרובה ופנויים לפעילות.
  • השנייה – נוחות ונגישות. הפעילות מתבצעת דיגיטלית, במרחק של לחיצת כפתור.
  • השלישית – צורך רגשי דווקא בתקופה של הרחקה להיקשר לקהילה.
  • לכך, כפי שהוזכר, יש להוסיף כמובן גם את העלות הכלכלית שירדה.

 

אופי הפעילות: למעט מוסדות וארגונים אורתודוכסים (בעיקר חרדים), שאר המוסדות נסגרו לפעילות קהילתית כמעט ללא יוצא מהכלל. הפעילות כולה – תפילה, לימוד, הרצאות – הועברה לזירה הדיגיטלית, מה שמשנה את אופי המפגש בכמה דרכים חשובות.

  • האחת – הפעילות פחות חברתית. גם אם על המסך אפשר לראות אנשים רבים, המשתמש נמצא לבדו (או בקבוצה קטנה). לרוב המשתתפים, האיכות של מפגש קבוצתי לא מתקיימת.
  • השני – דגש חזק יותר על תוכן מאשר על נוכחות. אם ההרצאה לא מעניינת, המשתתפים עוזבים (או מעמידים פני משתתפים), כך שאין למפגש משמעות מלבד התוכן.
  • השלישי – שינוי עד כדי ביטול של הממד המקומי של הפעילות. התכנסות היא סביב מסך, כך שפחות חשוב אם הצופה שייך לקהילה ספציפית. למעשה, אפשר לקבץ קהילות רבות תחת קורת גג אחת, בלי הבדל משמעותי בחוויית משתמש הקצה[3].
  • בארגונים רבים, המנהיגות נדרשה להתאמה למציאות החדשה. המעבר לזום שינה במידת מה את אופיים של מפגשי ועדות ומועצות מנהלים. הוא שינה גם את עבודתם של רבנים וראשי קהילות. ״אני מרגיש שלמדתי איך להיות מפיק טלוויזיה של שידורים חיים״, תיאר זאת הרב סרג׳ ליפה[4]. בעבר, הטלוויזיה הכתיבה סגנון חדש של מנהיגות פוליטית. אפשר בהחלט לתהות האם הזום יכתיב סגנון חדש של מנהיגות עתיד יהודית.

המציאות לאחר הקורונה

מוקדם לחזות כיצד תסתיים המגפה. בהתאם, הדיון בקרב מומחים מתחומים שונים על עתיד החברה בעידן שאחרי מחייב זהירות. הוא עתיר בהשערות ובמחלוקות ודל בוודאויות[5]. עם זאת, ננסה למצות ממנו כמה קווי מתאר לדיון ממוקד על השלכות לקהילות היהודיות.

האצת תהליכי שינוי: מסקנה רווחת בקרב מומחים, היא שהמגפה מאיצה התפתחויות שהחלו עוד קודם המגפה. בהקשרים כלליים זה כולל מעבר למסחר דיגיטלי, לעבודה ולימודים, לפחות חלקית, מרחוק, לחיזוק התביעה למדיניות כלכלית סוציאלית, ועוד. אם נניח דפוס זהה בהקשרים יהודיים (וזו הנחה שצריך לנקוט בה זהירות) משמעות הדבר היא המשך ירידה במספר המשתייכים לזרמים הדתיים, במספר החברים בבתי כנסת, במספר המזדהים כיהודים ״שיש להם דת״, בשיעור הנישאים ליהודים ועוד. משמעה גם האצת התהליך שיעשה את ישראל לקהילה היהודית הגדולה בעולם[6].

מקרבה לריחוק: אין כמעט מחלוקת, שבכמה תחומים, שעוד לפני המגפה ניכר בהם שינוי לעבר פעילות מרחוק, לא תהיה חזרה לאחור. בזירה היהודית, שינוי כזה עשוי להשפיע על לימוד משותף, כנסים ואירועי תוכן, והרגלי עבודה של ארגונים ותנועות. שאלת הריחוק בזירת הטקס הדתית (תפילה, חגים) מורכבת יותר[7]. למעשה, במחקרים על לא מעט מדינות וחברות, זוהתה נטייה של חברים בקהילות דתיות הן לחיזוק האמונה והן לרצון להגביר את ההשתתפות בהתכנסות דתית עם תום המגפה[8].

מעבר לדיגיטציה: רוב המומחים מניחים שבשנים הקרובות תשופר היכולת לקיים מפגש אנושי ממרחק, בפיתוח ושכלול של אמצעים כמו הדמיה. הקהילה היהודית תצטרך להשקיע באמצעים אלה, שבחלק מהמקרים ייעשו לתשתית חיונית יותר מאשר מבנים ואולמות. במסגרת המעבר, יידרשו התאמות גם של מערכי תוכן וטקסים למציאות, שבה תהיה ציפייה שחלק מעולם התרבות היהודי יונגש מרחוק.

קהילה וסביבה: כמו בתחומים אחרים, גם בהקשר לקהילה המגפה מחוללת פרדוקס של תנועה ותנועת נגד. לעבר הריחוק הפיסי – לשמירה על הבריאות. וגם לעבר הצורך בקרבה – לתמיכה בתקופת משבר. השינוי העיקרי שקהילות עשויות להתמודד אתו הוא ירידה בערכן כספקיות של תוכן, שאפשר יהיה למצוא בשוק הדיגיטלי ללא קשר לקהילה סמוכה ומידית. לעומת זאת, לקהילות יהיה ערך, אולי נוסף, בפריסת רשת בטחון של תמיכה רגשית[9].

גבולות ולאומיות: הפרדוקס ניכר גם בהקשר ל״גלובליזציה״. מומחים רבים מעריכים כי המגפה תוביל לניסיון של מדינות להסתגר בגבולותיהן ולהסתמך פחות על יחסי מסחר ותרבות עם מדינות אחרות. עם זאת, היא מובילה גם להכרה בצורך בשיתוף פעולה גלובלי מול משבר חוצה גבולות. בלשונו של איוון קרסטב[10], המגפה הן חשפה את כשלי הגלובליזציה והן פועלת כסוכנת של גלובליזציה.

מאחר שהן ישראל והן העם היהודי יוצאים נשכרים ממסגרת התרבות הגלובלית. השינוי ישפיע (אם יבוא) על הקהילות היהודיות: המשך התגברות האנטישמיות; ירידה בשיעור המפגשים פנים אל פנים; שחיקה בנכונות של ישראל לקלוט עלייה; חיזוק הלכידות היהודית-ישראלית והתרחקות מעמיות יהודית גלובלית (הערכה רווחת היא שהקורונה תחזק את הלאומיות הטריטוריאלית יותר מאשר את הלאומיות האתנית[11]); ועוד.

ארה״ב וסין: השפעת המגפה על האנושות משתרעת הרבה מעבר לאופק של מאמר זה. עם זאת, קשה לצאת ידי חובה בלי להזכיר את האפשרות (שרבים מניחים שתתממש), שהמגפה האיצה את התחזקותה של סין בזירה הגלובלית, ולעומת זאת מציבה אתגר מדיני, כלכלי ומנהיגותי לארה״ב[12]. תחזית זו, לצד העובדה שרוב יהודי העולם נסמכים על המשענת האמריקאית (יהודי ישראל) או מתגוררים בארה״ב (יהודי ארה״ב). עשויה להשפיע הן על עוצמתו של העם היהודי, והן על מטוטלת הכוח בתוך העם היהודי.

המלצות

להלן כמה המלצות המופנות בעיקר לקרנות יהודיות ולארגונים היהודיים הגדולים.

בתחום המחקר: נדרש מיפוי של מצב המוסדות היהודיים לפני המגפה, מעקב אחר מצבן במהלכה, ומדידת קצב חזרתן לשגרה לאחריה. מיפוי זה יכלול את המצב הפיננסי של המוסדות, קצב התרומות, התנודות במספר ופעילות החברים, רמת ניצול התשתית ועוד. הוא יאפשר לזהות בשלב מוקדם אילו תחומים חוזרים ״לשגרה״, ובאילו צפוי שינוי המחייב הערכה מחדש של מדיניות.

בתחום התוכן: נדרשת עבודה של קבוצות בגוונים יהודיים שונים שמהותה התאמת טקסים לעידן הדיגיטלי. מדובר בניסוי של דפוסי חגים, לימוד, תפילות וטקסים אחרים. מומלץ שיוקצו משאבים לניסיונות חדשניים בשדה התרבות היהודית, שמטרתם התפתחות מהירה של תרבות מותאמת לעידן החדש.

איגום משאבים: נדרשת הערכות לאפשרות שתידרש העתקת משאבים מאחזקת מבנים, ותשתית פיסית, לכיוון של תשתית דיגיטלית, כולל כזאת שיכולה לשרת במקביל קהילות באזורים גיאוגרפים שונים (לדוגמה, אין סיבה שכל קהילה תנהל בנפרד מערכי שיעור פרשת שבוע, אם עיקר המאזינים מתכנסים לשמיעה מרחוק). במקביל, ניתן יהיה לנצל משאבים שהתפנו לתמיכה בעבודה קהילתית מקומית, של קשר אישי משמעותי עם חברי הקהילות.

ישראל תפוצות: על המוסדות העוסקים בחיזוק יחסי ישראל והתפוצות להתכונן לאפשרות (הלא ודאית) שהעתיד לא יהיה ״חזרה לשגרה״ של ביקורים, התכנסויות וכדומה בקנה מידה גדול כבעבר. לכן, במקביל להיערכות לשגרה הקודמת, על מוסדות אלה לפנות אנרגיה גם לזיהוי ויזום חלופות להעמקת הקשר. דווקא הממד הדיגיטלי פותח אפשרות רבות לקשר טבעי ורצוף חוצה יבשות.

סיכום

מצב של אי ודאות מחייב מוסדות ל״החלטות רובסטיות״, שיש בהן שימור של יכולת המערכת לפעול ולשגשג הן אם המגפה תמשך עוד זמן רב, הן אם תהיה חזרה לשגרה, והן לנוכח שינויים במציאות

[1] Suddenly, Our Jewish Temples Are Shaking, David Suissa, May18, 2020. “our Jewish temples in America are suddenly shaking, suddenly empty, and none of us can quite see where we will be wandering next.”[2] Amid Covid Slump, Synagogues Finding it Pays to Innovate, Stewart Ain, July 14, 2020.

[3] היו בתי כנסת שניצלו עובדה זאת כדי להביא חזנים או מרצים בעלי שם לקהילה קטנה יחסית – לעיתים על חשבון התפקיד ששמור בדרך כלל למנהיגות המקומית
Synagogues opt for technology over 'homegrown' talent for High Holidays, Shira Hanau, JTA, July 21, 2020.

[4] Rosh Hashana in the Pandemic: Rabbis, Cantors and Video Crews, Liam Stack, September 18, 2020. “I feel like I have learned how to be a 1950s live television producer,” said Serge Lippe”.

[5] See, for example: TEN LESSONS FOR A POST-PANDEMIC WORLD, Fareed Zakaria, W.W. Norton, 2020; and this collection of assays in the Financial Times: https://www.ft.com/aftermath; and The World After the Coronavirus, Foreign Policy (https://foreignpolicy.com/2021/01/02/2021-coronavirus-predictions-global-thinkers-after-vaccine/)

[6] See: Pew, THE FUTURE OF WORLD RELIGIONS: POPULATION GROWTH PROJECTIONS, 2010-2050, 2015 (https://www.pewforum.org/2015/04/02/jews/).

[7] See: Will the coronavirus permanently convert in-person worshippers to online streamers? They don’t think so, Alan Cooperman, Pew, 2020.

[8] More Americans Than People in Other Advanced Economies Say COVID-19 Has Strengthened Religious Faith, Pew, 2021.

[9] . לא מעט מומחים מתחום הנפש סבורים כי לתקופת המגפה יש פוטנציאל של השפעה ארוכת טווח על החוסן הרגשי של בני אדם
See, for example, Prof. Karestan Koenen, at the Harvard Gazette (Outbreak forced changes big and small, some of which are here to stay, 2020); What Our Post-Pandemic Behavior Might Look Like, Bloomberg, 2020.

[10] Is It Tomorrow Yet?, Ivan Krastev, Penguin.

[11] Krastev: The seven early lessons of the global coronavirus crisis, New Statesmen, 2020.

[12] See examples: The Pandemic and Political Order, Francis Fukuyama, Foreign Affairs, 2020; Covid crisis has accelerated big trends in China’s favour, Financial Times, 2020; THE FUTURE OF US POLICY TOWARD CHINA Recommendations for the Biden administration, Brookins, 2020.

בתקופת מגפת הקורונה חלו שינויים מפליגים באופן שבו יהודים מממשים את יהדותם. בהינתן האפשרות שלא תהה חזרה לשגרה של טרום המגפה, יש להתניע סדרת צעדים שיאפשרו לעם היהודי בתפוצות להיערך להשפעות של שינויים אלה ואף להפכם להזדמנות המאפשרת התחדשות וצמיחה.

בתקופת מגפת הקורונה חלו שינויים מפליגים באופן שבו יהודים מממשים את יהדותם. באופן טבעי, מצב משברי מעין זה מעורר שאיפה, המאפיינת כיום גם רבים מהמוסדות היהודיים ״לחזור לשגרה״. אולם, בהינתן האפשרות שלא תהה חזרה לשגרה של טרום המגפה, יש להתניע סדרת צעדים שיאפשרו לקהילה היהודית הממוסדת להיות יחסית מוכנה גם למקרה שבו השגרה החדשה תאתגר את התרבות היהודית הישנה.

צעדים אלה נוגעים לשני היבטים של החיים היהודיים:
תשתיות: קהילות יהודיות הקימו בעשרות השנים האחרונות תשתיות משמעותיות ששימשו את המודל הקודם (היו שכינו אותו, בעיקר בהקשר האמריקאי, ״דת אזרחית״. אם יתברר שנחיצותן נשחקה או נעלמה, הקהילה תצטרך לפתוח בהליך מדורג של המרת תשתיות עבר בתשתיות עתיד.
האופי התרבותי של חיי הקהילה: השינויים עשויים להשפיע הן על האופי התרבותי של החיים היהודיים והן על מסגרת החיברות של יהודים (מפגשים והיכרות אישית). יש להיערך להשפעות של שינויים אלה, בכדי לממש אותם כהזדמנות לצמיחה.

רקע
היהדות היא תרבות שבסיסה קבוצתי. המצוות והחוקים ניתנו ל״בני ישראל״, וחלק ניכר מהם ניתנים למימוש רק בקהילות. בתפוצות, היכן שהיהודים הם מיעוט, יש חשיבות קריטית להיבט הקהילתי של החיים היהודיים גם בהקשר החברתי והדמוגרפי.

מגפת הקורונה פוגעת משמעותית ביכולת לקיים חיי קהילה משותפים. היא מחייבת הרחקה ובידוד, לעומת החיים היהודיים שמחייבים קרבה והתכנסות. הרגלים כמו עטיית מסכות, עבודה מהבית, ריחוק חברתי, חיי יומיום בחיק המשפחה המצומצמת, מפגשים דיגיטליים ועוד, נעשו לשגרה. השפעתה של הסתגלות זו ניכרת כמובן גם בחיים היהודיים בתפוצות: במרחב המקצועי, במרחב הבינאישי, במרחב תרבות הפנאי ועוד.

השינוי שחוללה מגפת הקורונה היה פתאומי וחד. ״המקדשים היהודיים שלנו באמריקה לפתע רועדים, לפתע ריקים, ואין בינינו מי שיכול לחזות לאן ננדוד עכשיו״, כתב דיוויד סוויסה, עורכו של העיתון היהודי של לוס אנג׳לס, בהשוואה דרמטית של המגפה לימי חורבן הבית[1]. רוב בתי הכנסת באמריקה ובמדינות אחרות חדלו מפעילות בשטח המבנה, ועברו לתפילות מרחוק, באמצעים דיגיטליים. מנייני תפילה רבים, בעיקר של קהילות אורתודוכסיות, עברו לחצרות ומגרשי חניה. תוכניות הדגל של החינוך היהודי הלא פורמלי, ״תגלית ומסע״, שבתו. מרכזים קהילתיים חדלו מפעילות פיסית, והעבירו את מרכז הכובד לפעילות מרחוק. שליחים ישראלים לא יכלו לתפקד כבשגרה. מוסדות חינוך יהודים התקשו לקיים לימודים.

קהילות בקורונה

נתונים על התנהלות קהילות יהודיות בקורונה נאספים עד כה באופן לא שיטתי. עם זאת, מבדיקה מדגמית של כמה מאות דיווחים אפשר לדלות סימנים למגמות עיקריות שמצדיקות בדיקה כזאת.

חברות במוסדות יהודיים: מספר החברים הרשומים במוסדות יהודיים כנראה לא ירד בינתיים בחדות. עם זאת, משמעותה של החברות במוסדות, וההשקעה הנדרשת מהחברים, השתנתה. למעשה, נראה שסיבה עיקרית לכך שלא ניכרת שחיקה משמעותית בחברות היא החלטה שקיבלו רבים מהמוסדות לוותר, או להפחית במידה ניכרת, את הדרישה להשתתפות כספית של החברים באחזקת המוסדות[2]. משמעותה של החלטה כזו בתקופה כזאת כפולה: החברים גם לא משלמים וגם לא באים. כך שמדובר בחברות נמשכת אך רופפת יותר בצד המחויבות.

פעילות במוסדות: נראה שישנה עלייה מסויימת בשיעור היהודים המשתתפים בפעילות יהודית. הסיבות לכך מלמדות גם על הזדמנויות הגלומות במשבר.

  • האחת – זמינות גבוהה. רבים מהיהודים אינם יוצאים לעיתים קרובות מחוץ לסביבה הקרובה ופנויים לפעילות.
  • השנייה – נוחות ונגישות. הפעילות מתבצעת דיגיטלית, במרחק של לחיצת כפתור.
  • השלישית – צורך רגשי דווקא בתקופה של הרחקה להיקשר לקהילה.
  • לכך, כפי שהוזכר, יש להוסיף כמובן גם את העלות הכלכלית שירדה.

 

אופי הפעילות: למעט מוסדות וארגונים אורתודוכסים (בעיקר חרדים), שאר המוסדות נסגרו לפעילות קהילתית כמעט ללא יוצא מהכלל. הפעילות כולה – תפילה, לימוד, הרצאות – הועברה לזירה הדיגיטלית, מה שמשנה את אופי המפגש בכמה דרכים חשובות.

  • האחת – הפעילות פחות חברתית. גם אם על המסך אפשר לראות אנשים רבים, המשתמש נמצא לבדו (או בקבוצה קטנה). לרוב המשתתפים, האיכות של מפגש קבוצתי לא מתקיימת.
  • השני – דגש חזק יותר על תוכן מאשר על נוכחות. אם ההרצאה לא מעניינת, המשתתפים עוזבים (או מעמידים פני משתתפים), כך שאין למפגש משמעות מלבד התוכן.
  • השלישי – שינוי עד כדי ביטול של הממד המקומי של הפעילות. התכנסות היא סביב מסך, כך שפחות חשוב אם הצופה שייך לקהילה ספציפית. למעשה, אפשר לקבץ קהילות רבות תחת קורת גג אחת, בלי הבדל משמעותי בחוויית משתמש הקצה[3].
  • בארגונים רבים, המנהיגות נדרשה להתאמה למציאות החדשה. המעבר לזום שינה במידת מה את אופיים של מפגשי ועדות ומועצות מנהלים. הוא שינה גם את עבודתם של רבנים וראשי קהילות. ״אני מרגיש שלמדתי איך להיות מפיק טלוויזיה של שידורים חיים״, תיאר זאת הרב סרג׳ ליפה[4]. בעבר, הטלוויזיה הכתיבה סגנון חדש של מנהיגות פוליטית. אפשר בהחלט לתהות האם הזום יכתיב סגנון חדש של מנהיגות עתיד יהודית.

 

המציאות לאחר הקורונה

מוקדם לחזות כיצד תסתיים המגפה. בהתאם, הדיון בקרב מומחים מתחומים שונים על עתיד החברה בעידן שאחרי מחייב זהירות. הוא עתיר בהשערות ובמחלוקות ודל בוודאויות[5]. עם זאת, ננסה למצות ממנו כמה קווי מתאר לדיון ממוקד על השלכות לקהילות היהודיות.

האצת תהליכי שינוי: מסקנה רווחת בקרב מומחים, היא שהמגפה מאיצה התפתחויות שהחלו עוד קודם המגפה. בהקשרים כלליים זה כולל מעבר למסחר דיגיטלי, לעבודה ולימודים, לפחות חלקית, מרחוק, לחיזוק התביעה למדיניות כלכלית סוציאלית, ועוד. אם נניח דפוס זהה בהקשרים יהודיים (וזו הנחה שצריך לנקוט בה זהירות) משמעות הדבר היא המשך ירידה במספר המשתייכים לזרמים הדתיים, במספר החברים בבתי כנסת, במספר המזדהים כיהודים ״שיש להם דת״, בשיעור הנישאים ליהודים ועוד. משמעה גם האצת התהליך שיעשה את ישראל לקהילה היהודית הגדולה בעולם[6].

מקרבה לריחוק: אין כמעט מחלוקת, שבכמה תחומים, שעוד לפני המגפה ניכר בהם שינוי לעבר פעילות מרחוק, לא תהיה חזרה לאחור. בזירה היהודית, שינוי כזה עשוי להשפיע על לימוד משותף, כנסים ואירועי תוכן, והרגלי עבודה של ארגונים ותנועות. שאלת הריחוק בזירת הטקס הדתית (תפילה, חגים) מורכבת יותר[7]. למעשה, במחקרים על לא מעט מדינות וחברות, זוהתה נטייה של חברים בקהילות דתיות הן לחיזוק האמונה והן לרצון להגביר את ההשתתפות בהתכנסות דתית עם תום המגפה[8].

מעבר לדיגיטציה: רוב המומחים מניחים שבשנים הקרובות תשופר היכולת לקיים מפגש אנושי ממרחק, בפיתוח ושכלול של אמצעים כמו הדמיה. הקהילה היהודית תצטרך להשקיע באמצעים אלה, שבחלק מהמקרים ייעשו לתשתית חיונית יותר מאשר מבנים ואולמות. במסגרת המעבר, יידרשו התאמות גם של מערכי תוכן וטקסים למציאות, שבה תהיה ציפייה שחלק מעולם התרבות היהודי יונגש מרחוק.

קהילה וסביבה: כמו בתחומים אחרים, גם בהקשר לקהילה המגפה מחוללת פרדוקס של תנועה ותנועת נגד. לעבר הריחוק הפיסי – לשמירה על הבריאות. וגם לעבר הצורך בקרבה – לתמיכה בתקופת משבר. השינוי העיקרי שקהילות עשויות להתמודד אתו הוא ירידה בערכן כספקיות של תוכן, שאפשר יהיה למצוא בשוק הדיגיטלי ללא קשר לקהילה סמוכה ומידית. לעומת זאת, לקהילות יהיה ערך, אולי נוסף, בפריסת רשת בטחון של תמיכה רגשית[9].

גבולות ולאומיות: הפרדוקס ניכר גם בהקשר ל״גלובליזציה״. מומחים רבים מעריכים כי המגפה תוביל לניסיון של מדינות להסתגר בגבולותיהן ולהסתמך פחות על יחסי מסחר ותרבות עם מדינות אחרות. עם זאת, היא מובילה גם להכרה בצורך בשיתוף פעולה גלובלי מול משבר חוצה גבולות. בלשונו של איוון קרסטב[10], המגפה הן חשפה את כשלי הגלובליזציה והן פועלת כסוכנת של גלובליזציה.

מאחר שהן ישראל והן העם היהודי יוצאים נשכרים ממסגרת התרבות הגלובלית. השינוי ישפיע (אם יבוא) על הקהילות היהודיות: המשך התגברות האנטישמיות; ירידה בשיעור המפגשים פנים אל פנים; שחיקה בנכונות של ישראל לקלוט עלייה; חיזוק הלכידות היהודית-ישראלית והתרחקות מעמיות יהודית גלובלית (הערכה רווחת היא שהקורונה תחזק את הלאומיות הטריטוריאלית יותר מאשר את הלאומיות האתנית[11]); ועוד.

ארה״ב וסין: השפעת המגפה על האנושות משתרעת הרבה מעבר לאופק של מאמר זה. עם זאת, קשה לצאת ידי חובה בלי להזכיר את האפשרות (שרבים מניחים שתתממש), שהמגפה האיצה את התחזקותה של סין בזירה הגלובלית, ולעומת זאת מציבה אתגר מדיני, כלכלי ומנהיגותי לארה״ב[12]. תחזית זו, לצד העובדה שרוב יהודי העולם נסמכים על המשענת האמריקאית (יהודי ישראל) או מתגוררים בארה״ב (יהודי ארה״ב). עשויה להשפיע הן על עוצמתו של העם היהודי, והן על מטוטלת הכוח בתוך העם היהודי.

המלצות

להלן כמה המלצות המופנות בעיקר לקרנות יהודיות ולארגונים היהודיים הגדולים.

בתחום המחקר: נדרש מיפוי של מצב המוסדות היהודיים לפני המגפה, מעקב אחר מצבן במהלכה, ומדידת קצב חזרתן לשגרה לאחריה. מיפוי זה יכלול את המצב הפיננסי של המוסדות, קצב התרומות, התנודות במספר ופעילות החברים, רמת ניצול התשתית ועוד. הוא יאפשר לזהות בשלב מוקדם אילו תחומים חוזרים ״לשגרה״, ובאילו צפוי שינוי המחייב הערכה מחדש של מדיניות.

בתחום התוכן: נדרשת עבודה של קבוצות בגוונים יהודיים שונים שמהותה התאמת טקסים לעידן הדיגיטלי. מדובר בניסוי של דפוסי חגים, לימוד, תפילות וטקסים אחרים. מומלץ שיוקצו משאבים לניסיונות חדשניים בשדה התרבות היהודית, שמטרתם התפתחות מהירה של תרבות מותאמת לעידן החדש.

איגום משאבים: נדרשת הערכות לאפשרות שתידרש העתקת משאבים מאחזקת מבנים, ותשתית פיסית, לכיוון של תשתית דיגיטלית, כולל כזאת שיכולה לשרת במקביל קהילות באזורים גיאוגרפים שונים (לדוגמה, אין סיבה שכל קהילה תנהל בנפרד מערכי שיעור פרשת שבוע, אם עיקר המאזינים מתכנסים לשמיעה מרחוק). במקביל, ניתן יהיה לנצל משאבים שהתפנו לתמיכה בעבודה קהילתית מקומית, של קשר אישי משמעותי עם חברי הקהילות.

ישראל תפוצות: על המוסדות העוסקים בחיזוק יחסי ישראל והתפוצות להתכונן לאפשרות (הלא ודאית) שהעתיד לא יהיה ״חזרה לשגרה״ של ביקורים, התכנסויות וכדומה בקנה מידה גדול כבעבר. לכן, במקביל להיערכות לשגרה הקודמת, על מוסדות אלה לפנות אנרגיה גם לזיהוי ויזום חלופות להעמקת הקשר. דווקא הממד הדיגיטלי פותח אפשרות רבות לקשר טבעי ורצוף חוצה יבשות.

סיכום

מצב של אי ודאות מחייב מוסדות ל״החלטות רובסטיות״, שיש בהן שימור של יכולת המערכת לפעול ולשגשג הן אם המגפה תמשך עוד זמן רב, הן אם תהיה חזרה לשגרה, והן לנוכח שינויים במציאות

[1] Suddenly, Our Jewish Temples Are Shaking, David Suissa, May18, 2020. “our Jewish temples in America are suddenly shaking, suddenly empty, and none of us can quite see where we will be wandering next.”[2] Amid Covid Slump, Synagogues Finding it Pays to Innovate, Stewart Ain, July 14, 2020.

[3] היו בתי כנסת שניצלו עובדה זאת כדי להביא חזנים או מרצים בעלי שם לקהילה קטנה יחסית – לעיתים על חשבון התפקיד ששמור בדרך כלל למנהיגות המקומית
Synagogues opt for technology over 'homegrown' talent for High Holidays, Shira Hanau, JTA, July 21, 2020.

[4] Rosh Hashana in the Pandemic: Rabbis, Cantors and Video Crews, Liam Stack, September 18, 2020. “I feel like I have learned how to be a 1950s live television producer,” said Serge Lippe”.

[5] See, for example: TEN LESSONS FOR A POST-PANDEMIC WORLD, Fareed Zakaria, W.W. Norton, 2020; and this collection of assays in the Financial Times: https://www.ft.com/aftermath; and The World After the Coronavirus, Foreign Policy (https://foreignpolicy.com/2021/01/02/2021-coronavirus-predictions-global-thinkers-after-vaccine/)

[6] See: Pew, THE FUTURE OF WORLD RELIGIONS: POPULATION GROWTH PROJECTIONS, 2010-2050, 2015 (https://www.pewforum.org/2015/04/02/jews/).

[7] See: Will the coronavirus permanently convert in-person worshippers to online streamers? They don’t think so, Alan Cooperman, Pew, 2020.

[8] More Americans Than People in Other Advanced Economies Say COVID-19 Has Strengthened Religious Faith, Pew, 2021.

[9] . לא מעט מומחים מתחום הנפש סבורים כי לתקופת המגפה יש פוטנציאל של השפעה ארוכת טווח על החוסן הרגשי של בני אדם
See, for example, Prof. Karestan Koenen, at the Harvard Gazette (Outbreak forced changes big and small, some of which are here to stay, 2020); What Our Post-Pandemic Behavior Might Look Like, Bloomberg, 2020.

[10] Is It Tomorrow Yet?, Ivan Krastev, Penguin.

[11] Krastev: The seven early lessons of the global coronavirus crisis, New Statesmen, 2020.

[12] See examples: The Pandemic and Political Order, Francis Fukuyama, Foreign Affairs, 2020; Covid crisis has accelerated big trends in China’s favour, Financial Times, 2020; THE FUTURE OF US POLICY TOWARD CHINA Recommendations for the Biden administration, Brookins, 2020.