ספריית מאמרים / מאמרי דיעה

הקרוקודיל בשמש – לאן נעלמו בבחירות סוגיות דת ומדינה

מאמר פורסם לראשונה בוואלה

המחנה הציוני או הליכוד ירכיבו את הממשלה הבאה. שתי המפלגות הגדולות שמתימרות להוביל את מדינת ישראל עדיין לא טרחו לספר לבוחר הישראלי מה הן תפיסות עולמן ומה הן חושבות על הסוגיות הבוערות של מדינת ישראל. כך גם כמה מפלגות אחרות. גם בנושאים החשובים ביותר למדינת ישראל, הקיומיים, הן מסתפקות בסיסמאות. שום פירוט, שום תכנית רצינית.

אבל גם על רקע הריק הכללי בולט בהעדרו המוחלט השיח בנושאי דת ומדינה. אם בנושאי חוץ, ביטחון או כלכלה, יש פה ושם התבטאויות של ראשי המפלגות, ומופרחות סיסמאות לאוויר, בנושאי דת ומדינה, יוק, נאדה, שום כלום. יחסי דת ומדינה הם כמו קרוקודיל בשמש. אף אחד לא רוצה להעיר אותו מרבצו, אך באופן בלתי נמנע, בעוד רגע קט, הוא יפער את לועו ויטרוף.

במערכת הבחירות הקודמת, יחסי דת-ומדינה היו בקדמת הבמה. גיוס חרדים, נישואים אזרחיים, שבת וסוגיות נוספות היו נושא מרכזי במערכת הבחירות. ראשי המפלגות הבטיחו שינויים, התקשורת התעניינה. הבוחרים חשבו שזה חשוב. היה ברור שזה נושא ליבה.

למען האמת, הכנסת ה-19 הייתה גם הבטחה גדולה בתחום הדת והמדינה. הרכב הממשלה, הבטחות הבחירות להביא שינוי, ובעיקר העדרם של החרדים, ניבאו אפשרות לשינוי ממשי אולי אפילו להסדרה היסטורית של יחסי דת ומדינה.

ואכן, בכנסת האחרונה סוגיות דת ומדינה היו על ראש שמחתן של מפלגות הקואליציה. השוויון בנטל, זכויות של זוגות חד-מיניים, הרפורמה בגיור, מבנה הרבנות הראשית ונושאים נוספים עלו לדיון. דיון שבשלבים מסוימים דמה להאבקות בבוץ. לא פעם חישבו נושאים אלו להכריע את הקואליציה, השברירית ממילא. היה ברור שכל מפלגות הקואליציה הבינו שהנושא חשוב.

ולמרות כל זאת במערכת הבחירות הזו, ככל שמדובר בנושאי דת ומדינה, רוב המפלגות עושות קולות של שטיח. הנושא נעדר כמעט לחלוטין מתעמולת הבחירות ואפילו ממצעי המפלגות, ככל שבכלל ישנם הוא מופיע באופן מעורפל לגמרי או נעדר לחלוטין.

למה זה כך? קל לנחש. האפשרות שהחרדים ישובו להיות לשון מאזנים פוליטית בהרכבת הממשלה הבאה מוחשית מאוד. מאימת החרדים, דבקה לשון המפלגות לחיכה. רובן חוששות שהתבטאות מיותרת אחת בנושא הזה תרגיז את החרדים כל כך, שהם יקצו את המפלגה הסוררת מהממשלה, או יסרבו להמליץ על ראשה לנשיא. למי אכפת שכמה מאות אלפי אזרחים לא יכולים להתחתן בישראל, כשבאופק פרס הקמת הממשלה. למי אכפת מסלול הייסורים של המתגיירים כשיש אפשרות להיות שרים.

אם הבעיה הייתה נעלמת אחרי מערכת הבחירות, אולי הייתי מחריש. אבל לפחות בתרחישים מסוימים, בנושאי דת ומדינה אחרי הבחירות הצרות רק יתחילו. אם החרדים יהיו חלק מהקואליציה, או אפילו הבית היהודי עם זכות וטו בנושאי דת ומדינה, יש סיכוי טוב, או, סיכון משמעותי, שגם הישגים שכבר הושגו בתחום, יבוטלו.

קחו למשל את חוק השוויון בנטל. אפשר להתווכח אם הוא חוק טוב יותר או פחות, אבל ברור שמבחינת החרדים הוא אסון. אין ספק כמעט שהחרדים ינסו להתנות את כניסתם לקואליציה בביטולו או בריקונו מתוכן. כך גם בנושא הגיור. החלטת הממשלה שהתקבלה בשלהי ימיה של הממשלה הקודמת מאפשרת לרבני עיר להקים בתי דין לגיור. משמעות הדבר הפיכת הגיור לנגיש יותר ואפשרי יותר. אבל גם הישג זה יכול להתבטל בהינף החלטה אחרת. למותר לציין כי אם החרדים ישבו בממשלה, קידום פתרונות חדשים כלשהם בתחום יחסי דת ומדינה יהיה בלתי אפשרי.

נכון, המחירים כאן יקרים. גם הגרעין האיראני הוא איום קיומי שנושף בעורפנו. שלא לדבר על חמאס. אבל, השאלה שאזרחי ישראל, הבוחרים בעוד כמה שבועות צריכים לשאול את עצמם היא גם באיזו מדינה יהודית הם יחיו. כזו שמוכתבת על ידי תפיסות העולם החרדיות, או כזו שבציבוריות היהודית שלה, ובהסדרים המוסדיים הקשורים לשירותי הדת בה, יש מקום לפשרות. מקום לכולם. הפוליטיקאים מתחמקים, אבל השאלות הללו חייבות לקבל מענה עוד לפני הבחירות, ומיד לאחריהן- בעת גיבוש ההסכם הקואליציוני.