ספריית מאמרים / מאמרי דיעה

השתלבות או התבדלות?

וועדה פרלמנטרית, בראשות ח"כ שקד, מכינה את הצעת החוק בעניין קידום השוויון בנטל לקריאה שנייה ושלישית. זוהי התחנה האחרונה, המכרעת, של מהלך רב-שנים לתיקון היחסים הכואבים בין החרדים והמדינה. ואולם, כדי לפרק את המוקש רב-העוצמה בהצלחה – גיוס מאסיבי ללא מלחמת תרבות, שלאחריו השתלבות בחברה – יש להגדיר בדייקנות וברגישות את תפקידה הראוי של המדינה.

צעיר חרדי, השוקל השתלבות, חייב לחצות שלושה רוביקונים סוערים: קיומי, זהותי ומעשי. מהבחינה הקיומית, עליו לבחור לצאת מהישיבה, ביתו האותנטי, ולהסכים לחיות את חייו, לשיטתו, בדרך של דיעבד. היינו, אף ש״אין הוא בן חורין להיבטל״ מלימוד התורה, הלימוד שוב איננו עומד במרכז חייו. מבחינתו, נפער סדק בין האידיאה לבין החיים.

מהבחינה הזהותית, עליו להתמודד עם אתגר ההשתלבות בעולם חילוני, עשיר ומתגמל, תוך שמירה על אורח חיים חרדי נבדל וסגפני. איך שומרים את ״חום התורה״, ליבת הזהות החרדית, בתוך ״אמבטיה צוננת״ של הוויה חופשית, שם בחוץ?

מלבד הקשיים הקיומיים והזהותיים, שהם פנימיים באופיים, החרדי צריך גם לחצות רוביקון שלישי, מעשי. עליו לשרת בצבא, ללמוד מקצוע ולמצוא תעסוקה מחוץ ל״חומות של קדושה״. זוהי דרך חתחתים עבור מי שהגיע לעשור השלישי לחייו כשהוא בלתי מוכן לה.

הצעת החוק הממשלתית שעברה בקריאה ראשונה חוטאת בשאיפתה לכפות על החרדים לחצות את שני הרוביקונים הראשונים, הקיומי והזהותי. היא קובעת ״מכסות״ ללומדי תורה ומאיימת במאסר של חרדים שלא יתגייסו. אף שהמציעים אינם מעוניינים להמיר את הזהות החרדית, מנקודת הראות הפנים-חרדית זוהי התוצאה הברורה של ההצעה, ומכאן המרי הצפוי נגדה. 750,000 חרדים, שמחויבותם לאורח חייהם היא נשמת אפם, לא ישתלבו בחברה הישראלית באמצעות שוטים ועקרבים. ההתמודדות של החרדי בענייני זהות, היא עם עצמו, כיאות.

תחת זאת, על המדינה להתמקד בגישור על פני הרוביקון השלישי, המעשי, בפתיחת שערים, בהסרת מכשולים, שיאפשרו לחרדים שבחרו בכך, מרצונם, לנוע לקראת השתלבות. האופק נראה מבטיח: מניינם של החרדים בצבא ובשירות האזרחי גדל בתוך שש שנים פי שמונה; תעסוקת הגברים החרדיים זינקה בתוך עשור בעשרה אחוזים; ומספר החרדים באקדמיה עולה על 6,000. יש להבטיח שהנחשונים החרדיים ימצאו תעסוקה מתאימה לכישרונותיהם ולא יתקלו בתקרת זכוכית, תולדת סטראוטיפים. בעקבות הצלחתם יגיע גל גדול של חרדים שישנו את פני המשק הישראלי.

למדינה תפקיד נוסף, קריטי, שמימושו הוא המשימה המרכזית של וועדת שקד: מומחים מעריכים כי כשני-שלישים מדחויי הגיוס חפצים בהשתלבות בעולם העשייה. הם רוצים להתפרנס בכבוד, כמוני כמוך, תוך שימור האתוס החרדי. העדפותיהם האישיות טרם מומשו משום קיומם של ״כשלי שוק״ פנים-חרדיים, בדמות חסמים פוליטיים, חברתיים ומוסדיים. חוק הגיוס יכול להועיל בנטרול החסמים. כיצד?

על המדינה לאמץ מדיניות ציבורית אחראית בהקצאת המשאבים הלאומיים ללימוד תורה; הקצאה העומדת כיום על כמיליארד ש״ח בשנה. זהו סכום ניכר, שעולם התורה אינו יכול להתקיים בלעדיו. שימוש נבון בו, כתמריץ שלילי וגם חיובי, יביא את ההנהגה הרוחנית והפוליטית של החרדים להבנה שהדרך להבטחת קיום מכובד של חברת הלומדים תלויה בהחלטותיה. אם יסירו את המכשולים הפנים-חרדיים שמקשים על מימוש ההעדפות האישיות של רוב החרדים, תפרח חברת הלומדים. היא תהיה אמנם רזה יותר, אך גם ״נקייה״ מזיוף, איכותית, וראויה לשמה. משיוסרו החסמים, יואץ הגיוס, תקודם ההשתלבות והכול מבלי להיזקק לכפייה ולדיני עונשין.

יודגש: על החרדים לשרת בצבא (ולא בשירות אזרחי) בשיעורים דומים לשאר האוכלוסייה כדי לעמוד בצו המשפטי, המוסרי ואף הדתי של נשיאה בנטל הקיום הריבוני. רק לאחר מכן יוכלו ישתלבו בכלכלה ובחברה תוך שימור זהותם הייחודית. חוק מתריס ואווירה ציבורית מתלהמת יגרמו להיפוך טראגי במגמה: התקפדות פנימה, השתמטות מגיוס, כיבוי מנוע הצמיחה הכלכלי והרחבת הקרע בעם.

נדרשת שפה מכילה שמכירה באוטונומיה של הפרט החרדי בהתמודדותו עם שני הרוביקונים הראשונים, אימוץ הסדרים כלכליים שימוטטו את החסמים המסכלים את הפעלת האוטונומיה, ומיקוד מאמצים – של המדינה, המגזר הפרטי והמגזר השלישי – לשילוב חרדים במערכות הלימוד והתעסוקה במשק. אל לנו לכבות את מנוע הצמיחה הישראלי בצעד חקיקתי פופולארי אך פזיז. 


המאמר פורסם ב"הארץ" בתאריך 16.8.2013