ספריית מאמרים / מאמרי דיעה

יהדות ואסלאם-לא קיר, גשר

היהדות והאסלם דתות אחיות. הזהות ביניהן גדולה מאוד. למרות זאת, התפיסה הבין-דתית הרווחת של המאמינים בשתי הדתות, היא של תהום בין הדתות, והתפיסה הפוליטית היא של הדתות כאיום. אבל הדמיון בין הדתות, והיחס הדתי החיובי ההדדי, יכולים להפוך אותן לגשר. היכרות של יהודים את האסלאם ועקרונותיו, ולהפך, באמצעות מערכת החינוך, ובערוצים אחרים, כמו גם שיח בין-דתי, יכולים לבנות את הגשר הזה, ולהפוך את הדתות גם לגורם ממתן ובונה בעימות המתמשך בין מאמיניהן. בסוכות, החג בו היהדות מפנה מבט החוצה, לבני דתות אחרות, הוא הזדמנות להציב זאת כיעד ליהודית ומוסלמים.

לאחר שנים של לימוד תורה והלכה בישיבה, שכללו גם הסמכה לרבנות, התחלתי ללמוד ולחקור את האסלאם. נגלה לפני עולם מרתק ועמוק. האסלאם, שבעיני ההדיוט הישראלי מסתכם בג'יהאד, מכה ואל-אקצה וקריאות מואזין, התגלה כעולם רחב אופק ועשיר בחכמה וקדושה. זו הייתה חוויה אינטלקטואלית מרשימה, אבל הדבר המטלטל בלימוד הזה היה הדמיון בין היהדות לאסלאם. נוכחתי כי מקורותיה, חכמיה, אמונתיה, עקרונותיה ופרטיה, של דת האסלאם דומים באופן מדהים לאלו שהכרתי מבית המדרש. בבחינת סדנא דארעא חד הוא. החוויה הזו גרמה לי לשנות את יחסי לאסלאם ומאמיניו. מהתייחסות פלקטית ומנוכרת לביטוייו האלימים של האסלאם, לתמונה עשירה וגם תחושת אחווה כלפי מאמיניו.

האסלאם, כפי שבא לידי ביטוי במקורותיה הכתובים ואמונותיה היא המשכה של היהדות. אבי האומה היהודי-אברהם, הוא אבי המוסלמים. הקוראן מלא בסיפורי התנ"ך ודמויותיו. האבות, משה ושאר נביאי התנ"ך הם נביאים גם בעיני המוסלמים.

הדמיון רב מאוד גם בעקרונות האמונה. במרכז שתי הדתות עומדת אמונה באל אחד וסלידה מעבודת אלילים. שתי הדתות תופסות באופן דומה את נוכחות והשגחת האל על ברואיו, ואת השכר והעונש שהוא משית עליהן. אמונה בעולם נברא היא עקרון יסוד בשתי הדתות, כמו גם דרך גאולתו של העולם בביאת משיח. בשתיהן טקסט יסודי – תורה-קראן – שירד מן השמיים וקודש. בשתיהן הפרשנות לטקסט היא תורה של בעל פה שהתקדשה גם היא.

אבל הדבר המשמעותי ביותר הוא הדמיון בתפיסה ההוליסטית והלכתית-משפטית של היהדות והאסלאם. שתי הדתות מבקשות להסדיר את כל רבדיה של המציאות. מן הפרטים השוליים ביותר בחיי היומיום של המאמין, ועד סדרי המדינה ואף העולם כולו. בשתי הדתות, הסדרת המציאות עוברת דרך משפטיזציה טוטאלית. מלא כל הארץ הלכה. כמעט לכל התנהגות אנושית יש התייחסות, חיובית או שלילית, ועולמו של המאמין ממוסגר באמצעות שורה ארוכה של מצוות ואיסורים. הן בהתנהלותו בחדרי חדרים ואל מול אלוהיו והן בהתנהלותו אל מול הסובב אותו, משפחה, שכנים, שותפים עסקיים, קהילה, עיר ומדינה.

המשפטיזציה הזו, המכניסה את ההלכה לכל פינה בחיים, נותנת בשתי הדתות כוח רב לדת ולחכמי הדת, מופתים, פוסקים, רבנים, אמאמים. הם הפרשנים המוסמכים של הטקסטים המקודשים, הם הפוסקים האחרונים בשאלות האישיות ביותר של מאמיניהם, הם המשפיעים (במודל האידיאלי של הדתות) על התנהלותה של קהילת המאמינים, ומדינתם. לכן, בשתי הדתות, התפתח שיח דתי-הלכתי דומה באופן מפתיע. אותם שיקולי פסיקה, אותן התמודדויות אל מול שטנים כמו מודרנה וידע, אותן התלבטויות מול אובדן מאמינים לטובת אידיאולוגיות אחרות. בשתי הדתות, המוטיבציה של פוסקי ההלכה היא לשמר ככל האפשר את השליטה בידיהם.

אכן, יש באסלאם, וגם ביהדות פוטנציאל אלים. אבל הדמיון בין היהדות לאסלאם, יכול להוות יסוד יציב לבנית גשר בין מאמיניהן. שיח בין-דתי בין מנהיגים דתיים ומאמינים בני שתי הדתות יכול להתגלות כפורה ורב משמעות. השפה הדתית הדומה, והחיים מתוך קיום הלכה יכולים לתרום ליכולת של מאמינים להבין ולקבל זה את האחר. שיח בין-דתי כזה מתקיים כבר היום אבל יש מקום להרחיבו מאוד.

פוטנציאל להשפעה רחבה יותר יכול להיות בהכרות של בני הדת האחת את האחרת. שילוב של כמה שיעורי מבוא במסגרת תכנית הלימודים של בתי הספר בישראל על 'הדת האחרת' יהדות או אסלאם במבט משווה, והכרות של מנהיגים ומובילי דעה עם האחר הדתי, יכולים לפתוח פתח לשינוי גישה בכל אחד מהצדדים, ולאימוץ תפיסה חיובית, מורכבת יותר ודמונית פחות של הדת האחרת.

חג סוכות הוא המועד בשנה בו היהדות מפנה את מבטה אל מחוץ לגבולותיה ומציינת את החובה לאחריות גם כלפי בני דתות אחרות. זו הזדמנות להביט את האחר השכן לנו, המשולב בתוכנו, ומהווה חלק ממרקם חיינו, זה המוסלמי. הכרה של האחר המוסלמי (והיהודי) תתרום ללא ספק להורדת רף השנאה והניכור בין יהודים ומוסלמים ותהווה גשר נוסף בין בני שתי הדתות החיים יחד בארץ הזו.

פורסם לראשונה בהארץ.