ספריית מאמרים / מאמרי דיעה

"כבודו"

"כבודו" מכונה בית המשפט; "כבודו" מכונה גם נשיא המדינה. חדשות היום נעות על הציר שבין שני בעלי הדרת הכבוד הללו: בית המשפט, שבו מתנהל משפט ראש הממשלה, ובית הנשיא, שבו מתנהל הדיון על הענקת המנדט להרכבת הממשלה הבאה.

אסור לקשור בין שני ההליכים: ההליך המשפטי אמור להתנהל בצורה מקצועית ועניינית, כך שזהות הנאשם לא תשפיע כהוא זה, לא לקולא ולא לחומרא. מבחן בוזגלו, במהופך, הוא הנתיב היחידי המותר לבית המשפט. בה במידה, גם ההכרעה בדבר זהות מקבל המנדט אמורה להתעלם מהעובדה שהטוען למנדט בשם המפלגה הגדולה בישראל הוא נאשם בפלילים. כך קובע הדין הנוהג.

ואף על פי כן יש קשר עמוק בין שני ההליכים: שניהם מתנהלים מתוך אווירה של שחיקה מתמשכת ומסלימה בשלטון החוק ובכיבוד של הישראלים את כללי המשחק הממלכתיים. האחראים לכך הם גם מפלגת השלטון וגם המתנגדים לה.

מצד אחד, קשה לקבל את המציאות בה משפטו של ראש הממשלה מתנהל כאשר למדינת ישראל אין שר משפטים שאמור לתווך בין המערכת המקצועית של המשרד לבין המערכת הפוליטית, ואין לה פרקליט מדינה קבוע, שאמור לעמוד בראש התביעה, ואין מנכ"ל קבוע למשרד המשפטים, שאחראי על תפקוד המשרד. האם מקרה הוא? קשה גם להסכין עם העובדה שראש הממשלה התחייב לחתום על הסכם ניגוד עניינים בכל הקשור להתנהלות המשפט נגדו, אך איננו מממש את התחייבותו.

מצד שני, קשה לקבל את המציאות שבה ראשי המתנגדים לראש הממשלה מבקשים לחסום את דרכו לקבל את המנדט באמצעות שינוי של חוק יסוד. פורסם כי מתרקמת תכנית לקדם חקיקה שתמנע מנאשם בפלילים את היכולת להרכיב ממשלה. בכדי למנוע את הכתמת החוק כ"רטרואקטיבי", מבקשים להחיל אותו רק בכנסת הבאה, לאחר הבחירות החמישיות. מבקשים שנאמין כי איננו "פרסונאלי", אך כל בר דעת מבין שזהו חוק שתפור למידותיו של בנימין נתניהו.

שימוש בכוח שלטוני של ראש הממשלה כדי להחליש את המערכות האמונות על שלטון החוק הוא נזק אסטרטגי למדינת ישראל. שימוש בכוח חקיקתי של הכנסת כדי לעצב בהתאם לצרכים משתנים את חוקי היסוד – שהם חלקים מהחוקה הישראלית – גם הוא נזק אסטרטגי למדינה.

המתכננים לשנות את חוק היסוד, כדי לסיים את שלטון נתניהו ואת המשבר הפוליטי המתמשך, יודעים שבג"ץ יתבקש להכריע בדבר חוקתיות השינוי. הם דוחפים את בית המשפט אל זרועות הדילמה הקשה מכולם: אם יכשיר את חוק היסוד, יתן יד למהלך פסול שמטרתו שינוי כללי המשחק, תוך כדי המשחק, על מנת לסכל את הכרעת העם. ומנגד, אם יכריז על בטלות חוק היסוד, יהיה זה תקדים מרעיש – מעולם לא בוטל חוק יסוד, וקיימת מחלוקת אם הדבר בסמכות בית המשפט – שיעורר זעם ציבורי אדיר.

המציאות עולה על הדמיון: המחנה הפוליטי שרוממות ה"משילות" בגרונו ורואה בעובדי משרד המשפטים "פקידים", משאיר את המשרה הפוליטית של שר משפטים ריקה. זאת ועוד: המחנה הפוליטי שתוקף את בית המשפט על היותו אקטיביסטי מידי, עתיד לפנות לבית המשפט בבקשה שיעשה את המהלך האקטיביסטי ביותר אי פעם: יבטל חוק יסוד על מנת לשמר את שלטון ראש הממשלה.

אין ספק: נדרש שינוי בכללי המשחק – אך עליו להגיע רק לאחר שייגמר המשחק הנוכחי ותושבע ממשלה. או אז מומלצים שלושה שינויים: האחד, שינוי שיטת המשטר, כך שראש הרשימה שזכתה במירב הקולות יקבל את המנדט להרכבת הממשלה באופן אוטומטי. השני, קציבת כהונה של ראשי ממשלה לשמונה שנים; השלישי, חקיקת גרסה מתונה של חוק צרפתי שימנע, בתנאים מסוימים, העמדה של ראש ממשלה מכהן לדין פלילי עד לאחר תום כהונתו.

השינויים האמורים עשויים להקטין את המתח בין הפוליטי לבין המשפטי. הם יעצבו את המפה הפוליטית סביב גושים, ובכך תושג יציבות ותמנע סחטנות. הם יאפשרו את המהלך של החזרת הביטוי "כבודו" – כלפי מוסדות המדינה – אל משמעותו הראויה

פורסם לראשונה בידיעות אחרונות