Justice

כיצד יש לבחור שופטים?

למעלה מרבע מהרכבו של בית המשפט העליון עתיד להיקבע בשבועות הקרובים בוועדה למינוי שופטים. שאלת זהות השופטים שיתמנו חשובה לעתידנו משום שבית המשפט הוא שחקן מרכזי במלחמת התרבות הישראלית.

בדיון הציבורי התקבעו שני מחנות חלוקים: יש הרואים ב"מקצועיות" המועמד את אמת המידה היחידה למינוי ויש הסבורים כי ראוי לתת משקל משמעותי גם ל"ייצוגיות" של קבוצות זהות מרכזיות בהרכב בית המשפט. מהו האיזון הנכון בין מקצועיות לייצוגיות בבחירת השופטים ומי מתאים לקבוע אותו?

המתח שבין ייצוגיות למקצועיות איננו ייחודי למשפט. כך, למשל, האם הבכירים באגף התקציבים באוצר אמורים להיבחר אך ורק בהתאם לעמידתם בסטנדרטים מקצועיים או שמא התמונה הקבוצתית של האגף צריכה לבטא הטרוגניות בהשקפת עולם חברתית-כלכלית ביחס לתפקיד המדינה ואחריותה כלפי האזרחים?

ובצבא: האם החלטות מקצועיות של מטכ"ל שמאוייש כולו באלופים אנשי ימין תהיינה זהות להחלטות מקצועיות של מטכ"ל שמאוייש כולו באלופים בעלי דעות שמאליות? אף שהשקפת העולם של המפקד איננה ידועה לציבור, וטוב שכך, ברור שהיא משפיעה על הדרך שבה הוא קורא את תמונת המציאות הגיאופוליטית ולכן משפיעה על החלטותיו.

ובחזרה לשופטים: נוח לנו לחשוב על השופט כמקצוען אובייקטיבי, שעבודתו בעלת אופי סמי-מדעי ואיננה תלוית סביבה, חברה ותרבות. אך זו טעות. בעוד שבמשחק שח-מט נתוניו האישיים של השחקן אינם משפיעים על תחולת כללי המשחק, בעולם המשפט התודעה והזהות של השופט משפיעים על הדרך שבה הוא מפרש את החוק ומיישם אותו.

לדילמה משפטית אין תשובת אמת אחת, אלא כמה אפשרויות לגיטימיות שעל השופט לבחור ביניהן באמצעות הפעלת שיקול דעת. לפי הנשיא אהרן ברק, במקרים "קלים" מתחם האפשרויות הלגיטימיות – מגרש המשחקים של הפעלת שיקול הדעת – מצומצם, ובמקרים "קשים" זהו מתחם נרחב. ככלל, השופט איננו דובר בלשון אמת או שקר, אלא בלשון שקילה ואיזון שמחייבת הפעלה, לעיתים אינטנסיבית, של בחירות ערכיות אישיות. כמובן, אסור לשופט להכריע בדין בהתאם להעדפותיו הפרטיות, והוא מחויב לעקרונות השיטה ולתקדים שמשרטטים עבורו את גבולות מתחם הלגיטימיות. אך כאשר הוא בוחר בין אפשרויות בתוך מתחם הלגיטימיות הוא איננו יכול להשיל מעליו את ערכיו וזהותו. ה"מי" משפיע על ה"מה".

עם זאת אסור להפוך את הליך המינוי לפוליטי. כך, למשל, בארה"ב, תלונתה של אישה על הפלייה על רקע מיני, תתקבל ב – 75% מהמקרים אם שלושת השופטים הדנים בעניינה מונו על ידי נשיאים דמוקרטיים, אך רק ב – 31% מהמקרים אם השלושה מונו על ידי רפובליקניים. הפוליטיזציה של השפיטה גורמת לכך שקשה לנבא את תוצאות ההליך השיפוטי והוא נתפס כמוטה ובלתי אמין.

יש לדחות הצעות המועלות בישראל להעביר לכנסת את הסמכות לבחור שופטים או לקיים הליך של שימוע לשופטים בכנסת. ייבוא של הפוליטיזציה האמריקנית של השפיטה ארצה, כאשר אין לנו חוקה ומגילת זכויות אדם מלאה שמצמצמות את היקף מתחם הלגיטימיות, הוא סכנה של ממש. חובה עלינו להכיר בקשר בין ה"מי" לבין ה"מה", אך את השיקולים בדבר המינון הנכון של הייצוגיות בבית המשפט יש להפקיד בידי גורם שאיננו פוליטי במופגן, גם אם יש בו מידה של ייצוגיות.

כזו היא הוועדה למינוי שופטים שאמורה לבחור את השופטים החדשים. הרכבה מאזן בין הייצוגי (ארבעה פוליטיקאים) והמקצועי (שלושה שופטים ושני עורכי הדין). גם הקביעה כי נדרשת הסכמה של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה לצורך מינוי לביהמ"ש העליון ראויה לשבח, כיוון שהיא מחייבת הגעה לפשרה באשר לזהות אלו שיקבלו את הכוח לעצב את "מוראה של מלכות", שבהעדרה, "איש את רעהו חיים בלעו".

פורסם לראשונה בידיעות אחרונות