ספריית מאמרים / מאמרי דיעה

כיצד נישאר עם אחד?

השר משה ניסים הגיש המלצותיו להסדר סוגית הגיור בישראל. עוד לא יבשה הדיו, וכבר מצופפים שורות כל שחקני הווטו, בראשם הרבנים הראשיים, במטרה לבצע סיכול ממוקד בהמלצות. מבחינתם, ניסים, בנו של רב ראשי קודם, יביא ל"חורבן היהדות". הכצעקתם?

כיום קיימת הסכמה שהדרך היחידה להפוך ליהודי היא באמצעות התהליך הדתי של גיור. יש מחלוקת באשר לטיבו של ההליך – למי הסמכות לגייר? על פי איזה סטנדרטים? – אך כמעט הכול רואים בגיור את דלת הכניסה הבלעדית אל הקולקטיב. עניין זה בא לידי ביטוי גם בחוקי מדינת ישראל וגם בדעת הקהל הרחב.
ואולם, הסכמה זו עלולה להתערער בדור הנוכחי.

בעבר לא התקיימה הבחנה בין היהדות כדת לבין היהדות כלאום. המתגיירים הקדומים הצטרפו בתודעתם אל היהדות במובנה הכפול, שהוא אחד: דת-לאום. כיום, לעומת זאת, רבים תופסים את היהדות כלאום או כתרבות שאיננה נושאת עמה מחויבות דתית. לשיטתם, אם ניתן להיות יהודי חילוני, מדוע קיום מצוות ההלכה – אורתודוקסית או אחרת – הוא מדד רלוונטי להצטרפות ליהדות ומדוע יש להפקיד את מפתחות הלאום בידי רבנים?

בצד המעשי, נכון להיום הגיור הדתי איננו "מספק את הסחורה". אף שהגיור הוכרז כמשימה לאומית, רק פחות מ-10% מהעולים הלא-יהודים וצאצאיהם השלימו את ההליך. התוצאה היא שאחד מכל עשרים ישראלים (שאינם ערבים) איננו מוכר כיהודי, אף שעלה מכוח חוק השבות. משמתברר כי דלת הכניסה הדתית חסומה, סביר להניח שיתגברו הלחצים לאימוץ דרכים חלופיות להצטרפות אל היהדות.

אין זה דבר של מה בכך: ההסכמה על הגיור כקריטריון בלעדי להצטרפות ליהדות מלווה אותנו דורות רבים. היא זו שאפשרה לקבוצה לשמר את עצמה כיחידה אתנו-דתית אחת בחשכת הגלות, מבלי שתדולל ללא הכר. סלילת דרך הצטרפות חדשה ליהדות בדורנו, שלא בדרך גיור, היא שינוי מרחיק לכת, שהשלכותיו על עתיד האומה לוטות בערפל. הליכה בכיוון זה, על הבלתי נודע המסוכן שצפון בו, תימנע רק אם יתברר שהרבנים האחראים לגיור משתמשים בסמכותם בדרך שנותנת מענה לצורכי הדור.

זהו הרקע הנכון להערכת המלצותיו של משה ניסים, המכוונות גבוה: מוצע להסדיר את הסוגיה בחוק שיקבע כי המדינה תכיר רק בגיורים ממלכתיים שיבוצעו על ידי בתי דין לגיור שיוקמו באמצעות רשות גיור חדשה במשרד ראש הממשלה.

ההצעה מאזנת בין אינטרסים שונים ולכן חשופה להתקפות מכל הצדדים: היא שוללת את שליטת הרבנות הראשית בהליכי הגיור הממלכתי אך מבטיחה שהגיור בישראל ייעשה רק לפי "דין תורה". היא איננה מכירה בגיורים של זרמים לא אורתודוקסיים שנעשו בישראל, אך מקבעת בחוק את ההכרה של המדינה בגיורים לא-אורתודוקסיים הנערכים בחו"ל בתנאים מסוימים. כמו כן ההצעה מציעה לשמר לנציגי הזרמים מקום ליד שולחן וועדת המינויים של דייני הגיור וגם בכך יש שדרוג של מעמדם בישראל.

ההצעה מבקשת לאפשר גיור הלכתי אורתודוקסי אחראי, אך ידידותי ברוח בית הלל, לכל המעוניינים. עם זאת היא איננה חפה מכשלים: קיים חשש ממשי שבית שמאי – החרדים ונספחיהם – ישתלט על התפקיד באמצעות הכוח הפוליטי שיש לו מול ראשי ממשלות ישראל, הממנים את ראש הרשות. הפתרון הנדרש הוא מתן אפשרות לרבני ערים להקים בתי דין לגיור שיוכרו על ידי רשות הגיור. כך תובטח אפשרות קיומם של בתי דין אחראים יותר, מסבירי פנים למתגייר, שיאוישו ברבנים המוכרים על ידי הרבנות הראשית, דוגמת רבני צהר.

על הרבנים הראשיים להתנער מהתגובה הכוחנית ולהפנים את המשמעויות מרחיקות הלכת של הפאסיביות וההקשחה ההלכתית שבה הם נוהגים. בידיהם ההכרעה אם לשמר אותנו עם אחד.

פורסם לראשונה בידיעות אחרונות.