ספריית מאמרים / מאמרי דיעה

כשפוליטיקה בוחשת בקמפוס

הצטרפות החרדים ללימודים גבוהים במוסדות אקדמיים היא בגדר "נס" חברתי. בקבוצה, שחלק ממנהיגיה סבורים שההשכלה הגבוהה "גרועה מאושוויץ" משום ש"השמדה רוחנית גרועה מהשמדה פיזית", מתרחשת מהפיכה שקטה, שבשורותיה צועדים בסך, ברגע זה, למעלה מ – 11,000 סטודנטים חרדים וחרדיות. לכל אחד מהם חברים היושבים על הגדר וממתינים לראות האם הדור הראשון, הנחשוני, יצליח להשתלב בשוק העבודה. אם כך יהיה, הסכר ייפרץ, ההמונים יצטרפו, וישראל תחווה שינוי כלכלי וחברתי מכריע. כידוע, החרדים הם רבע מתלמידי כתות א': עתידם הוא עתיד המדינה.

רבים מהחרדים מוכנים לחצות את הרוביקון ההשכלתי אך ורק עם חגורת הצלה – הפרדה מגדרית ומגזרית – שנתפסת כחיונית על מנת לשמר את אורח חייהם. בלעדיה, יישארו מאחורי "חומות הקדושה" של הגטו. גם מי שמוכן להיענות לדרישת ההפרדה בין כיתות נשים וגברים, אם מסיבות ליבראליות ואם מסיבות תועלתניות, יודע שההיענות לה בעייתית: היא מסיגה אחור את המהלך הכולל לשילוב נשים בכל מעגלי החיים – בצבא (חיילות בקרבי), בכלכלה (הרגולטוריות בשוק ההון), במשפט (נשיאה שלישית בעליון) ועוד.  

ובכל זאת, המועצה להשכלה גבוהה החליטה להיעתר לצורך החרדי וקבעה עקרונות מדיניות שמאפשרים לימוד במסגרות נפרדות. לאחרונה אף הוחלט לאפשר את הלימודים בהפרדה מגדרית גם בקמפוסים הראשיים של האוניברסיטאות, עניין שעורר התנגדות רחבה באקדמיה הישראלית ועתיד להיות נידון בבג"ץ בקרוב. המל"ג בחרה בהסדר מאוזן וזהיר, אף אם לא חף מקשיים: הלימודים הנפרדים יוגבלו ללימודי תואר ראשון; ההפרדה תתקיים בכיתות בלבד ולא במרחבים הציבוריים, שיישמרו מעורבים; הכיתות הנפרדות ימוקמו בשולי הקמפוסים; ההפרדה תמומש לתקופת מעבר ותוצאותיה ייבחנו בעתיד. המסר ברור: יש לנקוט בהפרדה רק במידה מוגבלת ומינימלית על מנת לאפשר הנגשה של הלימודים הגבוהים לחרדים. "מידתיות" היא שם המשחק.

והנה, בימים אלו מועלית הצעת חוק שמבקשת לחתור תחת האיזון הקיים. מוצע כי כל מוסד להשכלה גבוהה "יהיה רשאי להפעיל כל תכנית לימודים בהפרדה מגדרית" בתנאי שהדבר מעודד שילוב "אוכלוסיות שהן בעלות נגישות מוגבלת להשכלה גבוהה מסיבות תרבותיות", שתובטח גישה שוויונית לשני המינים ושלא יפגע מעמד הסגל האקדמי במוסד.

להצעה משמעויות קשות בשלושה מישורים: ראשית, היא עלולה להתברר כמוקש לשילוב החרדים באקדמיה משום שהיא מבטלת את המדיניות הזהירה הקיימת ומאפשרת לימודים נפרדים ללא סייגים ממשיים. בכך מגלים המציעים עיוורון לקושי המשפטי והתרבותי שמעוררת ההפרדה. פריצת האיזונים עלולה להביא למסקנה שההסדר איננו חוקתי. שנית, ההצעה ממסדת ומנרמלת – בחקיקה ראשית, לא פחות – הפרדה בין המינים, במרחבים שאינם פולחניים-דתיים וחינוכיים. זליגת ההפרדה למרחב הציבורי של האוניברסיטאות עלולה לזלוג גם למרחבים ציבוריים אחרים כגון תחבורה ציבורית, מוסדות בריאות, מופעים ציבוריים, ובעצם כל מקום שבו כולנו מהלכים יחדיו.

שלישית, הצעת החוק שולחת יד פוליטית אל תוך המתחם האקדמי. הפריחה המרשימה של ההשכלה הגבוהה בישראל היא תולדה של חכמת פוליטיקאים מהדור הקודם, שהשכילו למסד בחוק את מעמד המל"ג כגוף החוצץ בין הדרג הפוליטי לבין עולם המדע והמחקר. הכוונה היא להבטיח את העדר התלות של האקדמיה בשלטון, אף שהיא ממומנת מתקציב המדינה, כך שזו תוכל להתנהל על בסיס מקצועי וענייני. הצעת החוק חותרת תחת עצמאות זו ומבקשת להחליף את ההחלטות המקצועיות בהחלטות פוליטיות. אם תתקבל, היא עלולה לסמן את הדרך להתערבות פוליטית גם בתכנים, ובכך להוביל את האקדמיה לאבדנה.

מערכת ההשכלה הגבוהה היא כלי מרכזי לניידות חברתית ולצמצום פערים בחברה. את הדרך להשיג מטרה חשובה זו יש להפקיד בידי הגורם המקצועי, הרחק מהזירה הפוליטית.

פורסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות".