ספריית מאמרים / מאמרי דיעה

לימנים ולדתיים אין אמון במוסדות המדינה

מדד הדמוקרטיה הישראלית של המכון הישראלי לדמוקרטיה שהתפרסם השבוע, מציב בפנינו מראה שחורה. ככל שאתה ימני ודתי יותר, כך האמון שלך במוסדות המרכזיים של המדינה פוחת. המציאות הזו לא חדשה, אבל הקורונה האיצה את התהליכים, וכמעט בכל הפרמטרים, היא הביאה לירידה באמון הציבור בכלל, ובאמון הציבור הימני בפרט, בשורה של מוסדות שלטון. לצד הפערים החברתיים, שכלל הציבור מסכים כי הם הולכים ומתרחבים, אנחנו עומדים בפני משבר משמעותי.

יכולתם של מוסדות המדינה לתפקד לא ניזונה מכוח האכיפה שלהם, אלא מהאמון שהציבור נותן בהם. היכולת של חברה לשרוד תלויה בסולידריות. הממשלה שתיבחר בקרוב תצטרך לא רק לשקם את הכלכלה אלא, ואולי בעיקר, את אמון הציבור כולו בה ובמוסדותיה ובחברה הישראלית.

אמון במוסדות השלטון הלא פוליטיים במובהק, צריך להיות עיוור או מושפע מעט מהטיה פוליטית. המוסדות הללו אמורים לפעול בדרך ממלכתית, כזו, שתביא את כלל הציבור להאמין כי הם משרתים אותו, בדרך שוויונית ועניינית. התמונה העולה ממדד הדמוקרטיה מלמדת שהממלכתיות הזו אבדה. גם המוסדות שאמורים להיתפס, במצב מתוקן ככאלו שעובדים בשביל העם ולא למען תפיסה אידיאולוגית, ימנית או שמאלית, צבועים בעיני הציבור הימני בצבעים פוליטיים בוהקים.

כך, למשל, בית המשפט העליון, ליבת הדמוקרטיה הישראלית, זוכה לאמונו הדל של 52% מהציבור הרחב, אבל בימין הוא זוכה רק ל-38%, ובקרב דתיים וחרדים הוא זוכה לאמון נמוך עד כמעט אפסי (20% ו-7% בהתאמה); המשטרה, שחקן מרכזי מאוד בתקופת הקורונה ובכלל זוכה רק ל-44% אמון, אבל בקרב הציבור הדתי לקצת פחות אמון (43%) ואצל החרדים למעט מאוד אמון (17%); היועץ המשפטי לממשלה, המשמש גם כראש מערכת התביעה, נשפט גם הוא לשבט על ידי הימין. בעוד שבכלל הציבור הוא זוכה לאמון של 42%, בימין הוא זוכה רק ל-33% אמון, ובקרב חרדים לכמחצית מכך (15%); גם נשיא המדינה, שבעבר זכה לאמון נרחב (עד כדי 80%) הולך ומאבד, כך נראה, את מעמדו הממלכתי – בציבור הרחב הוא זוכה רק ל-63%, אבל כשמדובר בימין, האמון בו נמוך יותר ועומד על 56%; ולבסוף התקשורת, שחקן לא מוסדי אך מרכזי בכל דמוקרטיה, זוכה לאמון נמוך מכלל הציבור (33%), אבל לאמון נמוך עוד יותר אצל ימנים (21%). אחרי כל אלו, מזל שיש את צה"ל. זהו הגורם המדינתי המשמעותי היחיד שעדיין זוכה כאן לאמון משמעותי (82%) ונשאר קונצנזוס בין ימין ושמאל.

הקורונה לא הטיבה גם עם החברה הישראלית. 39% מהישראלים סבורים שהמתח בין ימין ושמאל הוא השסע המשמעותי ביותר בחברה הישראלית. 58% מהישראלים סבורים שהקורונה החריפה גם את השסע בין חרדים לשאר חלקי החברה. בעיני ישראלים רבים (28%) גם השסע היהודי-ערבי נותר משמעותי. במפתיע, דווקא תחושת הסולידריות הישראלית לא פחתה ואולי אלו הן החדשות הטובות היחידות בין שלל הנתונים הללו.

יותר משהתמונה הזו לא מחמיאה למוסדות השלטון, היא מאיימת על יכולתם של המוסדות החיוניים ביותר של הדמוקרטיה הישראלית לתפקד. היותם חשודים בעיני חלק ניכר מהציבור בהטיה אידיאולוגית, הופך אותם בעיני ישראלים רבים ממוסדות ממלכתיים לעוד שחקנים בזירת הבוץ הפוליטית. המצב הזה, יחד עם השסעים החברתיים הקשים בישראל, שהוחרפו על ידי הקורונה, מציבים אתגר משמעותי בפני כולנו.

איך הגענו עד הלום? השמאל יאשים את ביבי, הימין את מוסדות השלטון שסטו מהדרך. אבל כשהמצב כל כך לא מאוזן, ברור שהאשמה מוטלת על אלו וגם על אלו. אין ספק כי משפטו של ראש הממשלה, שהוא עושה כל מאמץ לציירו כעניין פוליטי, הביאו לכרסום באמון במוסדות הללו. אבל לצד זאת, דומה שמשרתי הציבור הפועלים בהם לא פטורים מאחריות גם הם. בשורה של התבטאויות, החלטות ובפסיקות שנתנו בשנים האחרונות, ניתן להצביע על יותר מעקבות אידיאולוגיים וערכיים מובחנים, שלא מאפיינים את הימין בישראל.

כך או כך, הממשלה שתקום, באשר היא, תהיה חייבת לפעול לשיקום האמון של כלל הציבור, במוסדות המדינה, כדי שאלו יוכלו לשרת, ובאופן ממלכתי, את כולנו.

פורסם לראשונה בישראל היום.