ספריית מאמרים / מאמרי דיעה

מלחמת דת על המדינה

בשנים האחרונות מתרחשת דרמה של ממש באשר לאפיה ומקומה של הדת בישראל וביחסי דת ומדינה. מאמץ של ארגונים שונים, המתודלק במימון של הפדרציות היהודיות-אמריקאיות ותורמים יהודים מארה"ב המשתייכים לזרמים הפלורליסטיים, נותן את אותותיו. בכמה תחומים בהסדרי דת ומדינה, ובתפיסה הציבורית של היהדות, חל שינוי משמעותי. שורה של ארגוני חברה אזרחית מציעים אלטרנטיבה למונופול שירותי הדת של הרבנות. בתי מדרש פלורליסטיים מציעים אלטרנטיבה של לימוד התורה לזו של בית המדרש האורתודוכסי המסורתי. בזירה הציבורית נשמעים קולות רבים המדברים בשם היהדות, אבל בדרך מתונה ומכילה את השונה והאחר. קבוצות אלו, מבקשות לראות את ישראל יהודית, אבל פלורליסטית וליברלית.      

המגמה הזו היא לצנינים בעיני דתיים שמרנים רבים, אבל מי שמניף את נס המאבק נגדה הוא הזרם החרדי-לאומי. בניגוד לחרדים, שמתעבים את היהדות הרפורמית והפלורליסטית אבל מתעניינים פחות באופיה היהודי של המדינה והשפעה על תפיסותיו של הציבור הרחב, החרד"לים רואים בהשפעה על 'עם ישראל' שליחות, אפילו ייעוד. לאחר שנים ארוכות בהן הזירה הזו כמעט והופקרה על ידיהם, הם זיהו את האיום המתעצם, בעיניהם, על 'דמותה היהודית של מדינת ישראל' והחליטו להילחם חזרה.  

 'כנס ציון ירושלים הראשון' הוא הכרזת המלחמה על הפלורליזם והערכים הליברליים. הכנס, שאורגן על ידי 'הארגונים העוסקים בחיזוק הציביון היהודי של מדינת ישראל' שם לו כמטרה 'התמודדות עם השפעת הרפורמה על זהותה של מדינת ישראל'. הרבנים שהופיעו בכנס, והרבנים שהשתתפו בו, משתייכים רובם ככולם למחנה החרדי-לאומי. הם נענו לקריאתם של כמה מרבני 'הקו'-הכינוי האורתודוכסי הפנימי לישיבות החרדיות-לאומיות, והתייצבו לדגל.

דברי הרבנים לוינשטיין, שטרנברג, אבינר ורבנים אחרים בכנס, מסמנים את קו החזית: שלילת כל אלטרנטיבה ליהדות מלבד זו האורתודוכסית-חרדית, המוצעת על ידיהם. מאבק בזרמים הפלורליסטיים הפועלים במדינת ישראל שבעיני הרבנים הם 'יותר גרועים מהנצרות' או 'זרם בנצרות'. מאבק לחיזוק מונופול הרבנות הראשית ושירותי הדת שלה. מניעת כל הפרדה בין דת ומדינה וחיבור עמוק יותר בין המדינה לדת היהודית, כלומר לגרסה החרדית שלה. וגם מאבק בליברליזם וערכיו. על הכוונת: הקהילה הלהט"בית, הפמיניזם, התרבות הישראלית העכשווית, מאבק על 'קדושתו' של הצבא ועל ערכי הלחימה, המערביים-ליברליים-הומניסטיים מדי שלו, ערכי המשפחה ועוד ועוד.

הציבור החרדים לאומי אינו גדול, מספרית. אך השפעתו רחבה ועמוקה הרבה מעבר לגודלו. זהו ציבור עם אידיאולוגיה נוקשה וחזון מגובש ודתי-שמרני מאוד באשר לאופיה הרצוי של מדינת ישראל. בעשורים האחרונים, חרד"לים רבים השתלבו במערכת החינוך הדתית שחלקים לא מבוטלים ממנה נשלטים היום על ידיהם. וחשוב מכך, בוגרי הישיבות והמכינות המשתייכות לזרם זה, בראשון המכינה בעלי, מאיישים היום תפקידי בכירים בצה"ל ובמערכת הביטחון. אנשי הזרם מאיישים גם כמה עמדות מפתח בשירות המדינה, וגם בבית היהודי השפעתו של זרם זה ניכרת. נקודות השפעה אלו, הופכות את הרכזת המלחמה של הכנס הזה, למשמעותית ומאיימת.  

המאבק הזה אינו חדש. אך הופך לנגד עיננו למלחמת דת של ממש שיש השלכות מרחיקות לכת על דמותה של מדינת ישראל ועל יחסיה עם הקהילה היהודית בארה"ב, ומכאן גם אם ארצות הברית עצמה. 

בזירה החיצונית, מול יהדות ארה"ב, זהו מאבק בעל השלכות אסטרטגיות. הנושא המטריד ביותר את רוב יהודי ארה"ב ביחס לישראל הוא המונופול שיש לחרדים על שירותי הדת והסדרי דת ומדינה. העובדה שהזרמים הלא אורתודוכסיים לא זוכים להכרה כלשהי בישראל, שהגיור שלהם וטקסי הנישואין שלהם לא מוכרים כאן, גורמת לניכור ואפילו ניתוק בין יהודים רבים בארה"ב, ביניהם בעיקר ישראלים לבין ישראל. קל להבין שלנתק כזה בין רוב יהודי ארה"ב לבין ישראל, יכול להיות מחיר אסטרטגי גם בתמיכה של ארה"ב בישראל.

בזירה הפנימית מדובר במאבק על נפשה של המדינה. איזו מדינה תהיה מדינת ישראל? האם היא תהיה מדינה דמוקרטית ויהודית בעלת אופי ליברלי ופלורליסטי, או יהודית ודמוקרטית, שבה הדמוקרטיה פורמלית, שערכים ליברליים מוקצים בה מחמת מיאוס. שבציבוריות שלה שלטת שמרנות דתית, וגרסה חרדית של היהדות.

'כנס ציון וירושלים הראשון' יכול להצטייר כעוד כינוס של רבנים חרדים-לאומיים מודאגים ותו לא. אבל נראה שהוא מסמן מגמה שתכליתה שינוי אופיה הנוכחי של המדינה. מול המאמץ המרוכז הזה צריך לפעול באופן נחוש כדי שישראל תהיה יהודית ודמוקרטית מבלי לוותר על אחד המרכיבים, ועל מאפייניה הליברליים-מערביים. 

המאמר פורסם ב"הארץ".