ספריית מאמרים / מאמרי דיעה

מערכת נישואין וגירושין הכאוטית והטרגית בעולם

בצעד תקדימי, הפקיע אתמול בית הדין הרבני בחיפה את נישואיה של ג' וסרבן הגט עודד גז. זאת כשבועיים לאחר שבין דין פרטי הפקיע את נישואיה של צביה גורודצקי, אחרי שמונה עשרה שנות עגינות. מקרי הקצה הללו הם החריגים שלא מעידים על הכלל-מסורבות גט רבות הכלואות ונסחטות על ידי בני זוגן שמערכת בתי הדין המחמירה בדרך כלל, לא מצליחה, לרוב מחוסר רצון ואומץ לפתור את בעיותיהן. מעבר לסבל האישי, התוצאה המערכתית היא כאוס גובר במערכת הדין האישי בישראל שלאחר שבעים שנה כופה דין דתי על מי שאינו רוצה בכך, ומכריחה את הציבור למצוא דרכים יצירתיות לעקוף את המערכת המדינתית בנישואין, ולאחרונה גם בגירושין. ברור לכולם שהגיע הזמן לנישואין אזרחיים בישראל. זה יקרה רק אם הציבור ופוליטיקאים לא חרדים יתאבדו על זה מול החרדים.

על פי חוק לרבנות הראשית יש מונופול מוחלט על נישואין וגירושין של יהודים בישראל. למי שאינם רוצים בנישואין ברבנות, או שמסיבה הלכתית לא יכולים להינשא נישואין דתיים ('פסולי חיתון') אין דרך להינשא בגבולות מדינת ישראל. המציאות הלא הגיונית הזו, הולידה מסלולים עוקפי נישואין: נישואין אזרחיים בחו"ל המוכרים על ידי משרד הפנים, חיים כידועים בציבור ולאחרונה בפופולריות גוברת, נישואין דתיים פרטיים בישראל שמגובים בנישואים אזרחיים בחו"ל. המצב הזה עקום ומטריד, אבל לא טרגי כמו סוגיית הגירושין.
לעומת הכניסה לנישואין, בגירושין קיים מסלול בודד ורק בית דין רבני מוסמך להכריז על סיום הנישואין. גם זוג יהודים שנישא בנישואין אזרחיים בחו"ל ונרשם כזוג בישראל (אך לא ידועים בציבור), חייב להגיע לבית הדין הרבני כדי להתגרש. בית משפט לענייני משפחה מוסמך להסדיר את חלוקת הרכוש והמשמורת על ילדים, אבל לא את אקט הגירושין עצמו. מכאן שגם זוג שברח מפני הרבנות לקפריסין ונישא שם, יפגוש את נציגיה בבית הדין אם יחליט לסיים את נישואיו. שם תפגוש האישה מערכת דין לא שוויונית, שעלולה לכלוא אותה לשנים ארוכות בנישואיה.

הפתרון שהולך ומתהווה לנגד עיננו של בתי דין פרטיים המתירים נישואין בעייתי. בניגוד לנישואין אזרחיים בחו"ל שהוכרו על ידי המדינה, לגירושין אלו אין כיום הכרה. לכן תוצאת גירושין כאלו היא שבעוד שמבחינה הלכתית האישה שקידושיה הופקעו היא פנויה ויכולה להינשא שוב, מבחינת המדינה היא נשואה לבעלה ותהיה רשומה כנשואה לו עד שייתן לה גט או שבית דין רבני רשמי יפקיע את קידושיה. כאשר מעורב רכוש וילדים, לא ברור גם איך יתייחס לכך בית משפט לענייני משפחה. מצד שני, כשאשה עוצרת את חייה כשהיא כלואה שנים בנישואיה ובית הדין הרבני הרשמי לא מסייע לה, אין לה שום מוצא אחר.

המצב הנוכחי רע בכל היבט שהוא. הוא שולל מאזרחי ישראל זכות בסיסית, את החופש להינשא על פי אמונתם. הוא כופה דין עברי לא שוויוני שמיושם על ידי מערכת בתי דין שרוב דייניה שמרנים ומחילים אותו באופן מחמיר ונוקשה. הוא הולך ומעצים תחרות בין אלטרנטיבות לנישואין, ועכשיו גם לגירושין, בלי שתהיה הסדרה והכרה מלאה בכל האפשרויות הללו. ובעיקר, הוא יוצר טרגדיות אישיות קשות: במקרה 'הקל' מסורבות גט שנאלצות להתפשר בהסדרי הגירושין כדי לזכות בגט, ובמקרה הקשה מסורבות גט שמוחזקות כבנות ערובה של בעל רשע שנים ארוכות.

הרבנות ומערכת בתי הדין חייבים להתעשת, ולעשות הרבה יותר כדי למנוע ולו מקרה יחיד של סרבנות גט ועגינות מכל סוג שהוא, תוך הפעלת כלים משפטיים-הלכתיים שקיימים בהלכה. הציבור הלא חרדי ומנהיגיו חייב לגלות קצת רצון ועמוד שדרה ולחוקק סוף סוף אלטרנטיבה לנישואים הדתיים בישראל.