ספריית מאמרים / מאמרי דיעה

משבר אמיתי או תירוץ?

מסתמן כי הולכים לבחירות. הסיבה, לכאורה, היא אי הסכמה סביב סוגיית גיוס החרדים. השחקנים מתפקדים כמצופה: מצד אחד, האדמו"ר מגור, נחרץ כתמיד; ומצד שני, שר הביטחון ליברמן, קשוח כתמיד. חרב עקרונית אחת מצטחצחת בירך חברתה. ובתווך, ראש הממשלה, ממלכתי מתמיד, חותר למצוא פשרה – שתוכל לעמוד בבחינה משפטית – אך הדבר לא עולה בידו למרות מאמציו הכנים. האמנם?

תרשו לי לפקפק. ניתוח בסיסי של סוגיית גיוס החרדים מלמד שאין מדובר בוויכוח ענייני אלא בנשף מסכות מתוזמר, שאני מניח לקוראים לבאר את הסיבות להתרחשותו.

השופטת עדנה ארבל כתבה בצדק שנושא גיוס החרדים "מצוי באחד מהתפרים הרגישים ביותר של החברה הישראלית, ואולי הרגיש מכולם". למיטב ידיעתי אין עוד נושא ציבורי בישראל שנדון באינטנסיביות כל כך מרובה בחיינו הלאומיים: מהלך השנים וועדות ציבוריות ומקצועיות, כמו גם וועדות פרלמנטריות מלוא החופן, ביקשו להציע מענה לסוגיה, אך זו טרם יושבה גם לאחר אלפי שעות דיונים. העניין נידון בלא פחות מעשרה פסקי דין של בית המשפט העליון, אשר בשני מקרים אף פסל חוק גיוס שקבעה הכנסת. הוויכוח הפוליטי על עניין זה כבר הקים מפלגות, וחיסל אחרות (ובהן המפלגה הגדולה בישראל בזמנו – "קדימה"), ואף הביא להפלת ממשלה.

על רקע זה, כיצד ניתן להבין את החיפזון של המנהיגות החרדית המבקשת להכריע בסוגיה, תחת אולטימטום, בתוך מספר ימים, או, לפי חלק מהשמועות, תוך שלושה חודשים?

יתר על כן, הדרישה החרדית החדשה קיצונית ביותר: משך ארבעים השנים האחרונות הכיוון הכללי של הסדרת הסוגיה נועד להגביר את השוויון, גם אם לא להביא לשוויון מלא בנשיאה בנטל. זוהי מסקנתן של כל הוועדות (כולל אלו שחרדים השתתפו בהן), כך עלה מהחוקים שהעבירה בכנסת, וזהו גם הכיוון של הפסיקה החוזרת ונשנית של בג"ץ. כך גם המצב בשטח: מספר המתגייסים עולה, באיטיות, מידי שנה וכיום כרבע מהמחזור החרדי מתגייס לצבא או לשירות לאומי. והנה, בניגוד גמור למגמה החותרת לשוויון, החרדים דורשים, הלכה למעשה, שלא להתגייס כלל ועיקר. ובנוסף – בדומה למהמר שמתמכר להימור נוסף – הם דורשים לחסן את החוק הקיצוני מפני ביקורת שיפוטית באמצעות העברת "חוק יסוד: לימוד תורה".

אינך צריך להיות אדמו"ר, אף לא תלמיד חכם, כדי לדעת בוודאות שאין למעלה ממנה, שלא קיימת אפשרות להעביר חוק גיוס כזה בישראל. הציבור מבין היטב שהנצחת נורמה של אי-שוויון – בדיני נפשות! – בחוק יסוד, העומד בראש הירארכיית החוקים, היא חרפה לאומית. לא למותר להזכיר שערך השוויון, שעל שמירתו התחייבנו במגילת העצמאות, איננו מוגן בחוק יסוד.

הוצאה מוחלטת של החרדים מלשכת הגיוס תביא, מהלך השנים, ועם הגידול המבורך במספר החרדים (היום כ-13% ממחזור הגיוס ובעוד עשור וחצי כ-25% ויותר), להתפרקות המודל של צה"ל, כצבא העם. לפיכך, הרוב המכריע של הישראלים מתנגדים להצעה קיצונית זו ואין לה כל ייתכנות מימוש ראלית. מפלגה שתיתן לכך יד – חורצת את גזר דינה לשבט הבוחר.

אם כך, מדוע מבקשים החרדים, שאין מפולפלים מהם, את מה שאין סיכוי שיקבלו? קצה של חוט ניתן למצוא באירוע אחר, אך דומה: נפילת הממשלה הקודמת. כזכור, ראש הממשלה הודה לאחרונה שהלך לבחירות האחרונות בגלל חששו מ"חוק ישראל היום". בזמן אמת, נתניהו השמיע הסברים אחרים. האם יש כאן שידור חוזר של משבר פוליטי שנחזה להיות על סוגיה אחת, אך בבסיסו עניין אחר לחלוטין?

ובינתיים, ראו זה פלא: כל אחד מהשחקנים הפוליטיים צובר לעצמו "נקודות זכות" בקרב קהל הבוחרים הפוטנציאלי שלו, ורק גורם אחד, קטן ושולי, מפסיד: הציבור כולו.

פורסם לראשונה בידיעות אחרונות.