ספריית מאמרים / מאמרי דיעה

משבת עבודה לשבת מנוחה

בפרהסיה של המדינה היהודית ייחודה של השבת נדרס ונכתש: 20% מהשכירים במשק עובדים; 27% מכלל שטחי המסחר פועלים; 600 אלף ישראלים יוצאים לפולחן הצרכני, בחשבון השנתי הם משאירים על הדלפקים כמה מיליארדים של שקלים חדשים. כוחות השוק ממשיכים בדישם והופכים את יום המנוחה לשבת עבודה.

בשבת עבודה מתקיימת הפליה על בסיס סוציאלי: המוחלשים, חסרי הבררה, עובדים בקניונים ומשרתים את בני המעמד הבינוני והגבוה. השבת הישראלית גם מפלה על בסיס דתי: עסקים קטנים בבעלותם של שומרי שבת מפסידים את היום הרווחי ביותר בשבוע.

באחרונה בג"ץ התמודד עם מציאות זו. השופטים קבעו כי ערכיה של מדינת ישראל בהיותה מדינה יהודית ומדינה דמוקרטית הולמים את האיסור על העבדה ועל עבודה בשבת. בכך הם מעמיקים תלם ברור שחרשו דורות קודמים של שופטים. לדידם כפייה של יום המנוחה מוצדקת הן בהיבט הדתי לאומי הן בהיבט החברתי. הרטוריקה השיפוטית גבוהה: השבת היא ערך מרכזי ביהדות, היא נשמתה ו'תמצית צביונה', היא קניין לאומי של עמנו. היא שומרת על צלם האנוש של העובד, על איכות חייו, על כבודו ועל הקשר המשפחתי. השופטים מבהירים בצדק כי אין בשבת מנוחה יסוד של כפייה דתית. אלו דברי אמת, והם עולים בבירור גם מאמנות בין-לאומיות, מחוקים ומפסיקה במדינות ליברליות מערביות אחרות. למרבה האירוניה דברים פשוטים אלו נתפסים במחוזותינו כ'אמירות אמיצות' של בג"ץ, או בעיני אחדים כ'כניעה לדתיים'.

חבל, אך בג"ץ נזהר מלהעיר על הפער הענק – הלא נתפס – שבין החוק המחייב ובין המציאות של שבת עבודה. אין שלטון חוק בלא אכיפת חוק. מבחינה זו השבת הישראלית, נוסף על שאר מגרעותיה, היא ביטוי מובהק לאי-לגליזם הפושה בחברה הישראלית. כלכלת שבת היא בחלקה כלכלה שחורה המתבצעת מתוך הפרה של חוק שעות עבודה ומנוחה. עשרות רבות של אלפי יהודים עובדים בישראל, מדי שבת בשבת, בניגוד לחוק המדינה. מעסיקיהם הם החברות החזקות במשק שעוברות על החוק במצח נחושה פעם אחר פעם וגורפות מכך רווחי עתק. הצרכנים מסייעים לדבר עבֵרה – לא דתית, חוקית. היקפה האנושי, הכלכלי והגאוגרפי של התופעה, מעמדם החברתי הגבוה של העבריינים העיקריים, אזלת היד המתמשכת והמכוונת של הרשות המבצעת והשתיקה הרועמת של מי שבימות חול עסוקים בקידום שלטון החוק ובהגנה על זכויות האדם – כל אלו מצטרפים יחדיו לתמונה קשה.

את השינוי הנדרש יהיה אפשר להשיג על ידי חוק השבת, חוק חדש שהמכון הישראלי לדמוקרטיה מבקש לקדם. מטרת החוק היא לגבש אופי ייחודי לפרהסיה הישראלית בשבתות ובחגי ישראל באורח שלא יכפה את הדת על הציבור. החוק נוסח ברוח הצעות שהעלו בעבר גורמים דתיים וחילוניים. היום תומכים בו, בין היתר, מועצת יח"ד שליד בית הנשיא והמועצה ליישום אמנת גביזון-מידן.

ואלה עיקרי ההסדר: בשבתות ובמועדי ישראל תותר פעילות של בילוי, תרבות ובידור. כמו כן תותר תחבורה ציבורית במתכונת מיוחדת ומופחתת. מנגד, כל פעילות של תעשייה, מסחר ושירותים, כמו גם פעילות של מוסדות ממלכתיים, תיאסר (כמובן מלבד פעילות חיונית). אם ייושמו עקרונות ההסדר, השבת תחדל להיות יום צריכה ומסחר רגיל; שטחי הצרכנות הכללית בקניונים ייסגרו ולכן מספר העובדים בשבת יקטן באופן משמעותי; השבת תוקדש לעיסוקים שנוגעים לנשמה היתרה – במובנה הרחב. האפשרות להגיע אל מקומות התרבות והבידור תיפתח לפני כולם – גם לאלו שאין בבעלותם רכב פרטי.

החוק גם מחדש בהצעתו להקים ועדה ארצית לענייני שבת, שתפקידה יהיה ליישב מחלוקות סביב פרשנות החוק ויישומו באופן הסכמי, לא שיפוטי. הרכב הוועדה ישקף את מגוון ההשקפות שיש בחברה הישראלית בנושא המדובר. מתוך מודעות לרמת האכיפה הנמוכה של חוק שעות עבודה ומנוחה במתכונתו הנוכחית החוק מציע שורה של אמצעי אכיפה ממשיים – פיקוח על ידי רשות מיוחדת, דוחות שנתיים, סנקציות כבדות ועוד – שמטרתם להבטיח ביצוע מלא של החוק. למותר לציין כי הוראות החוק האוסרות על פעילות בשבת לא יחולו ביישוב שרוב משמעותי של תושביו אינם יהודים. הם יחולו, בשינויים המחויבים, ביום המנוחה הדתי של רוב התושבים באותו יישוב.

דברי ההסבר להצעת החוק נחתמים במילים: 'הצעת חוק זו נועדה לשמר במדינה היהודית רכיב בסיסי של הזיכרון ההיסטורי והלאומי היהודי'. אכן, אופייה היהודי של מדינת ישראל עשוי להתחזק באופן ניכר אם כנסת ישראל תאמץ את חוק השבת.