ספריית מאמרים / מאמרי דיעה

נתניהו נגד מדינת ישראל?

בהליך פלילי, התובעת היא המדינה. לפיכך, אם יוגש כתב אישום סופי נגד ראש הממשלה, בראשו יתנוססו המילים הקשות "מדינת ישראל נגד בנימין נתניהו". עניין זה יוכרע רק בעתיד, לאחר תום השימוע. אבל, כבר עכשיו, עם פרסום טיוטת כתב האישום, על ראש הממשלה להחליט האם הוא יוצא למאבק ציבורי תחת הכותרת ההפוכה: "בנימין נתניהו נגד מדינת ישראל".

אם יפנה לדרך המאבק – רטוריקה מתלהמת, איומים על מערכת אכיפת החוק, שיסוי המונים נגד הלגיטימיות שלה ואווירת "אחרי המבול" – ינהג כאחרון הנאשמים. עירוי דמגוגי כבר החל לטפטף את הרעל לוורידים הלאומיים: חקירות נתניהו עלו למשלם המיסים רבע מיליארד ₪ שניתן היה לנצלן לטובת מיטות בבתי חולים או לבניית מעונות לסטודנטים. כמו במחלה אוטו-אימונית (חיסון עצמי), שבה הגוף תוקף את עצמו, מפלגת השלטון יוצאת בקמפיין נגד מוסדות השלטון, כביכול "חקירות נתניהו = ניסיון חיסול פוליטי". המשך כיוון זה יהיה סמן ברור לשקיעתו של המנהיג הישראלי של העשור האחרון. הדי מעשיו החיוביים, חלקם יוצאי דופן, עלולים להימחק מהזיכרון הציבורי, ובמקומם תתקבע דמות נרגנת, רדופה, הרואה ברשויות המדינה איום אישי.

אבל, אין הכרח שהטרגדיה תתרחש. עוד לא מאוחר מדי לשנות כיוון, להפעיל בלם חירום, במלוא הכוח, ולחסום את העירוי הדמגוגי. למרות שנורתה כבר יריית הפתיחה, ניתן עדיין לנצור את האש.

על ראש הממשלה לנקוט בדרך תגובה הפוכה, שהיא לא רק נכונה עקרונית, מנקודת ראות דמוקרטית, אלא גם עתירת רווחים מנקודת ראות פוליטית. במקום "תמות נפשי עם פלישתים", התנהגות ממלכתית, אצילה, שמעמידה את האינטרס הלאומי מעל האינטרס האישי.

דמיינו את ראש הממשלה, דגל ישראל מאחוריו, נושא את ההודעה הדרמטית הבאה:
"אזרחי ישראל. בעבר, סיכנתי את גופי בהגנת המולדת: מלאך המוות נגע בי כמה פעמים כשלבשתי את מדי סיירת מטכ"ל, ושרדתי. עשיתי זאת ביודעין, כמו שאר החיילים הקרביים, משום שהבנתי שהתקומה הלאומית חשובה מכל דבר אחר, אפילו מעצם חיי.

בימים אלו, כשאני לובש מדים לאומיים אחרים, מדי ראש הממשלה, אני ניצב מול מבחן דומה. שוב אני נדרש להעדיף את האינטרס הלאומי על פני האינטרס האישי. לפיכך לא אשמע לעצת אחדים מחברי המפצירים בי להתגונן באמצעות תקיפת הלגיטימיות של כתב האישום. בהיותי ראש ממשלה הנושא באחריות לשלום האומה – לא רק בגבולות, אלא גם בתוכם – אחריותי העליונה היא לבצר את אמון הציבור במערכת המשפט. מנחם בגין כבר קבע כי "יש שופטים בירושלים", ובכך ביטא את החובה לקבל את ההכרעה השיפוטית גם כאשר היא כואבת. אמשיך בדרכו ולא אתיר, גם למבקשי טובתי, לקרוא תגר על מוסדות המדינה. היה לא תהיה.

אני שומע את הקולות הלא-אחראיים הקוראים להמונים לצאת לרחובות אם יוגש נגדי כתב אישום. אבל, כמי שמבין את החשיבות של שלטון החוק לעצם קיום הדמוקרטיה שלנו, עלי לדחות קולות אלו ולעשות כל שביכולתי להשתיקם. אם לא נכפיף עצמנו להכרעה שיפוטית עלולים להתקיים בנו דברי חז"ל בפרקי אבות: "אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו". אחריותי העליונה היא למנוע התרחשות אסונית זו.

אין לנו ארץ אחרת ואין לנו בית משפט אחר.
חונכתי על ברכי הדמוקרטיה הליברלית והפרדת הרשויות הנוהגת בה. גודלתי בבית רביזיוניסטי שהממלכתיות היא נר לרגליו. אני מבין לעומק את האחריות ההיסטורית להמשך תפקודו של הבית השלישי, בדורנו. לכן אני קורא לכל הציבור כולו: תנו לשופטים להכריע.

אזרחי ישראל: עומס העבודה וכובד האחריות בתפקיד ראש הממשלה מוכרים לי היטב. אני נושא אותם על כתפי במשך תקופה ארוכה יותר מכל ישראלי אחר. ועל כן אני מתחייב בפניכם – אעשה כל שביכולתי לשכנע את היועץ המשפטי שאין ממש בכתב האישום וכי לא דבק בי שום רבב פלילי. אני חוזר ואומר: לא יהיה כלום כי אין כלום. כך אני מאמין. אך אם יבוא היום והיועץ יחליט, לאחר השימוע, להגיש כתב אישום סופי – לא אשאר בתפקידי כראש ממשלה. אוכיח את חפותי בבית המשפט.
קיים ויכוח גדול בחברה הישראלית באשר למקומו של המשפט בחיינו. אבל גם מי שמתנגד לרעיון ש"מלוא כל הארץ משפט" ומבקש לצמצם את המשפטיזציה בחיינו, בוודאי מסכים שהפעלת הדין הפלילי מסורה למערכת אכיפת החוק. גם מי שסבור שהופר האיזון בין קובעי המדיניות לבין שומרי הסף, כך שהמשילות נפגמת, איננו מציע להחליף את מערכת אכיפת החוק – באמצעות המשטרה, הפרקליטות, היועץ המשפטי לממשלה ולבסוף בית המשפט – במערכת אחרת. זהו ההליך ואין בלתו וגם אני כפוף לו.

המחויבות שלי, כמנהיג מדינת ישראל, לשלטון החוק מבוססת לא רק על אדני הדמוקרטיה, אלא גם מעוגנת בעולמה של היהדות. אפילו המלך המקראי, "אשר יבחר ה' אלקיך בו", נתון למרות החוק: "לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החוקים האלה לעשותם" (דברים, יז). אכן, שלטון החוק במחוקק, בשליט, הוא רעיון יהודי לא פחות משהוא רעיון דמוקרטי. כמנהיגה הנבחר של מדינת ישראל, שהיא מדינה יהודית ודמוקרטית, אני מרכין ראשי מול החוק.

אינני מצפה לתמורה כלשהי כאשר אני יוצא להגנת מערכת המשפט. אני מצפה כמו כל אחד למשפט צדק, ומאמין שאוכל להוכיח את צדקתי ולהמשיך לשרת את העם הנפלא שלנו. ערב טוב לכם."

האם בעקבות נאום זה תגדל התמיכה הציבורית בראש הממשלה? נדע זאת רק אם נתניהו יחליט ללכת בדרך הממלכתית. מה שברור הוא שאם כך יעשה ההיסטוריה תצדיע לו.

פורסם לראשונה בידיעות אחרונות.