ספריית מאמרים / מאמרי דיעה

עונת החגים

משהו טוב עובר על החברה הישראלית. מסורתיזציה. מחברה בה החלוקה ביחס ליהדות הייתה דיכוטומית, דתית, או חילונית, היא הופכת לחיות על הרצף ומבקשת יותר חיבור ליהדות ולמקורותיה. קמפיין ה'הדתה' הצעקני, המנופף בשד הדתי מדומה, טובע בביקוש האותנטי למסורת יהודית. המגמה הזו שבאה לגמרי מלמטה, שהיא ברוכה כשלעצמה, יכולה לסייע גם למתן את המתחים הפוליטיים בין דתיים וחילוניים, ולסמן לפוליטיקאים המתקוטטים, שהעם רוצה יהדות מתונה ורובו יכול להתאחד סביבה, גם בלי הסדרים שייכפו מלמעלה.

מי שנמצא בישראל במהלך השבועות האחרונים, של חודש אלול והימים הנוראים, גם אם לא דרך בבית כנסת, פעם אחת, לא יכול היה להחמיץ את האווירה היהודית המיוחדת. אירועי סליחות המוניים בהשתתפות זמרים מובילים, שידורים שעוסקים במשמעות הימים הללו ליהודית, ברדיו ובטלוויזיה, והשיא כנראה, שידור ישיר בשלושה ערוצי טלוויזיה ובאתר החדשות הגדול בישראל של הסליחות ההמוניות בכותל בערב יום הכיפורים. כל אלו מצטרפים לעליית קרנה של המסורתיות גם בימים של חול ישראלי. במצעד השנתי של גלגלצ שני שירים מתוך עשרת שירי השנה בעלי תוכן דתי מובהק, ושירים בעלי משמעות יהודית או מילים מהמקורות מושמעים ברדיו כענין שבשגרה. באותה תחנה, שבעבר נחשבה מעוד חילוני, בשתי תוכניות שישי יש פינה לפרשת השבוע. 23 מהזמרים המובילים בישראל, רובם לא מזדהים כדתיים, מתגייסים לשיר שעוסק בפרוייקט לימוד תורה ('מתחילים מחדש').

השינוי הזה בא לידי ביטוי גם בנתונים. כבר שנים ארוכות שסקרים מראים שרוב הישראלים, גם אלו שמגדירים את עצמם חילונים, מאמצים מנהגים דתיים. למשל למעלה מ-60% צמים ביום כיפור; 64% מקפידים על כשרות בביתם ועוד. אבל מדד דת ומדינה של חדו"ש שהתפרסם לקראת ראש השנה הפתיע. על פי הממצאים, היחס ליהדות ולמסורת משתנה באופן דרמטי בין הדורות. בעוד שמבוגרים (בני 50 +) חוששים מהדתה, ולא רוצים זיקה לממסד הדתי, בקרב הצעירים (עד 30) התמונה הפוכה. הם לא חוששים מהדתה ורוצים להינשא כדת משה וישראל.

מה שמאפיין את התופעות הללו הוא שהשינוי הזה הוא לא תוצאה של מדיניות, או הטיית תקציבים לטובת תרבות יהודית. הוא בא 'מלמטה'. אין חוק שמקדם את היהדות בתרבות הפופולארית, אין חוק שחייב ערוצים מרכזיים לשדר סליחות מהכותל, אין חוק שאוסר על נסיעה ברכב ביום הכיפורים. יש ביקוש ליהדות, וציות לצו הלב היהודי. הרצון ליהדות וולונטרית עולה בברור גם בסקרים הבוחנים את היחס ליהודיות ולדת ומדינה. בעוד שברמה האישית הרוב בוחר במסורתיות, ברמה הלאומית, הרוב מתנגד להסדרים הכופים אותה. רוב הישראלים תומכים באפשרות של בחירה בנישואין, בהסדרה של מנוחת השבת ותחבורה ציבורית בשבת ברמה העירונית ועל פי אופי הקהילה וביותר פלורליזם בשירותי הדת.

רוב הישראלים רואים במתח בין דתיים וחילוניים כמשמעותי ביותר עבור החברה הישראלית וככזה שמסכן את שלמותה. המתח הזה נובע בעיקרו ממחלוקות קשות על ההסדרים הפורמאליים של יחסי הדת והמדינה. כשבוחנים את החברה הישראלית ואת המסורתיזציה שהיא עוברת, ברור שיש מכנה משותף רחב ביחס ליהדות כשמדובר בבחירות וולונטריות. המסקנה ברורה. כדי שישראל תהיה יהודית, לא צריך עוד חוקים והסדרים. כדי לאפשר ליהדות לפרוח באופן אותנטי ומשמעותי, צריך להרפות ממנה את כבלי המדינה, ולתת לישראלים לבחור את הגוון היהודי שלהם בעצמם.

פורסם לראשונה בישראל היום.