ספריית מאמרים / מאמרי דיעה

צדק בבית המשפט, לא ברחוב

קו פרשת מים כפול נחצה ביום חמישי: ראש ממשלה מכהן הואשם בעבירות פליליות חמורות לראשונה בתולדותינו. שעה לאחר מכן, אותו ראש ממשלה יצא נגד הפרקליטות והמשטרה, שהן חלק מהרשות המבצעת שהוא עומד בראשה, בטענה שהן מתכוונות לבצע הפיכה שלטונית.

חשוב להדגיש, רק צדקנות עיוורת וחסרת יושרה מינימלית, יכולה לתאר את פועלו של ראש הממשלה מבעד לפריזמה הבלעדית של שוחד, תרמית והפרת אמונים. נתניהו הוא מהמנהיגים החשובים בתולדות המדינה. האיש שמחזיק בהגה הספינה, ביד בוטחת. מנגד, רק חשדנות אובססיבית ובוחן מציאות לקוי, יכולים לייחס ליועמ"ש כוונות פוליטיות. מנדלבליט הוא משרת ציבור מקצועי, ממלכתי והגון, שאין מתאים ממנו להכריע בתיקי נתניהו.

במרכז הזירה הישראלית מתרחשת טרגדיה, שבה שני פטריוטים שמקדישים את חייהם לטובת הכלל, מופיעים על המרקע באותו ערב, כששניהם מאשימים זה את זה: האחד, תוך שימוש בסמכותו, כדין; השני, מתוך יגונו וכאבו. והציבור מתבונן.

האפשרות שלנו להתקיים, כאומה, תלויה באמון הבסיסי במוסדות המדינה ובציות להם. גם כשאנו חלוקים עד היסוד על המדיניות של ראש ממשלה מכהן, לכולנו ברורה המחויבות המשותפת. ה"אנחנו" הבסיסי, מעבר למחלוקות, הוא הסיבה להסכמה שלנו לציית למוסדות המדינה. כשם שראש הממשלה מצפה שאסכים לשלוח את ילדי לצבא, להרוג וחס וחלילה להיהרג, במימוש התוכנית הלאומית שהוא אחראי עליה, משום שזו סמכותו כמנהיג נבחר במשטר דמוקרטי, כך גם עליו להסכים, ולקבל על עצמו באופן פומבי, את מרות שלטון החוק, כולל האפשרות הקשה של עמידה לדין על התוצאות הנגזרות מכך. האזרחים מצייתים למנהיג הנבחר במימוש החלטותיו הרות הגורל עבור הכלל; במקביל, הם, ובוודאי המנהיג הנבחר, חייבים לציית ולקרוא לאחרים לקבל את "עול מלכות" הרשויות המוסמכות לאכוף את החוק במשטר דמוקרטי.

אני מודה לראש הממשלה על קור הרוח, האיפוק, יכולת העמידה בלחצים והתבונה שבה הוא מנהל את הפעלת הכוח הלאומי בעשור האחרון. עובדה, ילדינו לא יצאו למלחמה כוללת בזכותו הנהגתו השקולה מול רוחות פופוליסטיות. אבל, כמה מאכזב לגלות שאותו ראש ממשלה קר רוח, נבון ורציונאלי, איבד את שיקול דעתו כאשר החליט לתעל את תחושת העוול האותנטית, שמתוכה הוא מתנהל, אל עבר הסתה כללית של הציבור נגד רשות מרשויות המדינה. אלו עניינים שבפיקוח נפש לאומי, שראש הממשלה, בכאבו, מחמיץ.

אם ראש הממשלה עצמו יוצא נגד רשות מרשויות המדינה, כאשר הדבר נוגע אליו אישית, מדוע שכל אזרח לא יפעל באורח דומה? אם ראש הממשלה עצמו קובע שהוא לא חלק מה"אנחנו" המקבל את חוקי המשחק, מה ערך יש למשחק בעיני כל השאר?

לנתניהו טענות רבות וקשות נגד ההליך המתנהל: החקירה לא הוגנת, ההדלפות לא חוקיות, האכיפה בררנית ועוד. אין לטאטא אותן מתחת לשולחן, אלא לברר אותן ביושר ובאומץ. אבל, וזהו העיקר: אי אפשר לצפות כי הצדק יושג ברחובות. היציאה לרחובות מטרתה הרתעת המוסדות המוסמכים מפני ביצוע תפקידם. אין סיכוי שהדבר יצלח, ואילו היה צולח, זה היה סופנו כחברה. הכוח הנגדי לצנטריפוגות המחלוקת, המרחיקות אותנו זה מזה, הוא היכולת שלנו לתפקד יחדיו מתוך מוסדות מוסכמים על פי כללים דמוקרטיים.

נאומו של נתניהו ביום חמישי, היה בבחינת בעיטה עזה בדלי המלא של הישגים שהוא צבר בשנות שירותו הציבורי הארוך. עליו להבין, ולהודיע לאומה, כי את הצדק המגיע לו הוא מבקש להשיג במהלך המקצועי, בבתי המשפט, ולא במהלך החתרני, ברחובות.

פורסם לראשונה בידיעות אחרונות.