ספריית מאמרים / מאמרי דיעה

קורסת או בריאה כשור?

האם הדמוקרטיה הישראלית שבירה, פגיעה ועומדת על סף קריסה או שהיא חזקה, יציבה ומלאת חיוניות וכוח עמידה? התשובה לשאלה זו נמצאת במחלוקת חריפה. כך, שרת המשפטים איילת שקד קבעה לאחרונה כי הדמוקרטיה הישראלית "בריאה כשור". היא "תוססת, חיה, נושמת ובועטת, וחזקה יותר מכל מבקריה ומכל מספידיה". היא יצאה נגד הקולות המזהים תהליכים אנטי-דמוקרטיים המתרחשים בכנסת ובחברה וסתרה את החשש שאנו מצויים בעיצומו של משבר דמוקרטי מתגבר שעלול להקיא אותנו אל מחוץ למשפחת האומות הדמוקרטיות. מי צודק?

אתמול הוגש לנשיא המדינה מדד הדמוקרטיה הישראלית 2016 שהוכן על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה. המדד מציג תמונה מורכבת: יש במה להתגאות – הבסיס הדמוקרטי שלנו איתן, בוודאי כשמתחשבים במציאות הלא-פשוטה שבה אנו חיים; אך יש גם סיבה לחשש – החולות שעליהם אנו מבססים את ההווה הדמוקרטי שלנו לא תמיד יציבים. הנה כמה ממצאים מרכזיים:

ארגונים בינלאומיים בודקים את מצב הדמוקרטיה בעולם באמצעות מדדים מגוונים. מההשוואה עולה כי ככלל, מצבה של ישראל לא רע, אפילו טוב למדי, גם ביחס למתוקנות שבמדינות. אנחנו מצטיינים בנושאים של משילות, שלטון החוק ובכל הנוגע לכלכלה וחברה. בהקשר של פיתוח אנושי – תוחלת חיים, איכות הבריאות, ובאופן כללי רמת החיים – ישראל היא כוכבת בינלאומית הממוקמת בין מובילות הרשימה, לפני יפן, בלגיה, צרפת, ספרד ואיטליה. הישראלים גם מאד מעורבים בחיים הציבוריים: במדד ההשתתפות הפוליטית העולם כולו מפגר אחרינו, חוץ מניו זילנד. זהו מדד חשוב לחוסן הדמוקרטי שלנו.
מנגד, ניכרות בעיות בתחום הקריטי של זכויות וחירויות: השמירה על הזכויות הפוליטיות והאזרחיות, כגון חופש הביטוי, חופש הדת והשוויון בפני החוק, טעונה שיפור משמעותי. אמור לי מי שכניך במדד – וונצואלה ולבנון, שאינן דמוקרטיות – ואומר לך מי אתה. גם מדד חופש העיתונות רחוק מלהחמיא: קשה להאמין, אך ישראל מוגדרת כמדינה שבה העיתונות רק "חופשית למחצה". במובנים מהותיים אלו איננו דמוקרטיה חזקה.

ומה חושבים הישראלים עצמם? תלוי במה מדובר. במישור הרעיוני המופשט, הישראלים מאוהבים בדמוקרטיה. כך למשל קיים קונצנזוס רחב (85%) שכדי להתמודד עם האתגרים העומדים בפני המדינה, עליה לשמור על אופייה הדמוקרטי. ואולם, התרגום של העיקרון אל המציאות איננו פשוט: כשליש מהישראלים תומכים במנהיג חזק שלא יוגבל על ידי הכנסת, התקשורת ודעת הקהל. כמו כן נמשכת ההתדרדרות באמון הציבור במוסדות המדינה. אמנם האמון בבית המשפט העליון נשמר ברמה סבירה (56%), אך האמון בשאר המוסדות העיקריים של הדמוקרטיה – במפלגות (14%) בתקשורת (25%) בכנסת ובממשלה (26%) – נמצא בירידה מתמשכת. זאת ועוד, כמחצית מהישראלים מעידים שאין מפלגה המייצגת את השקפותיהם בצורה טובה.

החדשות המעודדות הן, שקשיים אלו אינם חותרים תחת המחויבות של הישראלים כלפי המדינה וכלפי שאר הישראלים. הרוב המכריע (81%) גאים בהיותם ישראלים. הגאווה בישראליות מאפיינת את כל המגזרים, ובהם גם החרדים (69%) והערבים (55%). רוב גדול גם אופטימי לגבי עתיד המדינה וכמעט שלושה רבעים מהישראלים מרגישים שהם יכולים לסמוך על ישראלים אחרים בעת צרה. במדינת השבטים המפוצלת לכאורה, אלו ממצאים מרשימים מאד.

אי אפשר להתרווח בשלווה נוכח המשתקף מהדוח, בעיקר במישור העדר ההפנמה של ערכים דמוקרטיים. אבל הראייה השחורה של המציאות – כביכול ישראל מתדרדרת לזמנים אפלים – מוגזמת ביותר.

המאמר פורסם בידיעות אחרונות