ספריית מאמרים / מאמרי דיעה

שוויון עכשיו?!

סוגיית השוויון בנטל עמדה במרכז מערכת הבחירות האחרונה לכנסת. הקואליציה הנוכחית – נטולת חרדים, ונשענת על ברית ה"אחים" בין בנט ולפיד – נתפרה על מנת לאפשר חקיקה שתתקן עיוות חמור של דחיית גיוס המונית למגזר גדול בחברה. ואכן, דומה שהבשיל הרגע ההיסטורי לכריתת ברית אזרחית, בין יהודים בישראל, בדבר נשיאה משותפת בנטל הריבונות.

היכן הדברים עומדים? הצעת חוק ממשלתית, שעברה בקריאה ראשונה, נידונה בחודשים האחרונים בוועדה שבראשה עומדת ח"כ איילת שקד, לקראת הפיכתה לחוק מחייב. נציגים חרדיים בכירים משתתפים באופן קבוע ופעיל בדיונים, בניגוד למנהגם בוועדות קודמות שדנו בנושא (פלסנר ופרי). הדבר מגדיל את הלגיטימיות של הדיון ומעמיק את המורכבות שלו. השבוע נכח מספר שיא של ח"כים – 16 – בישיבת וועדה סוערת. לכול ברור שהגיע מועד ההכרעה.

מוסכם בוועדה שעל רוב החרדים לשאת בנטל. גיל השירות יידחה ויעמוד על 21 או 22. מוסכם גם כי מספר לא מבוטל, עד 1,800 גברים בכל שנתון, יוכלו להמשיך ללמוד, בבחינת "תורתם – שירותם". השאלה הגדולה היא כיצד ניתן להגיע אל היעד המוסכם?

על הפרק שתי הצעות: האחת, של "יש עתיד" בהובלת ח"כ עופר שלח, מבקשת לאיים על החרדים בסנקציות פליליות אם לא יעמדו ביעדי הגיוס תוך תקופה שתקבע. השנייה, הנתמכת על ידי "הבית היהודי" בהנהגת ח"כ איילת שקד, מבקשת לעודד את הגיוס באמצעות מערך של תמריצים כלכליים (חיוביים ושליליים). לכאורה, מחלוקת טכנית, שהרי יעד החוק מוסכם על הכול. בפועל, זו מחלוקת שעלולה לפורר את ברית האחים, ולחתור תחת אחדות הקואליציה כיוון ששני המחנות מתבצרים בעמדותיהם בכל כוחם.

מי צודק: איילת או עופר? הבית היהודי או יש עתיד?

מיטב חוקרי החברה החרדית, סוציולוגים שהקדישו שנים רבות להבנת המגזר, סבורים שאין לאיים על החרדים בסנקציות פליליות. גם חברי ד"ר חיים זיכרמן ואנוכי הכנו מתווה מפורט לגיוס חרדים שמעדיף את המסלול הכלכלי על פני הפלילי. לדעתנו, האיום במאסר המוני עלול להצית "מלחמת קודש" שתוביל למרי אזרחי. כבר נכווינו בצוננים: בשנת 2010, בפרשת עמנואל, הורה בג"ץ לכלוא חרדים שלא צייתו לצו בית משפט שקבע כי עליהם לשלוח את בנותיהם לבית ספר שבו אין הפרדה בין בנות אשכנזיות לספרדיות. אף שרוב החרדים מתנגדים להפרדה המבישה, מאות אלפי חרדים הפגינו נגד מאסר חבריהם ובסופו של היום הממלכה נסוגה. אירוע מחפיר זה עלול להתגלות כמערכה ראשונה, שולית מאד בהיקפה, יחסית להתרחשויות עתידיות אפשריות בעקבות כליאתם של המון חרדים משום שהם לומדי תורה.

סביר להניח שהמרי האזרחי או החשש מפניו יגרמו לכך שהסנקציה הפלילית, אף אם תחוקק, לא תיושם. משיהפוך החוק לאות מתה, שלטון החוק יספוג מכה ניצחת שקשה להגזים בחומרתה. עלול להתברר שמדינת ישראל איננה מסוגלת ליישם את הכרעותיה באחד מהנושאים המרכזיים ביותר בחיינו הלאומיים.

האיום בכליאה המונית בעתיד עלול לגבש כבר עכשיו את החרדים סביב שומרי החומות הקיצוניים של המגזר. הרוב החרדי הפרגמטי, בהנהגת הרב שטיינמן, ייאלץ ליישר קו עם המתנגדים לכל פשרה. התנועה הברוכה הנוכחית של חרדים לכיוון הצבא וההשכלה גבוהה – תידלדל.

המסקנה ברורה: הנפת השוט של סנקציות פליליות היא בגדר איום שאין אפשרות מעשית ליישמו. נזקו של האיום החלול – הן לתהליך ההשתלבות של החרדים והן לשלטון החוק במדינת ישראל – רב ביותר.

לפיכך צודקת ח"כ שקד המציעה להיעזר במנופים כלכליים משמעותיים. על פי הצעתה שהיא גם הצעתנו, אי עמידה ביעדי השירות תתניע לחץ כלכלי כבד, שיועצם משנה לשנה, בדרך של שלילת התמיכות הניתנות לחרדים כיום, בסדרי גודל של מאות מיליוני שקלים. מתווה זה יעיל ביותר, שהרי בהעדר התמיכה לא תוכל הקהילה החרדית להמשיך בסגנון חייה הנוכחי לאורך זמן. בד בבד המתווה נמנע מלפגוע בציפור הנפש החרדית, כיוון שאיננו מאיים בהטלת מי ש"חשקה נפשו בתורה" אל תא המאסר. מינון נכון של המנופים הכלכליים, שיהיה רגיש לזכויות האדם של החרדים, ישכנע אותם לחזור אל המודל היהודי הקלאסי של יחסי יששכר וזבולון, בין לומדי התורה ומקיימי עולם התורה. הראשונים ימנו 1,800 איש בשנה, והשאר, הרוב, שיישאו בנטל ויספקו את הצרכים הגשמיים של הקהילה, ייחשבו שותפים מלאים למצוות לימוד התורה.

האם מדובר בקניית פטור משירות תמורת כסף? התשובה שלילית: לימוד התורה הוא שמקנה את הפטור, לא הכסף. לפיכך חרדי שאיננו לומד ייחשב כמשתמט, ותופעל לגביו הסנקציה הפלילית גם אם ייתן מלוא ביתו כסף וזהב. החרדים מסכימים: מבחינתם על המשתמטים חל "דין רודף" כנגד עולם התורה. ראשי כוללים שיחפו על משתמטים יאבדו את משרתם, כיוון שמוסדותיהם ייסגרו. דחיית השירות תתאפשר רק עבור מיעוט החרדים שלימוד התורה הוא אכן, בפועל, כל חייהם.

יש להודות: הסדר המבוסס על תמריצים כלכליים פוגע בשוויון, שהרי שאר האוכלוסייה, אם תסרב להתגייס, חשופה לעונש מאסר. ואולם, כבר נקבע בבית המשפט העליון שאף שהשוויון הוא ערך חשוב שיש לשאוף אליו, "התהליך הדמוקרטי מתבסס על הכרה כי לא תמיד ניתן להשיג את תכלית השוויון בין קבוצות אוכלוסייה שונות על דרך פתרון של נוסחאות מוחלטות. הוא טמון בהבנה עמוקה של המציאות החברתית על מורכבותה הגדולה, ובראייה כי השגת השוויון עשויה לחייב תהליך חברתי הדרגתי…".  האם נשכח מאתנו הלקח ההיסטורי, הצרוב בבשר הלאומי, ש"לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה"? קריאה טהרנית לשוויון נשמעת טוב, היא גורפת תשואות חפוזות בכיכר העיר, אך היא עלולה להתברר כמתכון לחורבן חברתי.

צריך לקוות שהרגע ההיסטורי הנדיר הנוכחי, המאפשר שילוב החרדים בנשיאה בנטל הריבונות, לא יוחמץ. לשם כך יש לדחות הצעות שווא קוסמות ל"שוויון עכשיו", שנזקן גדול לאין שיעור מתועלתן. תחת זאת יש להגשים את השאיפה לשוויון, בלשון בית המשפט, מפי השופטת פרוקצ'יה, "צעד אחר צעד, בלא שבירת מערכות, בלא הריסת מרקם חברתי-אנושי עדין".


 המאמר התפרסם בתאריך 22.11.2013 בעיתון 'מקור ראשון'.