ספריית מאמרים / מאמרי דיעה

שני עמים יהודיים וביניהם תהום

האספה הכללית של הפדרציות היהודיות בארה"ב היא לא סתם כנס. זו חגיגה יהודית שנתית, בה מציינים אלפי פעילים מרחבי ארה"ב את פעילותם למען עמם ואת הקשר שלהם לישראל. בעיני המשתתפים, ראש ממשלת ישראל הוא לא רק אורח אלא גם שותף לחגיגה. היעדרותו תעיב עליה, אבל היא תהיה הרבה יותר מכך. זה יהיה רגע מכונן, שיא שלילי ביחסים בין שתי הקהילות היהודיות הגדולות בעולם. רגע בו ראש ממשלת ישראל, שמייצג את מדינת היהודים בעולם כולו, מוותר על האחריות והייצוג לכמעט מחצית מהיהודים בעולם.

יהדות ארצות הברית היא הקיבוץ היהודי השני בגודלו, והראשון בחשיבותו מחוץ לישראל בעולם. לכן, הקשר בין שני הקהילות היהודיות הגדולות בעולם, זו שבישראל (43% מכלל היהודים) וזו בארה"ב (39% מכלל היהודים), הוא בעל ערך לשלמותו וחוסנו של העם היהודי.

מהצד הישראלי, מיום הקמתה, רואה עצמה מדינת ישראל כביתו הלאומי של העם היהודי כולו. זו בין השאר ההצדקה לקיומה. הדבר בא לידי ביטוי בשלל דרכים, בהן חוק השבות; הנכונות לפעול למען קהילות יהודיות במצוקה ולהגן על ביטחונן; ההובלה של המאבק באנטישמיות בעולם; השקעה של משאבים מתקציב מדינת ישראל בקהילות יהודיות מחוץ לישראל, ועוד. האחריות לעם היהודי בכללו היא גם עקרונית. ראשי ממשלת ישראל לדורותיהם ראו עצמם במידה רבה כמנהיגי וכנציגי העם היהודי כולו. הם הרשו לעצמם לדבר בשמו ולפעול בשמו, אל מול גופים בינלאומיים ומנהיגים בעולם. אחריות לעם היהודי היא בליבה ובמהותה של המדינה היהודית.

יהודי ארה"ב מהווים כבר עשרות שנים הקהילה היהודית הגדולה והחזקה ביותר מחוץ לישראל. במשך שנים ארוכות הם נושאים בעול המדינה בכלים פוליטיים, כלכליים ואינטלקטואליים, ורואים את עצמם שותפים לאחריות לביטחונה, שגשוגה ורווחתה. עבור רובם, ההזדהות עם מדינת ישראל היא רכיב משמעותי בזהות היהודית שלהם. הם חוגגים את חגיה, כואבים את כאביה, ורואים בה בית שני.

אבל בשנים האחרונות מתגלים סדקים עמוקים בקשר בין הקהילות, בעיקר בגלל השינויים שעוברים על מדינת ישראל – ומדיניותה של מדינת ישראל בנושאים שהם בליבת הזהות היהודית של רוב יהודי ארה"ב. מדינת ישראל, אותה ראו ורוצים לראות יהודי ארה"ב כבית שני וכמקור לגאווה והזדהות, היא מדינה עמה הם חולקים ערכים ואמונות יסוד. בעיקרו של דבר, מדינה יהודית-חילונית וליברלית. אבל זו לא מדינת ישראל של היום. מסיבות דמוגרפיות ובגלל שינויים ערכיים, ישראל של היום דתית יותר, שמרנית יותר והרבה פחות ליברלית. הערכים היקרים ביותר לרוב יהודי ארה"ב נרמסים כאן ברגל גסה.

ישראל של היום היא מדינה יהודית המחללת לפי ערכיה של החרדים-האולטרה אורתודוכסים. ככזו, היא לא מוכנה להכיר בזרמים הלא-אורתודוכסיים עליהם נמנה רוב ניכר של יהודי ארה"ב. הדבר בא לידי ביטוי בנושאים רבים ולאחרונה ביתר חריפות סביב סוגיית הכותל והגיור. הנכונות המתמשכת של ממשלת ישראל להיכנע לתכתיבים החרדיים בנושאים הללו, וחוסר הנכונות להכיר בזרמים הלא-אורתודוכסיים, פוגעים גם הם פגישה קשה בהזדהות שלהם עם מדינת ישראל.

התוצאות של משבר זה ניכרות היטב ביהדות ארה"ב. בקרב ההנהגה היהודית, יש כעס גדול על מדינת ישראל, ופחות נכונות לפעול למענה. בקרב הדור הצעיר יש הזדהות פוחתת והולכת עם מדינת ישראל, והיא הופכת להיות פחות ופחות משמעותית בזהות היהודית שלהם.

המשמעות של תהליכים אלו הרת אסון לעם היהודי וליהדות ארה"ב. התהום שהולכת ונפערת בין שתי הקהילות היהודיות הגדולות והחשובות בעולם קורעת את העם היהודי. היא הופכת אותו, הלכה למעשה, לשני עמים. עבור יהדות ארה"ב – שמתמודדת עם אדישות של צעיריה לזהותם היהודית ונטישת הזהות היהודית על ידי רבים – התהליך הזה רק מחמיר את המצב. כאשר מדינת העם היהודי, הסמל היהודי החזק בעולם, מקדמת ערכים ששונים כל כך מהשקפותיהם ונתפסים כשליליים וחשוכים, הניכור הוא לא רק כלפי המדינה אלא גם כלפי העם היהודי אותו היא מייצגת. מדינת ישראל מרחיקה יהודים לא רק מהזדהות עמה. היא מרחיקה אותם מהעם היהודי.

היעדרותו של ראש הממשלה מהאספה הכללית של הפדרציות היהודיות בחודש הבא רעה כשלעצמה, אבל היא חמורה יותר במה שהיא מסמלת. היא מציינת את הוויתור על תפקידה של מדינת ישראל כאחראית על שלמותו של העם היהודי. היא מציינת את הוויתור של ראש ממשלת ישראל על אחריותו כלפי הקהילה היהודית הגדולה בעולם. היא מראה כי מדינת ישראל כבר לא סופרת יהודים, אם הם חיים מחוץ לישראל, בשיקולי המדיניות שלה – גם כאשר ברור שמה שעושים היהודים כאן משפיע מאוד על היהודים שם, ועל העם היהודי כולו. אם התהליך הזה יימשך, וישראל תהיה 'עם לבדד ישכון' ולא תתחשב גם ביהודי העולם, זו תהיה טרגדיה היסטורית.

פורסם לראשונה ב"הארץ".