מאמרי דעה

אסטרטגיה לאומית לגיור

אנו מציעים לשים יעד לאומי של 5000 מתגיירים בשנה, עד לשנת 2019 ולהעלות ב-10% את מספר המתגיירים בכל שנה החל משנה זו, תוך שימת דגש על מתגיירות.

<p">אנו מציעים לנקוט במספר פעולות שיביאו להשגת יעד זה, בהנחה שלפחות חלקן יהיו מוסכמות על מערך הגיור הממלכתי, והוא נכון לקדמן.

גיור בישראל-נתוני יסוד:

נתוני הגיור הממלכתיים מעידים כי פרוייקט הגיור הלאומי נכשל. ב-21 השנים האחרונות גוירו על ידי מערך הגיור הממלכתי כ-28,000 איש, שהם כ-8% מתוך כלל העולים הלא-יהודיים.

ממוצע הגיורים השנתי במערך הגיור הממלכתי, עומד כבר מספר שנים על כ-1800 מתגיירים, בהם כ-1000 מתגיירים במסגרת גיור אזרחי ו-800 נוספים במסגרת הגיור הצבאי. בכל שנה מצטרפים כ-10,000 לא יהודים (ושאינם בני דת אחר) למדינת ישראל. משמעות הדבר היא שפחות מ-20% ממספר המצטרפים מתגיירים, ובפועל המשמעות היא שיש גידול שנתי משמעותי במספר הלא יהודים. היקף הגיור רחוק מלהדביק את קצב הגידול של אוכלוסיה זו.  

זהו בעיני רבים מצב לא רצוי המציב אתגר מתגבר על הלכידות החברתית בישראל, שרכיב משמעותי בה הוא שייכות לעם היהודי.

השתייכות לעם היהודי היא רכיב טבעי וחיוני בזהות היהודית-הישראלית. לכן, כ-40% ממי שאינם יהודים, בגילאים צעירים (עד 30) מבקשים להתגייר. גם בקרב אוכלוסיה מבוגרת יותר, יש מוטיבציה לגיור, אם כי באחוזים נמוכים יותר. נתונים אלו, שיכולים היו להיות גבוהים יותר, מושפעים מהמוניטין הלא חיובי שיש לתהליך הגיור.

הגורמים המרכזיים המביאים לכישלון הגיור הממלכתי:

  1. ביקוש נמוך לגיור: רק 25% מקבוצת הלא יהודים המהווים פוטנציאל לגיור, מבקשים להתגייר. הסיבה המרכזית לביקוש הנמוך לגיור היא הרף התובעני המוצב בפני המתגיירים, הן בהיבט של הקושי האובייקטיבי של הליך הגיור והן בהיבט של תשומות הזמן הרבות שהתהליך דורש.

  2. אחוז נשירה גבוה בתהליך הגיור: מעל ל-50% מאלו שמתחילים את הליך הגיור נושרים במהלכו.

  3. הממסד הדתי אינו מעודד גיור: הקו ההלכתי המחמיר שנוקטים חלק מההרכבים בבתי הדין הממלכתיים לגיור מביא למצב שמעל 50% מהניגשים לגיור, לא עוברים את התהליך ולא מגוירים לאחר הדיון הראשון בבית הדין. מאידך, יש על בתי הדין גם ביקורת מצד רבנים שמרנים הסבורים שמדיניותם מקלה מדי.

  4. מערך הגיור בירוקרטי ותומך בריכוזיות: מערך הגיור עבר בשנים האחרונות ממשרד למשרד והדבר הקשה על פעולתו. עם זאת, מדובר בבירוקרטיה מסורבלת, שמתקשה ליישם באופן יעיל מדיניות קוהרנטית. יתרה מזו, אגף הגיור תומך באופן מובהק במכונים המשותפים לגיור ומעדיפם העוסקים בהכשרת מתגיירים (על בסיס עיגון הקיים בנהלים) על פני גופי הכשרה אחרים, ומביא בכך לחוסר יעילות והעדר תחרות בין הגופים, שיכולה לתמרץ את תהליכי ההכנה לגיור.

הגדלת מספר המתגיירים – מתווה פעולה מוצע

  1. קביעת יעד מוגדר של היקף הגיורים השנתי: 5000 מתגיירים עד לשנת 2019, וגידול נוסף של 10% בכל שנה לאחר מכן. השמת דגש על מתגיירים ובעיקר מתגיירות צעירים.
  2. שילוב כל הכוחות והארגונים העוסקים בגיור תוך מתן עדיפות למערך הגיור הממלכתי ובחינה של אלטרנטיבות נוספות לגיור.
  3. הגדלת המשאבים המופנים להכנה לגיור תוך מתן תמריצים לפעולתם של גופים נוספים בתחום של הכנה לגיור.
  4. אימוץ מדיניות הלכתית מקרבת, בייחוד כאשר מדובר בעולים בעלי רקע יהודי שנכונים לקשור את עתידם עם העם היהודי ועם מדינת ישראל (זרע ישראל), אשר לגביהם יש הסכמה של הפוסקים כי יש מקום להקל בגיורם.
  5. הנגשת כיתות גיור לתושבים בפריפריה ואישור פתיחת כיתות גיור גם מתחת למינימום המקובל היום.
  6. בחינת סיליבוס הגיור הקיים היום (היקף לימודים נרחב מאוד) והתאמתו להיקף שעות מספק אשר המתגיירים הפוטנציאליים יוכלו לעמוד בו.
  7. גיור קטינים, ילדים ונוער, במסגרת מערכת החינוך, בשיתוף עם משרד החינוך והמכונים ללימודי יהדות.
  8. יצירת הד ציבורי לחשיבות הגיור כדי לגייס משפחות מלוות, החיוניות לליווי הגרים במהלך תהליך הגיור.
  9. קביעה לפיה הליך גיור שנעשה במערכת הגיור הרשמית אינו ניתן לביטול.
  10. מיצוי מידע ממרשם האוכלוסין לצורך פניה ממוקדת למועמדים לגיור.

 

צעדים אופרטיביים נדרשים

  • הקמת וועדת מנכ"לים בהובלת מנכ"ל משרד ראש הממשלה לקידום הגיור הממלכתי.
  • הגדלת תקציבי אגף הגיור.
  • הגברת התאום בין כלל הגופים העוסקים בגיור, למיצוי משאבים ברמה הלאומית, אפשר בניהול אגף הגיור במשרד ראש הממשלה.