יהדות ישראלית

שכחו מה זה להיות יהודים? הנתונים שחושפים את האמת מאחורי האמירה

יש כל מיני "שמאל" בישראל. יש מי שנמצא משמאל לקו דמיוני שעובר בדיוק במרכז. יש מי שלא תומך בראש הממשלה נתניהו. יש מי שפעם היה ב"מחנה השלום", גם אם כבר מזמן התברר לו שאין מחנה ואין שלום. נדמה שבמותג "שמאל" נעשה שימוש רב יותר, ככל שהשמאל נעשה קטן יותר. כמה קטן? תלוי את מי שואלים ומה שואלים. אבל כך או כך, קטן.

זה הזמן להתחיל לדבר במספרים. רובם מתבססים על נתוני הפרויקט #יהדותישראלית. נתחיל במי: בטור הזה אנחנו עוסקים ביהודים של ישראל. שאלת הערבים והשמאל היא שאלה מעניינת, אבל נפרדת. נמשיך במה: סוקרי מכון "פיו" הציעו ליהודים שלוש אפשרויות. ימין, מרכז ושמאל. גודלו של השמאל היהודי לפי "פיו": 8%. פרופ׳ קמיל פוקס הציע ליהודים חמש אפשרויות. ימין, מרכז־ימין, מרכז, מרכז־שמאל, שמאל. השמאל לבדו מחזיק 5%. המרכז־שמאל עוד 11%. עכשיו תבחרו אתם: האם מרכז־שמאל שווה לשמאל או לא?

ננסה לעזור. בין המרכז־שמאל לבין השמאל יש דמיון. לדוגמה, אלה שתי הקבוצות בחברה היהודית שלרוב חבריהן לא "חשוב מאוד" שהם יהודים. ולא, זה כמובן לא אומר שהם "שכחו מה זה להיות יהודים", כפי שטענו בעבר ראש הממשלה וראש מפלגת העבודה. אבל זה מסביר במידת מה מדוע בחרו שני המנהיגים להטיח בשמאל דווקא טענה כזאת. ומדוע הצליחו לחולל סערה. יהודיות היא אכן מרכיב שעוצמתו חלשה יותר בקבוצות השמאל.

גם אמונה באלוהים נפוצה בקבוצות השמאל פחות מאשר בקבוצות אחרות. רבע (מרכז־שמאל) עד שליש (שמאל) משוכנעים שאין אלוהים. עוד חמישית (מרכז־שמאל) עד רבע (שמאל) "לא מאמינים, אבל לפעמים בכל זאת חושבים שיש". זה לא מפתיע, כי גם בשמאל וגם במרכז־שמאל יש בעיקר ישראלים שמגדירים את עצמם "חילונים לחלוטין". אבל בעוד השמאל כמעט כולו "חילוני לחלוטין", במרכז־שמאל יש משקל גם ל"חילונים קצת מסורתיים" וגם ל"מסורתיים" ואפילו לכמה "דתיים".

רמת שמירת המסורת יוצרת הבדל בין המרכז־שמאל לבין השמאל. אבל זה לא ההבדל היחיד, וגם לא בהכרח המשמעותי ביותר. כפי שתיארנו בהרחבה בספר "#יהדותישראלית, דיוקן של מהפכה תרבותית", היהדות הישראלית היא תרכובת של מסורת ולאומיות. בצד המסורת, יש הבדל מסוים בין שמאל למרכז־שמאל. בצד הלאומיות, יש הבדל שנראה לעתים משמעותי עוד יותר.

יהודי השמאל מרגישים פחות נוח בישראל. למעשה, קרוב למחצית מהם אומרים שלא נוח להם לחיות בישראל כמי שהם. ואם לדייק, מדובר על 44% מיהודי השמאל, לפי סקר הפלורליזם של המכון למדיניות העם היהודי מהשנה שעברה (במרכז־שמאל מדובר על כרבע). מעניין עוד יותר: באותו סקר נשאלו יהודים בישראל איך יגיבו אם בן משפחתם יינשא ליהודי שחי בחו"ל או ללא יהודי שחי בחו"ל כאשר הזוג יישאר בחו"ל. במרכז־שמאל הרוב הגדול הביעו משהו בין חוסר שביעות רצון לבין אדישות. אבל בשמאל הייתה קבוצה משמעותית שהגיבה בשמחה. קרי, נראה להם משמח וחיובי שבני משפחתם לא יחיו בארץ.

איך בדיוק נבהיר את ההבדל? אפשר לדבר על מפלגות. הקבוצה המרכזית של יהודי המרכז־שמאל הצביעה בבחירות הקודמות למחנה הציוני, והקבוצה המרכזית של השמאל הצביעה למרצ. אבל כדי להבהיר עניין מהותי יותר, הצבנו את שתי קבוצות השמאל על המפה הקבועה שלנו – מפת היהדות הישראלית.

אנשי המרכז־שמאל נמצאים ברבע הימני התחתון, קרוב לקו. זה אומר שהם מסורתיים פחות מהממוצע בחברה, אבל לאומיים בערך כמו הממוצע בחברה. הם מה שאנחנו מכנים בספרנו – "ישראלים". יהודים שבולטים בלאומיות נטולת מסורת. לעומתם, אנשי השמאל נמצאים (בממוצע כמובן) בפינה השמאלית התחתונה. הם כבר מה שאנחנו מכנים "אוניברסלים". גם פחות מסורת, וגם פחות לאומיות. השמאל לא רק קטן מאוד. הוא גם שונה מאוד מהזרם המרכזי של החברה היהודית בישראל, ולא רק בגלל המפלגה.

# תיקון: בשבוע שעבר נכתב כאן שלפי נתוני "פיו" אחוז היהודים ב"מרכז" הוא 62%. נתון זה מתייחס לחילונים בלבד. הנתון לכלל היהודים הוא 55%.

***

הנתונים במאמר נאספו לצורך פרויקט #יהדותישראלית של המכון למדיניות העם היהודי (JPPI). בראשו עומדים שמואל רוזנר, עמית בכיר במכון, ופרופ׳ קמיל פוקס (אוניברסיטת תל אביב), האחראי לסקרים ולניתוח הסטטיסטי. עמית המכון נוח סלפקוב מסייע בניתוח הנתונים, המבוססים על סקר שהשתתפו בו 3,000 יהודים ישראלים ושנערך בשני סבבים, המייצגים את האוכלוסייה היהודית בישראל. הטעות המקרית עבור התוצאות המבוססות על 3,000 נשאלים היא כ־1.8%. הספר "#יהדותישראלית, דיוקן של מהפכה תרבותית" יצא לאור בשיתוף פעולה של המכון למדיניות העם היהודי והוצאת הספרים דביר.