2020 Annual Assessment

החודשים שקדמו למגפת הקורונה היו רצופים בהתפתחויות שמעידות על מצבה הרעוע של הרשות הפלסטינית: הקיצוץ בסיוע האמריקני, "עייפות המדינות התורמות" שנהגו לממן את הרש"פ, הצמצום במשאבי הסוכנויות המגישות סיוע לפלסטינים (בדגש על אונר"א, שארה"ב הפסיקה להעביר לה מימון). הפיצול הפנים-פלסטיני נכנס לשנתו ה-13 מבלי שבאופק נראה לו פתרון. בצד כל אלה, גוברות הבחישות הפנימיות לקראת אפשרות של חילופי הנהגה. בשנות שלטונו הקפיד אבו מאזן על התיאום הביטחוני עם ישראל וסייע להבטחת רגיעה יחסית ביו"ש. עזיבתו עלולה להצית מאבקי ירושה ואף לפגוע בתיאום.

פלסטינים רבים רואים את שליטיהם, בגדה ובעזה, כמושחתים. נוהגו של יו״ר הרשות אבו מאזן להימנע לעיתים מלקיחת כספי המס מישראל כצעד של מחאה, פוגע בבני עמו: שכרם של עשרות אלפי מועסקי הרש"פ מקוצץ ולעיתים אף לא משולם כלל. מגפת הקורונה החריפה את המשבר הכלכלי בקרב הפלסטינים. שיעור האבטלה ביו"ש עלה מ-17% ל-35%, וברצועת עזה מ-45% ל52% (בדור הצעיר הנתונים גבוהים אף יותר). המגפה, בשלבה הראשון, המריצה שיתוף פעולה ישראלי-פלסטיני (ישראל והרש"פ הקימו חמ"ל משותף למאבק בקורונה למרות שבמקביל, גורמים רשמיים ברש"פ הדהדו תיאוריות קונספירציה שעל פיהן ישראל גורמת בכוונה להידבקות של פלסטינים במחלה).

פרסום "תכנית המאה" האמריקאית (28 ינואר 2020), שהתקבלה אצל הפלסטינים כמוטה לחלוטין לטובת ישראל, והכרזותיה של ישראל על כוונתה לספח חד-צדדית שטחים ביו"ש, הוסיפו משבר מדיני לשבר הכלכלי ולפגעי הקורונה. החמאס הגדיר את המהלך "הכרזת מלחמה" ואבו מאזן הכריז (19 מאי 2020) כי הרש"פ משוחררת מכול הסכמיה עם ישראל ועם ארה"ב, ובכללם השת"פ הביטחוני. בסקר שערך ח'ליל שקאקי (יוני 2020)4 נמצא כי 52% מן הפלסטינים תומכים בחידוש המאבק האלים נגד ישראל בתגובה למהלך סיפוח ישראלי.

תוכנית טראמפ מבוססת על הקמת מדינה פלסטינית מפורזת שתשתרע על 70% משטחי יו"ש, על שטחי רצועת עזה ועל שטחים ישראליים הסמוכים לרצועה, שישראל תעביר במסגרת חילופי שטחים (שטחים שהיקפם כמחצית השטח שישראל אמורה לספח ביו"ש). כן ייבנה מעבר המקשר בין שני חלקי המדינה הפלסטינית. על פי התוכנית איש לא יפונה מביתו וישראל תספח כ-30% משטחי יו"ש (בקעת הירדן, גושי ההתנחלות ודרכי גישה למובלעות ריבוניות סביב כול התנחלות הממוקמת בלב השטח הפלסטיני). ירושלים כולה תישאר בריבונות ישראלית והבירה הפלסטינית תהיה באבו-דיס שמעבר לחומת הביטחון. לישראל תהיה סמכות ביטחונית בכול המרחב שממערב לירדן.

כתנאי להקמת מדינתם הפלסטינים נדרשים, בין השאר, לפרק את חמאס מנשקו, לוותר על תביעת השיבה ולהכיר בישראל כמדינה יהודית. כדי לאפשר משא ומתן, ישראל אמורה להקפיא למשך ארבע שנים את הבנייה בשטח המיועד למדינה הפלסטינית העתידית. אבו מאזן התמיד בסירובו לדון בתוכנית למרות הבהרתו של יועץ הנשיא ג׳ארד קושנר(2 פברואר 2020) לפיה "אם הפלסטינים רוצים לשנות משהו והם לא אוהבים את הגבולות ששרטטנו על המפה – בואו ותאמרו לנו את זה. תגידו איפה אתם חושבים שהגבול צריך לעבור".

ראש הממשלה נתניהו הבהיר כי בהיעדר בן-שיח פלסטיני למימוש תוכנית טראמפ, ישראל לא תחמיץ את ההזדמנות ההיסטורית ואת כהונתו של נשיא כה אוהד בוושינגטון, ותתקדם לקביעת גבולה המזרחי. ככול שכוונת הסיפוח הישראלית נראתה מעשית יותר, כך גברו הקולות בזירה האזורית והבינ"ל המתנגדים למהלך, כאשר חלקם אף מזהיר מצעדי ענישה: היענות לבקשת הפלסטינים להכיר בהם כמדינה ריבונית, פגיעה ביחסים מדיניים, סנקציות כלכליות, פגיעה בהסכמי מו"פ עם אירופה, הפסקת הסיוע הכספי הקטרי לעזה ועוד. ביטויי התנגדות לתוכנית נשמעו מאירופה, רוסיה, סין, מדינות ערב, האפיפיור, המפלגה הדמוקרטית בארה"ב ומועמדה לנשיאות ביידן, ועוד. המהלך תואר כהפרה של החוק הבינ"ל וככזה הפוגע בסיכוי להגיע להסדר על בסיס העיקרון של שתי המדינות. שגריר איחוד האמירויות בוושינגטון יוסף אל-עוטייבה בחר לפנות אל הציבור הישראלי ישירות באמצעות מאמר ב"ידיעות אחרונות" (12 יוני (2020, שבו הזהיר כי "סיפוח יהפוך על ראשן, בוודאות ובאופן מידי, את כל השאיפות הישראליות לקשרי ביטחון, כלכלה ותרבות משופרים עם העולם הערבי ועם איחוד האמירויות." בוטה במיוחד היתה אזהרתו של מלך ירדן (15 מאי 2020) שאם ישראל תספח חלקים מהגדה המערבית "הדבר יוביל להתנגשות גדולה עם הממלכה." ההסכמה לנירמול היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות הסירה מסדר היום את כוונותיה של ישראל לספח שטחים ביו"ש וכך גם את המחאות ואיומי הענישה בעניין.

הקודם
הבא