2020 Annual Assessment

עניינה הפוחת של ארה"ב בהנהגת הסדר העולמי עלולה להוביל לשחיקה הדרגתית בכוח ההרתעה של ישראל ובעוצמה המיוחסת לה, הנשענת במידה רבה על ידידותה וסיועה של המעצמה האמריקנית. מגמת ההסתגרות עלולה לאיים גם על המשך העברתו של הסיוע השנתי לישראל, ולשחוק במידת הסלחנות האמריקנית למהלכים ישראליים המתפרשים כמנוגדים לאינטרס של ארה"ב, כדוגמת הקשרים הכלכליים הפורחים בין ישראל לבין סין. בהקשר זה, מאלף האופן בו הממשל מכיר בחשיבות הצלע היהודית של "משולש היחסים": מזכיר המדינה פומפיאו אומר את הדברים הבאים לחברי המועצה היהודית האמריקנית (15 יוני 2020): "על כולנו להיות דרוכים נוכח האיום של המפלגה הקומוניסטית הסינית על דרך חיינו. התייצבות מול שחקנים רעים היא בלב הערכים של אמריקה. בקרב שני העמים שלנו מושרשים כיבוד זכויות שניתנו על ידי האלוהים, חירות אישית, ושוויון אנושי"5.

גם הקיטוב האידיאולוגי המחריף בארה"ב, והפיכת עניינה של ישראל לנושא תלוי-מפלגה, פוגע במשולש היחסים. שימור אהדה דו-מפלגתית לישראל נעשה מסובך יותר במציאות שבה שגורות אמירות כמו זו של הנשיא טראמפ, שלפיה היהודים שאינם מצביעים למפלגתו "אינם מספיק אוהבים את ישראל". האתגר מתעצם לנוכח העובדה שציבורים נרחבים ביהדות ארה"ב עוינים את טראמפ ותומכים במפלגה הדמוקרטית, בעוד שרוב ניכר מקרב הישראלים מעדיפים את ניצחונו בבחירות. תמיכה זו נובעת מכך שטראמפ הפגין את תמיכתו בישראל בשורת מהלכים משמעותיים: העברת שגרירות ארה"ב לירושלים, הכרה בריבונות הישראלית ברמת הגולן, קבלת עיקר תפיסותיו של נתניהו בסוגיית ההסדר עם הפלסטינים והתייצבות נחושה לצדה של ישראל בזירה הבינ"ל, כמו למשל מול האפשרות שבית הדין הבינ"ל יפתח בחקירת הטענה שישראל מבצעת פשעי מלחמה נגד הפלסטינים בשטחי יו"ש ועזה. (ההחלטה המקדמית של בית הדין אם הנושא שפיט טרם התקבלה). טראמפ תקף בבוטות את מהלכי בית הדין נגד ארה"ב וישראל ואף חתם על צו המאשר הטלת סנקציות על בכיריו (11 יוני 2020).

הקיטוב בין שתי המפלגות בארה"ב ביחס למדיניותה של ישראל אינו תופעה המצטמצמת למערכת הבחירות בלבד. סקר גאלופ (אפריל 2020)6 גילה שבעוד כלל הציבור האמריקני מפגין, בסוגית הסכסוך, אהדה רבה יותר לישראל מאשר לפלסטינים, שיעור האהדה לישראל גבוה הרבה יותר בקרב הרפובליקנים (91% לעומת 67% בקרב הדמוקרטים). ואכן, כאשר בית הנבחרים קיבל החלטה הצהרתית (6 דצמבר 2019) המצדדת בפתרון שתי המדינות והמזהירה את ישראל ממהלכי סיפוח, רוב הדמוקרטים תמכו בהחלטה ורוב הרפובליקנים התנגדו לה. אופיינית גם התופעה (יוני 2020) של חברי קונגרס דמוקרטים החותמים על איגרת המביעה התנגדות למהלך הסיפוח הישראלי, בעוד שחברי קונגרס רפובליקנים חותמים על איגרת התומכת במהלך. אירועי המחאה ההמוניים למען שוויון לשחורים, לאחר הריגתו של ג'ורג' פלויד על ידי שוטר לבן במינסוטה, ועמם הרדיקליזציה של השיח הפוליטי בארה"ב, מחזקים את הנטייה באגף הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית, להקביל בין מצבם של השחורים בארה"ב ובין מצבם של הפלסטינים. הסיפוח שתוכנן ביו"ש היה עלול לחזק מגמה זו שבהקשרה ישראל מוצגת כמדינה גזענית. במציאות אמריקנית מקוטבת גובר הפיתוי לזכות בתמורה מידית מהצד התומך (הרפובליקני) תוך התעלמות מהמחיר שעלול להיגָבות מישראל בטווח הארוך יותר (לתמיכה הגורפת של טראמפ יש מחיר, בין היתר בגלל המשטמה כלפיו באירופה). פיתוי זה אף גובר לנוכח העובדה כי חלק מהמועמדים הדמוקרטיים לנשיאות לא נרתעו מהשמעת ביקורת על מדיניותה של ישראל. לצד כוונה לבטל את הפרישה מהסכם הגרעין עם איראן הושמעו אף איומים לפגוע בסיוע האמריקאי לישראל אם תספח שטחים ביו"ש.

מציאות זו, שבה היחס לישראל הופך לנושא תלוי-מפלגה מציבה אתגר משמעותי למימוש היעד האסטרטגי המסורתי של ממשלות ישראל לדורותיהן: שמירת האהדה הדו-מפלגתית, ושמירת התמיכה של כלל יהדות אמריקה (שרובה אוהד את המפלגה הדמוקרטית). פגיעה בסולידריות הפנים-יהודית עלולה להקשות על איחוד כוחות והיחלצות לסייע לישראל בשעת מבחן.

הקודם
הבא