2020 Annual Assessment

תגובת המוסדות היהודיים למשבר נגיף הקורונה, כמו גם הוויכוחים האידיאולוגיים בין קבוצות יהודיות בעלות השקפות עולם יריבות, מצביעות על חיוניותה של הזהות היהודית. לכן, חרף נתונים המעידים על חולשה בביטויי הזהות בחלק מאוכלוסיות התפוצות, אנו מותירים את מחוג שעון הזהות במקומו, ללא תזוזה.

משבר הקורונה

למגפת הקורונה נודעו השפעות, חיוביות ושליליות על הזהות היהודית. מצד אחד, היא הפריעה לקיומם של כמה מהביטויים המרכזיים של זהות יהודית, כגון תפילות בבתי כנסת ואירועים של מחזור החיים כמו בר/בת מצווה. מצד שני, יהודים הנמצאים בבית, או בהסגר, חוששים או משועממים, גילו עניין רב בפולחן דתי, בשיעורים בתורה ובתלמוד ובסמינרים בנושאים יהודיים הנערכים באופן מקוון. הפדרציות והארגונים היהודיים פיתחו שפע של תכניות, אירועי תפילה והרצאות, כמו גם תכניות “חסד״ למבודדים, לקשישים ולנזקקים.

תפוצות

בשנה וחצי החולפות פורסמו מספר מחקרים בקהילות יהודיות קטנות ובינוניות. אפשר להניח שמחקרים אלה משקפים, לפחות במידה מסוימת, את מציאות החיים היהודיים בקהילות בגודל זה, במיוחד באזורים שלא היו מרכזים יהודיים גדולים במאה השנים האחרונות, כגון מערב ודרום ארה״ב. להלן כמה מן הממצאים הראויים לציון מתוך מחקרים אלה:1

היעדר מעורבות

המחקרים מתארים לא מעט יהודים שיש להם “מעורבות מינימלית״ בקהילה, וכאלה שהיהדות שלהם היא “אישית״ (לצד יהודים “קהילתיים״, או כאלה שהם ״מכווני בית כנסת״). לטיפוסים הללו, שבעיר דנבר, קולורדו, הם כרבע מהאוכלוסייה היהודית, ובסאראסוטה-מאניטי קרוב לשני שלישים, אין שום מעורבות בקהילה, בבתי כנסת או בארגונים יהודיים, והם חשים מנותקים מהמוסדות הללו. המגמה ה״אישית״ (כ-13% בדנבר) נוגעת למעורבות בפעילויות יהודיות אינדיבידואליות, ולעיתים, אך פחות, בפעילויות פולחניות או ארגוניות. היא מתבטאת בפעילויות כגון ביקור באתרי אינטרנט יהודיים ומעקב אחר חדשות מישראל. היהודים ה״אישיים״ ואלה ה״מעורבים ברמה מינימלית״ (במחקרים אחרים הם מתוארים כ״יהודים מעת לעת״) בדרך כלל אינם נישאים לבני/בנות זוג יהודים. בעיר סינסינטי, אוהיו, לדוגמה, רק 20% מהם נשואים ליהודים.

בלי השתייכות לזרם דתי

41% מיהודי סינסינטי אומרים כי אינם משתייכים לזרם דתי כלשהו, שיעור נמוך במקצת מזה שבדנבר רבתי (46%). בכלל מדינות מערב ארה״ב, 42% מהיהודים אינם משתייכים לזרם דתי כלשהו.2 רק ב-16% מכלל משקי הבית יש מי שחבר בבית כנסת. גם עובדות אלה מבטאות התנתקות ממבנים יהודיים ארגוניים מסורתיים. לעיתים, מי שאומרים כי אינם משתייכים לזרם כלשהו משתתפים במניינים ובתפילות “אלטרנטיביות״ או “מתגבשות״, שחלקם מגדירים עצמם בתור “בתר-זרמי״.

טשטוש גבולות

בדף הבית של “Lab Shul״, אחת מה״קהילות המתגבשות״ הפופולריות, אנו מוצאים את הטקסט הבא: ״לאב שול מקדם בברכה ובלב פתוח אנשים מכל הגזעים, הדתות, האמונות, הביטויים המגדריים, האוריינטציות המיניות, ארצות המוצא, הגילאים, הכישורים (או יכולות), המשפחות והטעמים״. ב-11% ממשקי הבית של זוגות מעורבים בסינסינטי יש בני או בנות זוג של יהודים שאומרים על עצמם שהם יהודים, למרות שאין להם הורה יהודי, הם לא חונכו כיהודים, ולא עברו גיור. כלומר, הם יהודים שהשתייכותם נגזרת מהגדרה עצמית ולא מאחד הערוצים המסורתיים של השתייכות. כפי שניתן לצפות, בחברה שבה יותר ממחצית היהודים נישאים ללא-יהודים, הגבול בין יהודים ללא-יהודים מטושטש ופרוץ.

היבטים קהילתיים ופוליטיים

לצד צמיחתה של המגמה ה״אישית״, יהודים רבים בארה״ב עודם מבטאים את זהותם היהודית כאוריינטציה חברתית ופוליטית. למעשה, יהודים רבים תומכים בנדיבות במוסדות צדקה יהודיים ונוטלים חלק בפעילות התנדבותית (29% בדנבר, 10% בסינסינטי).

ההיבט הפוליטי של הזהות היהודית באמריקה הודגש בשנה האחרונה עם תחילת המרוץ לנשיאות ארה״ב, שבו בלטו שני מועמדים יהודים דמוקרטים, מייקל בלומברג וברני סנדרס. בעוד שבלומברג הבליט את מדיניותו הפרו ישראלית (התואמת את הזרם המרכזי של החיים היהודיים), סנדרס נטה להדגיש דווקא את ביקורתו על המדיניות הישראלית. כאשר נשאל מהי לטעמו המשמעות של היותו יהודי, סנדרס התייחס ללקחי השואה המחייבים, בעיניו כי יש להיאבק נגד גזענות, שנאה ואפליה של כל קבוצת אוכלוסייה.

ישראל

בישראל, הדיון בזהות יהודית נקשר בשנה האחרונה בעיקר לזירה הפוליטית. וויכוח זה משקף עימות מתמשך בתנועה הציונית ובמדינת ישראל ביחס לזהותה היהודית של המדינה. האם זהות זו צריכה לשקף יהודיוּת דתית-אתנית מסורתית; או לחלופין, במדינת ישראל הזהות היהודית צריכה להטמיע לתוכה נורמות של מדינת-לאום אזרחית, מודרנית.

ההתפתחות הבולטת ביותר בנושא זה אירעה במערכת הבחירות של ספטמבר 2019, כאשר אביגדור ליברמן, מנהיג מפלגת “ישראל ביתנו״, קרא לממשלת אחדות חילונית ללא המפלגות הדתיות. בעקבות קריאה זו, הוא ומפלגת כחול-לבן כללו במצעיהן הצעות לחקיקה שתאפשר זירה ציבורית יותר “ליברלית״, או חילונית, כגון היתר לתחבורה ציבורית מוגבלת בשבת. מפלגות אלה גם הצהירו על תמיכה בהנהגת נורמות אזרחיות אחידות, כולל חקיקה שנועדה להגדיל את גיוס החרדים לצבא ואכיפת לימודי ליבה בבתי-ספר חרדיים.

יוזמה זו (בנוסף לגורמים אחרים) סייעה להידוק השורות בגוש הימין-דתיים, בהנהגתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולהצגת חזית של קוהרנטיות אידיאולוגית. המפלגות הדתיות-חרדיות תמכו בסדר היום הימני-לאומי, ואילו הליכוד תמך בזירה ציבורית בעלת אופי מסורתי-יהודי.

אירופה ואמריקה הלטינית

יהודים אירופים רבים מגיבים על התגברות האנטישמיות בשנים האחרונות באחת משתי דרכים.

  1. הסתרה או “גימוד״ של זהותם היהודית. על פי דו״ח של האיחוד האירופי משנת 2019, 71% מסתירים את יהדותם, לפחות מפעם לפעם.
  2. ״נסיגה פנימה״ ומחויבות קהילתית ודתית מוגברת של שמירת מצוות והשתייכות יהודית תוך כדי ניתוק יחסית מהחברה הכללית.
  3. התופעה השנייה משתקפת, בין השאר, בפריחה של מוסדות ועסקים המשרתים את הקהילה האורתודוקסית, כמו בתי הכנסת, הישיבות והמסעדות הכשרות (כ-300 מסעדות כשרות באזור פריז). במספר מדינות דרום אמריקניות, כגון ארגנטינה וברזיל, נצפות מגמות המובילות יהודים לקטבים: מצד אחד, שיעור נישואי תערובת גבוה יחסית (25-40%), ולצדו מגמה של חרדיזציה (המתווכת על ידי מוסדות כמו חב״ד, ׳אש התורה׳ וש״ס)3

הערות

  1. המחקרים נערכו ע״י מכון שטיינהרט למחקר חברתי באוניברסיטת ברנדייס.
  2. על פי מחקר “פיו״, “דיוקן של יהודים-אמריקנים״ (2013), 30% מיהודי ארה״ב הזדהו כבלתי משתייכים לזרם דתי כלשהי. במחקר זה, הזדהות עצמית זו בלטה מאוד (41%) בקרב קבוצות הגיל הצעירות (18-29). במחקרי הקהילה משנת 2019 היא בלטה הרבה יותר בקבוצת הגיל 35-54.
  3. המכון למדיניות עם יהודי, ההערכה השנתית 2018, עמ’ 154-155
הקודם
הבא