2020 Annual Assessment

מגפת הקורונה ותוצאותיה ישפיעו בעתיד הנראה לעין על כלכלתו ורווחתו החומרית של העם היהודי. בעת כתיבת נייר זה, הערכת המכון למדיניות העם היהודי היא כי השפעה צפויה זו מחייבת הסטה של השעון שמאלה, בכיוון שלילי, בהתחשב בתמורות הכלכליות שתתחוללנה בעולם בשנים הקרובות.

הסגרים הנרחבים שהוטלו ברוב מדינות העולם לאחר שפרצה המגפה השפיעו על כלכלתן החל ממארס 2020, והניעו זרם של הצעות כיצד להיאבק במשבר. אלה מתגבשות כעת לאסטרטגיות של התאוששות, ומהן נובעת נקודה עקרונית חשובה: בשונה ממה שקורה לאחר הלם קצר וחד, שהוא תוצאה של אסונות טבע שאינם ביולוגיים, ההתאוששות מההרס שהמיט נגיף הקורונה לא תתבטא בהכרח בשיבה למצב “נורמלי״. ובמילים אחרות: לאחר סופת הוריקן או מבול ניתן להניח במידה רבה של ביטחון כי ישנה הבנה משותפת בנוגע ליעדי ההתאוששות. אולם מצב של סגר כמעט גלובלי משמעו שהנוף הכלכלי השתנה, מבלי שאיש ידע לבטח מה יהיה העתיד ה״נורמלי״.

העולם, והעם היהודי, ניצבים אפוא בפני בעיה מורכבת. לא זו בלבד שקשה לבחור בין אסטרטגיות שיקום אלטרנטיביות, בעיצומו של אירוע שעדיין איננו תופסים את מלוא משמעותו, אלא שיש לעשות זאת כאשר גם המטרה עצמה – התאוששות – נמצאת בתנועה. למעשה, מקבלי ההחלטות עומדים מול שאלה נורמטיבית: האם השאיפה היא לשקם את היסודות הכלכליים כך שישובו למצבם המדויק הקודם, כפי שהיו בדצמבר 2019? אין זו שאלת סרק. ההקפאה הכלכלית האיצה כוחות ומגמות שנידונו גם בהערכות קודמות של המכון למדיניות העם היהודי. בהן: גידול באי-השוויון בארה״ב ובישראל, גם בהכנסה וגם בעושר, נגישות לא-שווה להזדמנויות, תמורות בזירת הפילנתרופיה התומכת הן בחברה האזרחית בישראל והן במוסדות העיקריים של חיזוק הזהות היהודית בארה״ב, ועוד. בין במפורש ובין שלא במפורש, בין באופן אקטיבי ובין פאסיבי, לפעולות שיינקטו במסגרת השיקום מאסון הקורונה יהיה מרכיב נורמטיבי משמעותי (“מה צריך להיות הנורמלי החדש?״) שלעיתים קרובות נעדר ממהלכים של שיקום בעקבות אסונות בעלי אופי אחר.

יש הבדל בין המשבר הכלכלי שנגרם בשל נגיף הקורונה לבין המיתון הגדול בסוף העשור הקודם, וגם להבדל זה תהיה השפעה על מסלול היציאה מן המשבר. המשבר שהחל בשנת 2008 נבע מכשלים במערכת הפיננסית ועל כן הוביל לתקופה של אובדן חמור באמון במערכת זו. הפגיעה בכלכלה ה״ריאלית״ הייתה, חרף חומרתה, לא יותר מ״נזק משני״. לעומת זאת, במשבר הקורונה הכלכלה הריאלית היא שנבלמה, במכוון, במאמץ להילחם במגפה. דווקא המנגנונים הפיננסיים, לפחות בשעת כתיבת נייר זה, נראים יציבים והנזילות נשמרת.

תקופות של שינוי מחייבות נגישות להון, נגישות לחזון, ומוטב – לשניהם. אפשר להניח שרוב משקי הבית היהודיים נמצאים בנקודת זינוק טובה להתאושש מהמשבר, ואפילו לרכוש אחזקות חדשות ונכסים עסקיים. זאת, בהתחשב במצבן הסוציו-אקונומי של רוב הקהילות היהודיות לעומת החברה שמסביבן. ליהודים אמצעים כלכליים מעל הממוצע, והם מיוצגים בשיעור גבוה בענפים שיסבלו פחות בגלל הצמצום במסחר הקמעונאי. כמובן, בולטותם של יהודים בין מי שיוכלו להתאושש במהרה מהמשבר שלאחר המגיפה עלולה לעורר שאלות בעלות אופי פוליטי או חברתי, שיחרגו מעבר לזירה הכלכלית. שאלות כאלה עשויות להביא קהילות ופילנתרופים יהודים למסקנה שיש צורך להתמקד בתרומה להתאוששות החברה הכללית מהמשבר, ודווקא לצמצם את ההשקעה במטרות יהודיות. המשבר העמוק הצפוי במדינות השונות בארה״ב, הנדרשות (בין אם מכוח חוק או מכורח מעשי) לאזן את תקציביהם השנתיים, עשוי לפתוח הזדמנויות לפעולה יהודית מאורגנת כזאת. פעולה כזאת תפגע מן הסתם בהשקעה במוסדות יהודיים מסורתיים.

גם בישראל, ההתאוששות הכלכלית מהמגפה עשויה להוביל להעמקה של פערים על רקע סוציו-אקונומי. בהתאם, אם בקהילות בתפוצות החשש הוא מפני התאוששות שתחזק מגמות של אנטישמיות, בישראל החשש הוא מפני התאוששות שתדגיש שסעים הקיימים בחברה הישראלית.

באירופה, מוסדות העם היהודי מקבלים מימון מן המדינה, אך נשענים גם על נדבנות. בארה״ב, התלות בנתינה מצד הקהילה היא כמעט מוחלטת. ישנם תורמים גדולים התומכים בארגונים יהודיים, אולם רבים מבין המוסדות החשובים ביותר להעמקת הזהות היהודית (בתי כנסת, מחנות קיץ, בתי ספר יומיים ותוכניות פעילות לאחר שעות הלימודים) תלויות בעיקר באיסוף של תשלומים ותרומות קטנות. התרומות של פילנתרופים גדולים, האף שהן עלולות להיות מושפעות משפל כלכלי מתמשך, לא בהכרח יפגעו קשה. כאמור, משבר הקורונה לא פגע במגזר הפיננסי באופן דומה לזה של המשבר הכלכלי בעשור הקודם. לכן, יתכן שלתורמים הגדולים יהיה ביטחון מספיק בכדי להמשיך, ואפילו להגדיל את סך תרומותיהם, כדי לאזן את הגירעונות הצפויים בקהילה. לעומתם, חברי הקהילה, שעל תשלומיהם ותרומותיהם הקטנות נסמכת עיקר הפעילות של החיים היהודיים באמריקה, עלולים להגיב באופן שונה. יכולתם להמשיך לתרום לקהילה תושפע ממצבם הכלכלי, מצב התעסוקה ועוד היבטים הנוגעים לבטחון כלכלי. מצד שני, משבר עשוי לחזק את רגש הסולידריות הקהילתית, ולהביא לפחות את מי שניזוקו רק במידה מעטה מהמשבר (או למי שהמשבר הכלכלי היטיב עימם) לממן חלק מהגירעון.

בני דור המילניום, צעירים בגילאי ה-20 וראשית ה-30, עומדים מול האפשרות שהמשבר יתפתח ויהפוך לקו שבר. משבר הקורונה הוא כבר המהלומה הקשה השנייה המשפיעה על שאיפותיהם ועל הכנסותיהם של בני דור זה. המיתון הגדול של העשור הקודם כיווץ את אופק ההזדמנויות של רבים מהם כבר בתחילת הדרך. המשבר הנוכחי עלול לפגוע עוד יותר בתהליך צבירת העושר שלהם לעומת זה של בני הדור הקודם. מכיוון שבני דור זה מפגינים כבר עתה קשר פחות יציב לקהילה היהודית ולישראל, לפגיעה הכלכלית בו עלולה להיות השפעה משמעותית מאוד על עתידם של המוסדות הקהילתיים יהודיים.
בשבועות הראשונים של המגיפה חזו לא מעט משקיפים כי המשבר יהיה נקודת מפנה לגלובליזציה ועתידה. בתחזית זו יש איום פוטנציאלי על ישראל, שנמנית על המדינות שגלובליזציה היטיבה איתן. שינוי מגמה לכיוון של אוטרקיה (משק המספק את צרכי עצמו) יהיה בגדר מהלומה של ממש לקהילה היהודית הגדולה ביותר בעולם.

שני גורמים עשויים לרכך את השפעתו של שינוי כזה על ישראל.

הראשון – בידי ישראל יש יכולת לנקוט בצעדים אקטיביים ולהתמודד עם הסדרה מחדש של מגמות הסחר. מכיוון ששותפותיה לסחר אינן המדינות שעל גבולותיה, ומסיבות נוספות, חלק ניכר מהייצוא הישראלי הוא של מוצרים מתוחכמים, והיא נשענת פחות על סחורות לצריכה המונית. לכן, היא יכולה להשתלב ברשתות אספקה חדשות של סחורות ושירותים שהיא מייצרת. מדינות אמנם עשויות לחתור ליתר עצמאות כלכלית בעקבות המשבר, אך ברמה המעשית ייאלצו רבות מהן להמשיך להסתמך על סחר אזורי כדי להבטיח את שרשרת האספקה.

הגורם השני הפועל לטובת ישראל הוא שההסתברות לשינוי בקנה-מידה גדול במגמות הייצור והסחר נראית כעת קטנה יותר מכפי שנראתה בתחילת המשבר. חלק גדול מן היצוא בעל הערך הרב ביותר של ישראל הוא בשירותים ובמוצרים אחרים החסינים יחסית לטלטלות הכלכלה. אמנם, קרוב לוודאי שיורגשו זעזועים גם בשוק הידע הגלובלי, שישראל הפכה בו לספקית חשובה של ממצאים מדעיים, חדשנות והיי-טק. אולם נראה ששוק זה לא ישתנה באופן דרסטי כתוצאה מהאירועים האחרונים.

הקודם
הבא