הערכה שנתית 2021

יצירה יהודית אחרת שעוסקת ביחסי ישראל ויהדות ארה״ב היא הרומן ״הנתניהוז: אפיזודה מינורית ואפילו זניחה בהיסטוריה של משפחה מפורסמת מאד״. רומן זה, מאת הסופר הצעיר, ג׳ושוע כהן, עורר סקרנות רבה וזכה להבלטה במרחב התרבותי האמריקאי (הרומן לא פורסם עד כה בעברית).6 הספר עוסק בשלל נושאים, אולם הדיון כאן יתמקד בהיבטים היהודים של היצירה. במרכז הרומן ניצבות שתי דמויות עיקריות: הגיבור המספר הוא ההיסטוריון היהודי פרופ׳ רובן בלום, שדמותו נכתבה בהשראת חוקר הספרות הנודע פרופ׳ הרולד בלום שמת בשנת 2019, ושבאופן אירוני כתב בעצמו על אינטרטקסטואליות יצירות ספרות. הגיבור השני הוא הפרופ׳ בנציון נתניהו, היסטוריון מפורסם ואביו של ראש ממשלת ישראל לשעבר, בנימין נתניהו. בעוד דמותו של רובן בלום שואבת השראה במידה מדמותו של פרופ׳ בלום, בדמותו של נתניהו נשזרים קווי בדיון ומציאות מאתגרים. המפגש בין שני הפרופסורים התרחש במציאות, והוא שהוליד בכהן את התשוקה לעבד את המפגש (הזניח) לרומן.

בסיפור, כפי שהוא מופיע ברומן, נתניהו בא בשנת 1960 לאוניברסיטה האמריקאית (הבדיונית) קורבין, ומנסה להתקבל בה כפרופסור במחלקה להיסטוריה. פרופ׳ בלום, היהודי היחיד במחלקה, מתבקש לארח אותו ומוטל עליו לקבוע האם לקבל את נתניהו לסגל. בלום חש שאם ימליץ לקבל את נתניהו יאשימו אותו בהעדפת היהודי, ואם ימליץ שלא לקבל אותו, יאשימו אותו כי מנע את הקבלה מאחר שחשש שיאשימו אותו בהעדפת יהודי. תחושת המלכוד הזאת מוכרת ורווחת בקרב יהודים רבים שניצבו בצמתי החלטה לאורך ההיסטוריה. ככלל דמותו של בלום (שהוא גם שם גיבורו הנודע של ג׳יימס ג׳וייס, ליאופולד בלום, ברומן ״יוליסס״) מייצגת את המסע של היהודי האמריקאי בן המהגרים ממזרח אירופה אל ליבו של המיינסטרים התרבותי האמריקאי, תוך הדגשת המחיר האישי שהוא משלם על פעולת הכיבוש האישית-קולקטיבית הזו.

ברומן מתנהל דיון על מחקריו ובעיקר תפיסתו ההיסטורית של נתניהו, ומכאן גם על עמדותיו הפוליטיות ככל שהן נוגעות לציונות, לישראל, לאנטישמיות ולתולדות העם היהודי (נתניהו נודע בין השאר כחוקר של תקופת האינקוויזיציה בספרד). בראיון הסביר כהן כי הקמת מדינת ישראל נתפסה בעיני נתניהו האב, כמו גם בעיני זאב ז׳בוטינסקי וחברי התנועה הרוויזיוניסטית, כתחליף לדת היהודית. הריטואל הדתי נועד לשמר את הקיום היהודי בתקופת הגלות, אך ייעודו האמיתי של העם הוא הקמת המדינה היהודית.7

הרומן מציג מעין דיאלוג פארודי בין עמדתו של נתניהו, הרואה בהיסטוריה מכשיר פוליטי, ובין זו של ההיסטוריון היהודי האמריקאי, יוסף חיים ירושלמי.8 ירושלמי עסק באתגר המוטל על ההיסטוריון היהודי בעידן המודרני, שעליו לוותר על המיתוס ולדבוק באמת העובדתית.9 לעומת ירושלמי, נתניהו (בגרסת כהן) המשיך לחיות ולהחיות את המיתוס. בשנת 1998 ציין נתניהו בראיון כי ההיסטוריה היהודית היא היסטוריה של שואות, של חורבן ושל השמדת קהילות יהודיות תחת אנטישמיות. לצד הביקורת והטון הסטירי, הרומן מעורר גם הזדהות עם נתניהו ועם החלום הציוני ככלל, כפי שציינה טפי ברודסר-אקנר בביקורת על הספר בניו יורק טיימס.10 בימים שקראה את הספר ישראל ניהלה סבב לחימה מול החמאס בעזה, והמבקרת היהודייה חשה בהזדהות זו, בין השאר, לנוכח אווירת מצור שיש בה נימות אנטישמיות נגד ישראל והיהודים.

הקודם
הבא