הערכה שנתית 2021

כדי לנסות ולעמוד על השפעת משבר הקורונה בכלל, ועל השפעת הפעולות שננקטו על ידי הגופים השונים על קשר זה (בדגש על יחסי יהודים ישראל-ארה״ב), נציג כמה סקרי דעת קהל, בעיקר כאלה המאפשרים התחקות אחר הבדלים בין התקופה שקדמה למשבר, לבין המצב בחודשים האחרונים.

סקרי עמדות בישראל


מעטים הם סקרי דעת הקהל השואלים על עמדת הישראלים בנוגע ליהודי התפוצות. נזכיר שניים שעשו זאת. הראשון הוא אינדקס הפלורליזם של המכון למדיניות העם היהודי, שבוחן מידי שנה כיצד תופסים המשיבים את תרומתם של יהודי התפוצות להצלחת המדינה. בנתוני האינדקס ניתן לזהות עליה חדה בשיעור הישראלים שתופסים את יהדות התפוצות כמי שתורמת לשגשוגה של ישראל (מ-23% ב-2018 ל-45% בשנת 2020 כשהחלה הקורונה), לעומת ירידה בשיעור הנמוך ממילא של מי שסבורים שתרומת יהדות התפוצות שלילית או קצת שלילית (מ-4% ל-1% בקרב הסבורים שהתרומה שלילית, ומ- 14% בשנת 2018 ל-4% ב-2020 בקרב מי שסבורים שהתרומה קצת שלילית).

בשנת 2021, בשלבים מאוחרים יותר של ההתמודדות עם המגפה, נשאלו בסקר הפלורליזם שתי שאלות אחרות. הראשונה, עסקה במידת ההסכמה עם ההיגד שליהודים בישראל ובתפוצות יש עתיד משותף. 35% לא הסכימו, או לא כל כך הסכימו עם אמירה זו, ו- 62% הסכימו או הסכימו מאוד (3% השיבו שהם לא יודעים). השאלה השנייה בחנה את עמדתם של יהודים בישראל ביחס לאמירה לפיה ישראל חייבת לדאוג ליהודי התפוצות. 69% מאלו שהשיבו הסכימו עם האמירה, 20% לא הסכימו, ו- 12% השיבו שאינם יודעים. מנתונים אלה ניתן ללמוד שרוב קטן של היהודים בישראל סבור שליהודים בתפוצות יש תרומה לישראל. רוב קצת יותר גדול סבור שליהודי התפוצות וליהודים בישראל יש עתיד משותף, וכי ישראל צריכה לסייע ליהודי התפוצות.

סקר נוסף שבחנו הוא זה של הוועד היהודי-אמריקאי (בקרב יהודים ישראלים). סקר זה נערך בשנת 2019, ושוב בשנת 2021. שתי שאלות שנוגעות ליחסי ישראל-תפוצות ונשאלו בשני הסקרים מאפשרות לנו לבחון האם חל שינוי בעמדות היהודים בישראל על פני שנתיים. השאלה הראשונה היא: “לו היינו מתארים את יהודי ארה”ב כחברי משפחה (כמטאפורה), כיצד היית מתאר את יהודי ארה”ב?"

הנתונים מצביעים על מגמה מעורבת. בקשר הקרוב יותר ״אחים״ יש ירידה (7.4%) ובקשר הקצת יותר רחוק ״חלק מהמשפחה המורחבת״ יש עליה (8.6%). אולם גם בקרב מי שטוענים שהם לא חלק מהמשפחה, יש ירידה מעודדת (9.2%).
לצורך השוואה, ניתן לראות את המענה לשאלה דומה במסגרת סקר הוועד היהודי-אמריקאי בקרב יהודי ארה”ב. כפי שניתן לראות, בשנת 2021 יותר ישראלים רואים ביהודי התפוצות משפחה קרובה ושיעור גבוה יותר של יהודים אמריקאים לא רואים ביהודים בישראל חלק מהמשפחה:

שאלה נוספת שמאפשרת להשוות בין התקופה שקדמה לקורונה לבין תקופה הנוכחית, היא שאלת חשיבות השגשוג וההצלחה של יהודי התפוצות לעתיד העם היהודי. השאלה נשאלה כל פעם קצת אחרת, אבל ניתן לראות ששיעור המסכימים עם היגד זה כמעט לא השתנה. הוא עמד על 74% בשנת 2019, ועל 74.3% (32.8% סבורים שהיא חיונית מאוד, ו- 41.5% סבורים שדי חיונית) ב-2021.

הסקר לשנת 2021 מוסיף עוד נדבך לתמונת היחסים, באמצעות השאלה מדוע שגשוג הקהילה היהודית חיוני. במענה לשאלה זו, למעלה ממחצית מהישראלים בחרו בתשובות שמציבות את ישראל במרכז. כך לדוגמה 36% השיבו שהסיבה העיקרית לצורך ביהדות תפוצות משגשגת היא קידום תמיכת ממשלותיהם בישראל. 24% השיבו כי הסיבה היא שיהודי התפוצות תורמים כסף לישראל. רק כרבע מיהודי ישראל (27%) סברו שהרצון לשגשוג יהדות התפוצות הוא הצורך במגוון שתורם לכוחו של העם היהודי.

אם מתייחסים לנתוני שני הסקרים, ניתן לזהות שהיהודים בישראל מעריכים את יהודי התפוצות, מרגישים קשורים אליהם וסבורים שהם תורמים למדינת ישראל וליהדות. אולם למעט העלייה שנצפתה בסקר המכון למדיניות העם היהודי בתחילת משבר הקורונה (אפריל 2020), לא ניתן לזהות אינדיקציה שהמשבר סייע לחיזוק היחסים בין הקהילות, או לשינוי עמדות בקרב יהודים ישראלים.

בעוד שבצד הישראלי יש מעט סקרים שבוחנים את הקשר עם התפוצות, בארצות הברית התפרסמו לאחרונה שלושה סקרים גדולים: סקר הוועד היהודי האמריקאי ( AJC), שנערך מידי שנה ומאפשר מעקב אחר מגמות לאורך זמן; סקר מכון פיו, שהתפרסם במאי 2021 (הסקר הקודם התפרסם בשנת 2013, ונערך במתודולוגיה מעט שונה); הסקר השלישי הוא סקר שנערך על ידי הסוכנות היהודית. סקר זה אינו מאפשר לבחון מגמות לפני ואחרי המגיפה (שכן אין בידינו סקרים קודמים), אבל ניתן להשתמש בו כדי לשפר את החדות של תמונת המצב הנוכחית, בעיקר במקרים של פערים וחוסר הסכמה בין סקרים שונים.
בהערכה השנתית לשנת 2019 הצענו מספר אינדיקטורים שבעזרתם ניתן להעריך את הקשר של יהודי התפוצות לישראל, אחד מהם היה מידת ההסכמה עם ההיגד שלפיו ״הדאגה לישראל היא חלק חשוב ביהדותי״. נתוני הוועד היהודי האמריקאי מצביעים על המשך השחיקה במידת ההסכמה של יהודי ארה”ב עם היגד זה (בשנת 2021 היתה עליה קלה מאוד מ-59 אחוז ל-60 אחוז, אולם עדיין שיעור ההסכמה נמוך במעט משנת 2019 – 62 אחוז, ונמוך בהרבה משנת 2000, אז עמד שיעור המסכימים עם ההיגד על 80 אחוז). למרות שישנו קושי מתודולוגי להשוות בין סקרים שונים. הפערים במענה לשאלה זו ראויים לתשומת לב. המחקר שנערך מטעם הסוכנות היהודית, מציע תשובה הנכונה בהקשר זה לנקודת הזמן של 2021, ומצביע על כך ששיעור המסכימים עם ההיגד נמוך אף יותר מהשיעור שנמצא בסקרי ה-AJC. לעומת שני אלה, סקר פיו מצא כי מידת ההסכמה עם ההיגד גבוהה מאוד, ועומדת על כ-82 אחוז. פערים גדולים כאלה בממצאים מחייבים המשך מעקב.

שאלה רלוונטית נוספת שנבחנה בסקר פיו האחרון נוגעת לחיבור הרגשי של יהודים לישראל. השאלה אומנם לא נבחנה כבר כמה שנים בסקרי ה-AJC, אולם בעזרת נתונים משנים קודמות, הן של פיו והן של ה-AJC, ניתן לבחון את המגמה הכללית. בסקר פיו 2021 השיבו 58% כי הם חשים חיבור רגשי (32%) או חיבור רגשי עמוק (25%) לישראל. בסקר פיו משנת 2013, שיעור זה היה גבוה יותר, ועמד על 69% (39% חשו חיבור רגשי, ו-30% חשו חיבור רגשי עמוק). כאמור, שאלה דומה נשאלה בסקרי AJC בין השנים 2000-2005, והניבה תוצאה גבוהה בהרבה. בשנת 2000, שיעור החשים קרבה לישראל עמד על 74%, ובשנת 2006 על 76%.

שאלה נוספת של הוועד היהודי האמריקאי בחנה עד כמה חשוב החיבור לישראל לזהות היהודית של הנסקרים. גם השנה, כמו בשנים קודמות, אנו רואים המשך שחיקה בדאגה לישראל כחלק מהזהות היהודית. שיעור המשיבים כי הדאגה לישראל חשובה מאוד או חשובה במידה מסויימת לזהותם היהודית ירד מ-80% בשנת 2000 עד ל-62% בשנת 2019, שקדמה לקורונה, ול-60% בשנת 2021.

באופן כללי, ניתן לזהות בכל הסקרים שמשתנים דמוגרפים, ובהם גיל, מיקום על ציר המסורת ועמדות פוליטיות משפיעים על התשובות, כאשר הצעירים תמיד מביעים עמדות של ריחוק יחסית לדורות מבוגרים יותר. למעשה, השוואת הנתונים החדשים לנתוני עבר, מצביעה על כך שמגמת השחיקה נצפית השנה דווקא בקרב הקבוצות היותר מבוגרות. כך או כך, התמונה הכללית היא שבקרב היהודים בישראל תמונת המצב מעורבת, ואולי מעידה על עליה קלה בתחושת הקרבה ליהודי התפוצות, ולעומת זאת בקרב יהודי התפוצות ממשיכה המגמה שנצפתה לפני המגיפה של שחיקה בתחושת הקרבה.

האם יוזמות שהואצו בתקופת הקורונה מנעו מצב גרוע יותר? האם יכלו להשיג תוצאות טובות יותר? האם לא עבר מספיק זמן בכדי לאמוד את השפעתן המלאה? יש להיזהר מלהסיק מסקנות נחרצות על סמך הנתונים החלקיים שיש בידינו, אך בשלב זה אין עדות כי שפע התוכניות החדשות הניעו לאחור את מגמת השחיקה ביחסי ישראל והתפוצות.

הקודם
הבא