תַרְבּוּת

פרויקט משפחות יהודיות

השנה האחרונה היתה שנת הטלוויזיה. הסגרים, הבידוד החברתי והזמן הפנוי העודף, חיזקו את המדיום שגם כך זכה לעדנה בשנים האחרונות. ובעידן הטלוויזיה, בשנת הטלויזיה, היתה זו גם שעתו היפה של הערוץ הציבורי החדש (יחסית) כאן 11 בישראל. בטקס פרסי הטלוויזיה שהתקיים החודש, גרף כאן 11 33 פרסים והותיר את ערוצי השידור האחרים הרחק מאחור.

על רקע הוויכוחים אודות הצדקתו של התאגיד והערוץ: האם בעידן הדיגיטלי יש מקום לקונספט המיושן של ערוץ ציבורי? האם מוצדק לכפות על הציבור לממן ערוץ טלוויזיה? הפרסים הרבים מסייעים לתאגיד להוכיח את כוחו של ערוץ ציבורי, המספק תוכן איכותי וייחודי, ומייצר רף גבוה לתעשיית הטלוויזיה הישראלית, ההולכת ומשתבחת.

כמי שעוסקת בתכנים יהודיים ועוקבת אחר הקשרים שבין היהודים שכאן, קרי בישראל, ובין היהודים ששם, קרי בתפוצות, ובעיקר בארה״ב, צפיתי בעניין בשני הפרקים הראשונים בסדרה ״היהודי החדש״. את הסדרה (ארבעה פרקים) מגיש הקומיקאי הישראלי גור אלפי. אלפי בוחן את השאלה מי הם יהודי ארה״ב, ומה מייחד את זהותם היהודית? הכל מנקודת מבט ישראלית, של מי שמגדיר את יהדותו כנתון טבעי ומובן מאליו, מעצם היותו ישראלי.

הסדרה של אלפי היא תוצר רצוי ברוח ערכי השידור הציבורי, היא מספקת לציבור הישראלי ידע עדכני אודות יהודי ארה״ב.  אמנם, היא לא מספקת יותר מהיכרות ראשונית ושטחית עם היהדות האמריקאית. קצת כמו נסיעה באוטובוס תיירים כשרוצים להציץ על האתרים המרכזיים ואין מספיק זמן לפני הטיסה חזרה לישראל. מצד שני, על רקע פערי הידע ואי ההיכרות הרווחת, יש מקום וחשוב להגיש לציבור הישראלי גם את התמונה הכללית הראשונית הזו. בהקשר זה חשוב כמובן להעיר שהיהודי החדש איננו כה חדש. השונות היהודית מצד אחד, והגיוון מצד שני, של יהודי ארה״ב אינם תופעה חדשה, אולם כאמור, הישראלים בדרך כלל לא טורחים להתעניין ביהדות ארה״ב, ולכן עבורם מדובר בנתונים חדשים. עבור מי שעוסק בקשר שבין ישראלים ויהודים אמריקאים ובמדיניות הקשורה לעם היהודי, הסדרה מחדדת דווקא, כי מעבר לידע הראשוני שתורמת הסדרה, כדאי להוסיף תכנים עמוקים יותר, אודות היחידים והקהילות, המרחק והקשר. הטלוויזיה, בעיקר הערוץ הציבורי, הוא אתר ראוי להוסיף ולבחון ברמת עומק משמעותית יותר את הזהות היהודית האמריקאית כיום. הכוונה היא למשל, לתכנית דוקומנטרית, ולא קומית כזו של אלפי, שתעמיק במספר דמויות יהודיות מכאן ומשם, ודרכם תעמיק בטיפוסים היהודים השונים, ובמשמעויות הדתיות, התרבותיות והלאומיות של כל זהות יהודית. נדמה לי כי כאשר התוכן ישקף לא רק את השוני והגיוון החיצוני, אלא ירד לשורשי הדברים ויציג את הנסיבות הרחבות שהובילו להתפתחות דגמים יהודים שונים, כמו גם את המהות שמזהים היהודים האמריקאים בזהותם היהודית, יפתח גם פתח חדש ואחר לדיאלוג אפשרי בין הקהילות. במקום ויכוחים תיאורטים או תמונות חלקיות שמנציחות את ההבדלים (רבה רפורמית, מוהלת עם כיפה, יהודי אפרו אמריקאי וכו), תשקף הסדרה את חיי היום יום של יהודים אמריקאים, תוך דגש על ההיבטים היהודים שלהם.

למעשה, המחשבות הללו אינן אלא הדהוד של סדרה חדשה אחרת שעלתה השבוע בכאן 11, הסדרה פרויקט משפחות 2021 של דוד דרעי- ברקאי. היוצר הכישרוני, שנודע בזכות הסרט והסדרה הדוקומנטרית ״סאלח, פה זה ארץ ישראל״, עקב בשנה האחרונה אחר עשר משפחות ישראליות שונות ומגוונות על הפסיפס המורכב של החברה הישראלית. התיעוד המפורט כלל רגעים אינטימיים וחברתיים, בחיק המשפחה ובחוץ, והכל בהקשר הישראלי המשותף. בדומה לפרויקט המשפחות הישראלי, ניתן לקיים פרויקט משפחות יהודי. הפסיפס יהיה מעט שונה ויכלול משפחות יהודיות אמריקאיות שונות ומגוונות, למשל משפחה רפורמית ואורתודקסית, מעורבת ומתבוללת. הפרקים לא יסתפקו בראיונות קצרים, תחנות מסע כשהדגש הוא על הקללה קומית, אלא יעקבו אחר אורח החיים, שגרת היום יום ויבחנו את משמעות הזהות היהודית הייחודית לכל משפחה. נדמה לי כי בדומה לתוצר שמציג פרויקט המשפחות הישראלי, גם כאן, ההעמקה תחדד מחד את ההבדלים, אך גם תדגיש את הדמיון ובכל מקרה, תסייע לראות את ההקשר והנסיבות של כל זהות יהודית ייחודית. ההעמקה תסייע להבין את טיבו של השוני ואולי, בתקווה, תצמצם מעט את הניכור, את הבורות ובעיקר את ההתנשאות כלפי היהדות האחרת. אין הכוונה שיש לאמץ את הזהויות היהודית האלטרנטיביות, אלא שהבנת נסיבות היווצרותן של הזהויות הללו והמשמעות היומיומית של קיומן, תוכל לסייע בדיאלוג בונה, שאינו מבקש לשנות את הצד השני וגם לא לבוז לו, אלא להתקיים לצידו. כך, ממש כמו באשר לשבטים השונים של הישראליות אותם מציג פרויקט משפחות ישראלי. ובשונה מהאתגר הישראלי, שבו עלינו למצוא דרך לחיות את ההבדלים והשוני ביחד, הרי שביחס ליהודי ארה״ב, כל שנדרש הוא למצוא דיאלוג שימנע התנתקות של עם אחד שנמצא בנפרד. אתגר הפוך, אך לא פחות חשוב.

ניתן וכדאי לצפות בסדרה ״היהודי החדש״ ולהנות מהצצה ראשונה, קומית וקלילה מעיקרה, אל הזהות או הזהויות היהודיות שמעבר לאוקיאנוס. עם זאת, יש לזכור שמדובר במבט חטוף ושטחי, כזה שכדאי להוסיף אחריו התבוננות נוספת. וזאת בתקווה שבתאגיד ירימו את הכפפה ויצרו סדרה דוקומנטרית חדשה, סדרה שתבחן לעומק את שיח הזהויות החדש – ישן. ומי יודע אולי לאחר מכן תגיע גם סדרת דרמה שתוסיף נופך מדומיין לסיפור היהודי הזה.