חמישה מימדים להערכה משולבת של מצב העם היהודי

גם בטרם פרצה מגפת הקורונה, תמונת המציאות הגיאופוליטית המשפיעה על מצבם של ישראל והעם היהודי, הייתה עתירה באי-וודאות ומאתגרת למקבלי ההחלטות. מצב זה החריף מאוד מרגע שפרצה המגפה, שיש לה השפעה רב-מערכתית על הכלכלה, הביטחון, החברה, התרבות ועוד. מאחר שכל מרכיב בתמונת המציאות הנוכחית יכול להתפתח בכיוונים שונים ואף מנוגדים, תמונת המציאות העתידית כוללת אפשרויות רבות מאוד. כמובן, מצב זה של אי וודאות אינו משחרר את הקברניטים מקבלת החלטות, משום שגם העדר החלטה כמוה כהחלטה. לכן, בעת כזו יש להעדיף החלטות שאינן בהכרח, אך שיש בהן מענה סביר ליותר מתרחיש אחד.

מגפת הקורונה היא התפתחות אסטרטגית דרמטית, שמעצימה את מכלול האתגרים הגיאופוליטיים. על ישראל יהיה להתמודד עם אתגרים אלה כשמשאביה מצומצמים יחסית לעבר בשל פגעי הקורונה, הצורך להוסיף ולהילחם במגפה והעול העצום הכרוך בשיקום הכלכלה והחברה. על רקע זה אנו מזיזים את המחוג לכיוון התחום ה״בעייתי״. להלן תיאור תמציתי של התפתחויות גיאופוליטיות העומדות במרכז ההערכה השנתית של המכון למדיניות העם היהודי.

הסדר העולמי

משבר הקורונה היכה בעולם המתאפיין ב״אי-סדר״. סין ורוסיה אינן מקבלות את הגיונו של סדר עולמי המוכתב על ידי המערב ומתעלם מעוצמתן. הן נוהגות באסרטיביות גוברת וטוענות כי הלגיטימיות שלהן כמעצמות מובילות אינה נופלת מזו של ארה״ב (ששוב אינה נלהבת לשמש כ״שוטר עולמי״) ושל האיחוד האירופי (המגלה סימני חולשה מתמשכים). היעדר שיתוף פעולה בין מנהיגי המעצמות המובילות שוחק את האפקטיביות של המוסדות הבינלאומיים ומקשה על הגעה להסכמות בנושאי מחלוקת (משבר האקלים, מלחמת הסחר ארה״ב-סין, מלחמת האנרגיה של רוסיה וערב הסעודית ועוד). מול השחיקה בסדר הליברלי-דמוקרטי שהיה דומיננטי מאז תום מלחמת העולם השנייה, וביתר שאת מאז תום המלחמה הקרה, סין מציעה מודל אלטרנטיבי: פיתוח כלכלי מהיר ועקבי ללא שיטת ממשל דמוקרטית וללא הקפדה על זכויות אדם, כאשר הלגיטימציה לשליט אינה נרכשת בקלפי אלא בתפקוד יעיל ובשמירה על הסדר. שיקום מהיר מפגעי הקורונה יתרום אמנם לאטרקטיביות של “השיטה הסינית״, אך לא ברור אם יהיה בכך לפצות על השחיקה במוניטין הסיני על רקע הגילויים הנוגעים לנזק החמור שסין אחראית לו בגלל היעדר שקיפות עם הופעת הנגיף (וכן על רקע טיפולה במרי האזרחי בהונג-קונג). משבר הקורונה חשף בשלביו הראשוניים מציאות עולמית שבה כול מדינה לנפשה, הן בתחום הבריאות והן בהתמודדות עם השבר הכלכלי שנילווה למגפה. המשבר מגביר את אי הוודאות בזירה העולמית ומעלה שאלות שאין עליהן כרגע מענה: כיצד תושפע כלכלת העולם, האם ישתנה מאזן הכוחות הבין-מעצמתי בדגש על זה שבין ארה״ב לסין, האם צפויים זעזועים חברתיים, התמוטטות של משטרים והעמקת התופעה של “מדינות כושלות״, מה יהיה עתיד הגלובליזציה ותנועות ההגירה, האם נחזה בהתחזקות הלאומיות ובנטייה גוברת לחסימת גבולות ולהתנהלות אוטרקית, וכיצד יושפע המזרח התיכון מן המשבר.

ארה״ב

עניינה הפוחת של ארה״ב בהנהגת הסדר העולמי אפיין את התנהלותה בשנים שקדמו לפרוץ המשבר. התחזקות מגמה כזו על רקע פגיעתה הקשה של המגפה בארה״ב, עלולה להוביל לשחיקה הדרגתית בכוח ההרתעה של ישראל ובעוצמה המיוחסת לה, הנשענת במידה רבה על ידידותה וסיועה של המעצמה האמריקנית האדירה. מגמה כזו עלולה גם לכרסם בעוצמתו של משולש היחסים האסטרטגי: ירושלים-וושינגטון-יהדות ארה״ב, ואולי גם לפגוע בסיוע השנתי שארה״ב מעבירה לישראל. ישראל תיאלץ להלך על חבל דק ביחסיה עם סין – שותפת הסחר השנייה בחשיבותה – שנתפסת כיום בארה״ב כיריב המרכזי. לא ברור עד כמה חילופי שלטון בארה״ב, אם יבואו בבחירות בנובמבר 2020, ישנו מגמות אלה. ג’ו ביידן, המועמד הדמוקרטי, מציג תפיסה מנוגדת לזו של טראמפ בתחום יחסי החוץ. ביידן עומד על חשיבותם של בריתות ומוסדות בינלאומיים, ועל הצורך ביתר סולידריות גלובלית ובחזרתה של ארה״ב לעמדת הנהגה עולמית.

מזה״ת


משבר הקורונה מכה באזור מעורער ובלתי יציב ורווי במלחמות, טרור, גלי פליטים, משברים הומניטריים, כלכלה מדשדשת, שחיתות, אבטלה, ומערכות שלטון כושלות. איראן, טורקיה וערב הסעודית חותרות לדומיננטיות אזורית ומגבשות בריתות האחת כנגד רעותה. על כך אפשר ללמוד ממהלכיו האזוריים של שליט טורקיה ארדואן (בסוריה, בלוב, במזרח הים התיכון); או מהמתחולל בסוריה, שבה חושפת המערכה באידליב התנגשות של אינטרסים מקומיים ואזוריים (אסאד, המורדים, טורקיה, איראן) השלובה באינטרסים מעצמתיים (רוסיה). בשלב הראשון של משבר הקורונה, ניכר שהוא ממתן את רמת האלימות האזורית, אך אין ערבות שכך יהיו פני הדברים גם בהמשך. התשתית לסכסוכים האזוריים לא השתנתה. למרות שהמגפה פוגעת קשה באיראן, נמשכים מאמציה להשיג יכולת גרעינית צבאית והיא אינה מרפה מחתרנותה האזורית. המאמץ הצבאי הישראלי – גם בימי המשבר – לבלום התבססות איראנית בסוריה ולמנוע העברת נשק אסטרטגי לידי חיזבאללה מגלם סיכון להידרדרות אלימה. נותרת פתוחה השאלה אם פגעי המגפה יובילו להתמתנות במדיניותה האגרסיבית של טהרן או שמא דווקא להחרפה. האיום של איראן והטרור האסלאמי מביאים למפגש אינטרסים של ישראל והמדינות הסוניות ולהעמקה של שיתוף הפעולה הביטחוני ביניהן. לישראל יש הזדמנות לחזק שת״פ זה (קודם כל עם שותפותיה העיקריות, מצרים וירדן) על רקע משבר הקורונה ותחושת שותפות הגורל שהוא עשוי להטמיע בעמי האזור.

הסכסוך הישראלי-פלסטיני


המגפה, בשלבה הראשון, המריצה שיתוף פעולה ישראלי-פלסטיני (ישראל והרש״פ הקימו חמ״ל משותף למאבק בקורונה למרות שבמקביל, גורמים רשמיים ברש״פ הדהדו תיאוריות קונספירציה שעל פיהן ישראל גורמת בכוונה להידבקות של פלסטינים במחלה). המגפה בלמה גם את סבבי האלימות שיזמו מעת לעת החמאס והג’יהאד האסלאמי, והיא עשויה לדחוף להפסקת אש ארוכת טווח בעזה (עם זאת, הידרדרות של עזה למשבר הומניטרי עלולה להוביל לחידוש הטרור). החודשים שקדמו לפריצת המגפה היו רצופים בהתפתחויות שמעידות על המצב הרעוע של הרשות הפלסטינית: בעקבות פרסום “תכנית המאה״ האמריקאית, שהתקבלה אצל הפלסטינים כמוטה לחלוטין לטובת ישראל, החריף הנתק של הרשות עם ארה״ב. הקיצוץ בסיוע האמריקאי העמיק את המשבר הכלכלי. הפיצול הפנים-פלסטיני נכנס לשנתו השלוש עשרה מבלי שבאופק נראה לו פתרון. ובצד כל אלה, גוברות הבחישות הפנימיות לקראת אפשרות של חילופי הנהגה, לנוכח התחושה כי ראש הרשות, מחמוד עבאס, מתקרב לסיום כהונתו. הפלסטינים חוששים כי ישראל תנצל את תמיכתו של הנשיא טראמפ ואת הסטת תשומת הלב של מדינות העולם למשבר הקורונה, כדי לספח שטחים ביהודה ושומרון. ככל שכוונה זו נראית מעשית יותר, כך גוברים הקולות בזירה האזורית (בדגש על ירדן) והבינ״ל (בדגש על אירופה ועל מועמד הדמוקרטים לנשיאות, ג׳ו ביידן)  המתנגדים למהלך, כאשר חלקם אף מזהירים מצעדי גמול וענישה. עבאס עצמו הכריז כי על רקע כוונות הסיפוח הרש״פ שוב אינה מחויבת להסכמים עם ישראל (ועם ארה״ב), בכללם הסכמים של שת״פ ביטחוני.

הקודם
הבא