ספריית מאמרים / 2016

הערכה שנתית 2016

האפשרות שהקהילה האורתודוקסית הגדלה במהירות תייצג יום אחד נתח ניכר מיהדות אמריקה, אם לא את רובה, מציבה בפני הארגונים היהודיים הקהילתיים מהזרם המרכזי באמריקה אתגר כבד. נראה שעל מנת לשמר את זהותם כמייצגים את כלל האוכלוסייה היהודית באמריקה ולהבטיח את המימון לתקציביהם הנרחבים, השילוב של האורתודוקסים בארגונים אלה יהיה קריטי להמשך קיומם. אולם, קיימים חסמים מרתיעים אשר יקשו מאוד על שילוב כזה.

ניתן לזהות שלושה חסמים כאלה: הראשון הוא הפער האידיאולוגי בין האורתודוקסים לבין הארגונים היהודיים הקהילתיים מהזרם המרכזי, מבחינת התפיסות שלהם לגבי הקהילה היהודית אשר כלפיה יש להם רגשי נאמנות ואחריות. על רגל אחת – בעוד שהארגונים הקהילתיים מתייחסים לקהילה היהודית כולה בגישה כוללנית של "ארגון-גג", תפיסת הקהילה האורתודוקסית מתוחמת ליהודים אורתודוקסים אחרים בלבד. שנית, הקהילה האורתודוקסית מקיימת ארגוני קשר וסיוע עצמאיים ופיתחה יכולות פוליטיות משלה, דבר שמאפשר לה להתקיים באופן עצמאי בלי להזדקק לתמיכתם של הארגונים מהזרם המרכזי. שלישית, הארגונים היהודיים מהזרם המרכזי הוקמו לפי עקרונות ההשכלה הליברלית, אשר אינם תואמים את התפיסה האורתודוקסית. תמיכה בארגונים היהודיים מהזרם המרכזי מצד ארגונים אורתודוקסיים, אשר מנהגיהם פוגעים בערכיהם של הראשונים, תגרום נזק לזהות הממסדית ההיסטורית של הארגונים היהודיים מהזרם המרכזי ולתמיכה שלה הם זוכים מצד חבריהם הליברליים בעיקרם.

בדברנו על האתגר שניצב בפני הארגונים הקהילתיים מהזרם המרכזי עקב הגידול באוכלוסייה האורתודוקסית, יש להדגיש שהכוונה היא למגזר החרדי בקרב האורתודוקסים, אשר כולל את החסידים וה"ישיבתיים". המגזר האורתודוקסי המודרני מתואם באופן כללי עם משימתם של הארגונים הקהילתיים מהזרם המרכזי. לדוגמה, יהודים אורתודוקסיים מודרניים רבים תורמים למגבית היהודית המאוחדת, משתתפים בפעילויותיה ובמאמציה לגיוס כספים, ומכהנים בתפקידי הנהגה בארגון זה, ובכלל זה בתפקידים בכירים מאוד. ייתכן שלא יצטרפו לכל יוזמה של המגבית או יתמכו בכל עמדה של סניף מקומי, אולם הם מסתפקים בקידום השקפת עולמם באמצעות השפעה מבפנים. גם חברים רבים מהקהילה ה"ספרדית" תומכים באופן פעיל במגבית היהודית המאוחדת ותורמים לה. לעומת זאת, החרדים מאז ומעולם לא תמכו בארגונים הקהילתיים היהודיים מהזרם המרכזי, והמגזר החרדי, ולא האורתודוקסי-מודרני, הוא אשר צומח במהירות בקרב הקהילה האורתודוקסית, ובאוכלוסייה היהודית בכללותה.

הארגונים הקהילתיים היהודיים מהזרם המרכזי מסייעים לקהילה היהודית, המקיפה את היהודים מכל הסיעות וכל הסוגים, יהא האופן שבו הם מגדירים את עצמם, מבחינה דתית, אוריינטציה מגדרית או אחרת, אשר יהא, כמו גם ליהודים המתגוררים בארצות אחרות. ארגונים אלה הם גם ציוניים ותומכים במדינת ישראל ובעם בישראל ומזדהים עימם. לפי אמת-מידה זו, תפיסת העולם החרדית לגבי הקהילה היהודית, אשר כלפיה הם חשים אחריות פילנתרופית וחברתית, צרה מאוד. המונח שמגדיר מי שמשתייך לקהילה זו הוא "פרום" (frum), או "פרים" (בהתאם למבטא). יהודי "פרום" הוא זה ששומר בדבקות על הפרשנות החרדית של ההלכה ושותף לתפיסת העולם החרדית. החרדים מכירים ביהודים הלא-חרדים כיהודים מבחינה גנאלוגית (כל עוד נולדו לאם יהודייה), ועקב כך, לתפיסתם, כשונים מבחינה אונטולוגית מהלא-יהודים, בכך שיש להם נשמה יהודית נעלה יותר. אולם, רק יהודים "פרום", החיים כפי שהאל דורש מיהודים ואינם מוכתמים על-ידי רעיונות ומנהגים זרים ולא-יהודיים, הם יהודים אותנטיים. לפי התפיסה החרדית, הקטגוריה יהודים "פרום" אינה כוללת בהכרח את כל מגזרי היהדות האורתודוקסית שתוארו לעיל. יש להניח שחסידי סאטמר יחשבו שיהודי אורתודוקסי מודרני הוא "חצי גוי" (halbe goy). ההשלכות המעשיות של התפיסה החרדית לגבי מהותה של קהילה יהודית אותנטית הן שהחרדים לא יתמכו במישרין או בעקיפין במוסדות דתיים, חברתיים או תרבותיים, אשר מגדירים את עצמם כיהודיים אך אינם חרדיים. צעד כזה, מבחינתם, הוא חילול הקודש.

באשר למדינת ישראל, מקצת החסידים, כגון חסידי סאטמר, הם אנטי-ציונים מושבעים. חסידים רבים אחרים, כמו גם הקהילה ה"ישיבתית", מביעים תמיכה במדינת ישראל, מקצתם בצורה נלהבת ומקצתם באופן שקט יותר, אולם הם אינם מקבלים את ההנחה של הציונות הדתית לפיה למדינת ישראל יש ערך דתי. גם אם יש לחרדים רגשות חיוביים כלפי ישראל, וגם אם הם תורמים בנדיבות למוסדות חרדיים בישראל, אין זה סביר שהם יתרמו לתוכניות ולמוסדות ישראליים הנתמכים על ידי ארגונים דוגמת המגבית היהודית המאוחדת.

חשוב לציין שהציונות מייצגת מחלוקת אידיאולוגית נוספת בין המגזר החרדי למגזר האורתודוקסי המודרני. מערכת החינוך האורתודוקסית המודרנית מלמדת את התלמידים לאורך כל שנות לימודיהם להעריץ את מדינת ישראל ולתמוך בה, ולהאמין בהקמת מדינת ישראל כהתערבות אלוהית אשר מסמלת את ראשית הגאולה. יום העצמאות נחגג ברחבי קהילה זו כחג לאומי ודתי. בשנים האחרונות חל גידול במספר הבוגרים מהקהילה האורתודוקסית המודרנית שמשרתים בצה"ל. ביקורת גלויה על מדיניותה של ממשלת ישראל נחשבת בדרך כלל בקהילה זו למעשה בלתי-מקובל. התמיכה ב-AIPAC ו-NORPAC היא כמעט גורפת, וסכומים משמעותיים מגויסים למען ההתנחלויות בשטחים הכבושים. בבתי הכנסת של האורתודוקסים המודרנים נישאת מידי שבת בבוקר תפילה לשלום מדינת ישראל. העלייה לישראל זוכה לתמיכה ולעידוד. בבתי הספר ובדרשות חוזר המוטיב שישראל היא ביתו האמיתי של היהודי, ושהחיים מחוץ לישראל, אפילו באמריקה, הם שבריריים, מאחר שהאנטישמיות קיימת תמיד, ובמובן מסוים הם לא-אותנטיים. יהודים אורתודוקסים מודרנים נוטלים חלק בהתלהבות בקמפיינים לגיוס כספים למען ישראל, אשר מאורגנים על-ידי ארגונים קהילתיים, בייחוד בעתות מלחמה או משבר.

בהתחשב בגידול העצום באוכלוסייה החרדית, במוקדים שבהם שורר עוני כבד בה ובדרישה הגוברת כל העת לעוד בתי ספר, מגורים, שירותים רפואיים ושירותים חברתיים אחרים, ניתן היה לצפות שמטעמים פרגמטיים גרידא, יוכל המגזר החרדי להרוויח רבות מהצטרפות לארגונים הקהילתיים המבוססים, ושמגזר זה לא יתיר למחלוקות אידיאולוגיות לעמוד בדרכו. אולם במציאות, נראה שהמגזר החרדי מסתפק ביכולותיו העצמאיות בכל הנוגע לצרכיו החברתיים והפוליטיים.

יש מספר רב של ארגוני צדקה וסעד חרדיים מכל הסוגים, כמו גם מספר עצום של מוסדות חינוך, שמשרתים את צורכי הקהילות. ארגוני "חסד" חדשים צצים דרך קבע, ככל שהמגזר החרדי גדל ומתעוררים צרכים חדשים. מדריך, אשר פורסם לפני כמה שנים ושכיסה את ברוקלין ואת השכונות החרדיות האחרות בניו יורק רבתי, כלל קרוב לאלף ארגונים חרדיים שמספקים שירותים חברתיים מכל הסוגים, וכן מגוון רחב של גמ"חים האוספים מלאים של מוצרי בית כגון עגלות תינוקות, כלים ושמלות חתונה, שמושאלים לנצרכים בלא עלות ובלי לשאול שאלות.18
הרשת המסועפת של ארגונים חברתיים ומוסדות חינוך חרדיים ממומנת בעיקר על-ידי הקהילה החרדית עצמה – עדות לעושר הניכר שקיים במגזר זה, לצד העוני.

המחקר של המגבית היהודית המאוחדת דיווח על רמות גבוהות של עוני בקהילה החסידית,19 אולם יש להניח שהאומדנים לגבי רמות ההכנסה והעושר בקהילה זו לוקים בחסר, מאחר שההערכה היא שכלכלת המזומנים הבלתי-מדווחת שלה נרחבת למדי, ושההכנסה אינה משקפת בהכרח את שווי הנכסים. תהא רמת העוני הממשית אשר תהא, מספרם של החסידים שהצליחו לצבור עושר רב בעסקים אינו קטן. גם בלי חינוך חילוני מסודר או תואר אקדמי, החסידים מפגינים יכולת למצוא דרכים רבות לעשות כסף. רבים עובדים בקהילה כרבנים ומחנכים או בתפקידים אחרים באותם מוסדות חינוך או ארגוני סעד שתוארו לעיל. לחסידים אחרים יש עסקים קמעונאיים או עסקי שירותים בתוך קהילותיהם. בקהילה החסידית אין סטיגמה שלילית לעבודות של צווארון כחול, וישנם חסידים אשר עובדים בבניין, כשרברבים או חשמלאים, אצל חסידים אחרים שהם קבלני נדל"ן. תעשיות אחדות, כגון יהלומים ותכשיטנות, משכו תמיד חסידים רבים, וחסידים רבים הקימו עסקים מצליחים מאוד בתחומי הנדל"ן, קמעונאות ובתעשיות אחרות.

כמו בקהילת החסידים, גם בקהילה ה"ישיבתית" ישנן קצוות של עושר ועוני. ישנן משפחות שמתקיימות בדוחק בעזרת קצבה מהכולל, שהבעל לומד בו במשרה מלאה, ומהמעט שהאישה מצליחה להשתכר בעודה מטפלת במשפחה גדולה מאוד. מצד שני, חברים רבים בקהילה הם אנשי מקצוע מצליחים, מנהלים ויזמים במגוון רחב של תעשיות (בעיקר בנדל"ן, בריאות וכספים). בניגוד לחסידים, השליטה של ה"ישיבתיים" בשפה האנגלית והפתיחות הרבה יותר שלהם ללימודי חול מקילות עליהם בהרבה למצוא עבודה ולפתח קריירה. ה"התברגנות" של הקהילה ה"ישיבתית" אכן ספגה ביקורת בתוך קהילה זו מצד כאלה שחשו שלצד ההצלחה החומרית של רבים בקהילה, אבדו לה ערכים מסורתיים של צניעות ואיפוק, ושהדבר פוגע ברוחניותה של הקהילה.

בנוסף לפילנתרופיה פנימית, הקהילה החרדית נעזרת באופן מלא בתוכניות סיוע ורווחה ממשלתיות, לעיתים קרובות בצורה מאורגנת מאוד. לדוגמה, העיתונות דיווחה לאחרונה, שבשכונה חסידית בוויליאמסבורג הדרומית בברוקלין ישנו אחד הריכוזים הגבוהים ביותר בעיר של משקי בית המקבלים סובסידיה לדיור, למרות שזהו אחד האזורים המבוקשים ביותר בשוק הנדל"ן בניו יורק. לדברי הרב דיוויד נידרמן, מנכ"ל הארגונים היהודיים המאוחדים של ויליאמסבורג – ארגון קהילתי לרווחה וסעד, חסידי-בעיקרו – חברי קהילה יזמי נדל"ן בנו מגורים באזור ושמרו במכוון על שכר דירה נמוך, על מנת לאפשר לעניי הקהילה להתגורר במקום בעזרת סובסידיות לדיור.20 הקהילה החרדית גם יודעת לגייס פקידים מקומיים וממשלתיים לתוכניות חדשות ולסיוע נוסף. מנהיגים חסידיים יכולים להציע לפוליטיקאים מספר ניכר של קולות, מאחר שהחסידים ממלאים בדרך כלל אחר הוראה של הרב או עוזריו בהצבעה בקלפי. מנהיגי הקהילה ה"ישיבתית" אינם מפעילים סמכות דומה על המצביעים, אולם לתמיכתם במועמד מסוים או במפלגה מסוימת יש משקל ניכר.

אגודת ישראל החרדית, שהנהגתה האדמיניסטרטיבית מורכבת בעיקר מאנשי מקצוע מקרב הקהילה ה"ישיבתית", שולחת דרך קבע שדולות לאולבני, בירת מדינת ניו יורק, שבה נמצאים משרדי המימשל המדינתי. בכתבה משודרת מהתקופה האחרונה אודות מאמצי ההשתדלות של קבוצה זו, סקר הרב חיים דוד צוויבל את היעדים שלה מתוך התקציב של מדינת ניו יורק, ואלה כללו סיוע מוגדל לבתי ספר לא-ציבוריים, פתיחה-מחדש של משרד האדמיניסטרציה לבתי ספר לא-ציבוריים, מתן זיכוי במס על תרומות למלגות בבתי ספר לא-ציבוריים והגדלת התשלומים של המדינה לבתי ספר לצורך שמירת תעודות חיסון. אגודת ישראל שיגרה 60 מאנשיה לאולבני להפעלת השדולה על המחוקקים, בסיוע עלון מבריק שמפרט ומסביר את בקשותיה הספציפיות. צוויבל היה מרוצה מהתוצאות, אשר כללו סיוע בגובה 72 מיליון דולר לבתי ספר לא-ציבוריים (הבקשה הייתה בגובה 115 מיליון דולר), זאת מאחר שהישיבות מהוות שליש מבתי הספר הלא-ציבוריים במדינת ניו יורק.21 אגודת ישראל מפעילה שדולות דומות בערים אחרות, וגם בוושינגטון.

חסם נוסף בפני שילוב המגזר החסידי בארגונים הקהילתיים הגדולים הוא אופיים הדוחה של היבטים רבים בחיי החברה החרדית, מנקודת ראותם של הארגונים הקהילתיים ושל תומכיהם הליברלים. האבחנות המגדריות בחברה החרדית וההגבלות המחמירות שהיא מציבה בפני נשים בתפקידים ציבוריים הן דוגמה בולטת לכך, וכך גם התנגדותה של חברה זו לחד-מיניות והתכחשותה לטרנסג'נדרים. הדיון להלן יתמקד בשלושה תחומים, שבהם ההבדלים האידיאולוגיים בין החברה החרדית ליהודים ליברלים מהזרם המרכזי יעמידו במבחן רציני את המדיניות המכלילה של הארגונים הקהילתיים היהודיים הגדולים, או אף יערערו אותה לחלוטין.

הקודם
הבא