ספריית מאמרים / 2016

הערכה שנתית 2016

הזעזועים הקשים במזה"ת נראים כמצריכים נוכחות מעצמתית מייצבת, אלא שארה"ב, כאמור, אינה מעוניינת להעמיק מעורבותה באזור, אינה רוצה שחייליה ישובו להגיר דמם במזרח התיכון ומעדיפה ל"הנהיג מאחור", אם בכלל.

ישראל אינה יכולה לצפות לשינוי מהיר באזור האלים וההפכפך בו עליה להתנהל. 60 אחוז מתושבי האזור הם צעירים בני 25 ומטה, 30 אחוז מהם מובטלים. הכלכלה מדשדשת, השלטון המרכזי כושל והמסגרת המדינתית נחלשת ולעיתים קורסת. הזיקה השבטית והחמולתית גוברת על המחויבות האזרחית למדינה. התקווה שהצית "האביב הערבי" פינתה מקומה לאכזבה קשה. טוניסיה, בה ניתן אות הפתיחה לאביב הערבי, נותרה היחידה בה מתנהל תהליך דמוקרטי של ממש.

התזזית ברחבי המזה"ת יוצרת ואקום המאפשר פריחה לגופים לא-מדינתיים או תת-מדינתיים קיצוניים, חמושים ואלימים – מיליציות מקומיות, אירגוני טרור, ואידיאולוגיות אסלמיות רדיקליות. גופים אלה, שלעיתים מתקשרים בבריתות חדשות שוחקים את כוחו של השלטון המרכזי, הורסים את הכלכלות ואת התשתיות והופכים חלק מן הגבולות בין המדינות השונות לבלתי-רלוונטיים. מלחמות האזרחים בסוריה ובתימן והטרור הרצחני של דאע"ש גורמים לעקירתם מבתיהם של מיליונים. 3 מיליון מוצאים מקלט בתורכיה, 1.4 מיליון בירדן ומיליון בלבנון (רבע מאוכלוסייתה). בחודשים האחרונים דאע"ש ספג מפלות, אך עדיין ממשיך לשלוט על שטחים נרחבים בעיראק ובסוריה, תורם לקריסתה של המערכת המדינתית באזור ולהעמקת התופעה של "מדינות כושלות" אשר שלטונן על הטריטוריה החוקית שלהן הנו נומינאלי בלבד (עיראק, סוריה, לבנון, לוב ותימן).

בשעה בה המזה"ת אלים וגועש, ישראל אינה עומדת, כבעבר, מול איום צבאי קונבנציונלי. עם זאת מדינות ערביות רוכשות מערכות נשק מתקדמות בסכומי עתק ובאופן העלול לאיים על יתרונה האיכותי של ישראל. נשק שנרכש עתה נוכח האיום האיראני עלול בעתיד להיות מופנה נגד ישראל בעקבות שינויי משטר ומדיניות. מקור האיום הביטחוני כיום נובע בעיקרו מאירגוני טרור הפועלים מתוך מציאות טריטוריאלית שהגדרתה עמומה (חמאס), או מתוך שטחן של מדינות כושלות (לבנון, סוריה). אירגוני הטרור נוקטים אסטרטגיית לחימה א-סימטרית ופועלים מתוך שטחים צפופים באוכלוסין. צה"ל ניאלץ להתמודד עם מציאות בה היכולת לייצר הרתעה לאורך זמן אינה דומה למצב בו הצד שממול הינו מדינה תקנית. נגזר על ישראל להיערך מול הן מול איומים שמקורם בסכסוך סוני-שיעי בן 1,400 שנה והן מול איומים של טכנולוגיות עתידניות ולוחמה קיברנטית.

איראן

הסכם הגרעין ( 14 יולי 2015 ) הסיג אחורה את תהליך הפיכתה של איראן למדינה גרעינית, אך בו בזמן העניק לגיטימציה להיותה מדינת-סף גרעינית והתיר לה לשמור על מערך הייצור הגרעיני ולאחר 15 שנה יאפשר לה לצמצם את "זמן הפריצה" ליכולת גרעינית צבאית לסף קריטי של שבועות ואח"כ ימים. ההסכם נכנס לתוקפו לאחר שסוכנות האו"ם לאנרגיה גרעינית (סבא"א)5 קבעה כי איראן מילאה הדרישות שהציב לה ההסכם (16 ינואר 2016). בעקבות זאת, הוסרו הסנקציות שהאו"ם הטיל על איראן בהקשר הגרעיני והופשרו כ– 100 מיליארד דולר מנכסיה המוקפאים של איראן, שרשאית עתה גם למכור נפט בשווקי המערב. איראן מוסיפה לחתור להעמקת השפעתה באזור. היא תומכת באסאד ישירות באמצעות כוחות המעורבים בלחימה בסוריה וכן באמצעות חיזבאללה ומיליציות שיעיות מרחבי האיזור. איראן מסייעת לכוחות המורדים החות'ים (Houthi) בתימן. היא מוסיפה לפתח את מערך הטילים הבליסטיים ואף עורכת ניסיונות שיגור ובכך מפרה את החלטת מועבי"ט 2231 , לפחות ברוחה. הסכם הגרעין מאפשר לאיראן להזרים סכומים מוגברים לחיזוק צבאה. איראן חותמת על עסקת נשק ענקית בשווי 8 מיליארד דולר עם רוסיה ומתחילה לקלוט את מערכת טילי קרקע-אוויר S-300 . טהרן אף מסכמת עסקה עם "בואינג" לרכישת 80 מטוסי נוסעים בשווי של 17.6 מיליארד דולר. מתנגדי העסקה בקונגרס טוענים כי ניתן להסב מטוסים אלה לצרכים צבאיים וכי נוכח התנהלותה העוינת, אין לסייע לאיראן מעֵבֶר למתחייב על פי הסכם הגרעין.

קברניטי איראן מתהדרים, ובצדק, בדומיננטיות בארבע בירות ערביות: ביירות, צנעא, דמשק ובגדאד. נראה כי איראן מניחה שארה"ב לא מעוניינת לסכן את יציבות הסכם הגרעין בעימות על נושאים שאינם כלולים בו. בחוגים שונים בממשל האמריקני קיימת תפיסה כי יש להעמיק את הקשר עם איראן, ולא לחסום את קבלתה למערכת הבינ"ל. על פי גישה זו, כך יחוזקו הגורמים המתונים באיראן לאורך זמן. ברוח זו, ארה"ב נוטה לרכך את הבלמים המונעים את השתלבות מערכת הבנקאות האיראנית במערכת הפיננסית הבינלאומית הדולרית, למרות שהבנקים האיראנים משמשים להלבנת כספים, מהווים צינור לכספי טרור ואינם עונים עדיין על תנאי השקיפות הבינלאומיים הנדרשים. עצם התייחסותו הביקורתית של אובמה כלפי סעודיה ובעלות הברית המסורתיות של ארה"ב במפרץ, מרמזת על תפיסת איזון כוחות חדשה באזור, בה יש יתר לגיטימיות לשאיפותיה של איראן. איראן מתעקשת כי זכותה לערוך ניסוי טילים כאוות נפשה ועל אחד הטילים שנוסו אף הופיעה הכתובת: "ישראל חייבת להיעלם מן האדמה".

ראש ממשלת ישראל הגדיר את הסכם הגרעין כ"מישגה היסטורי" ומשרד הביטחון תחת הנהגתו של אביגדור ליברמן השווה את ההסכם עם "הסכמי מינכן… אשר לא מנעו את מלחמת העולם השנייה ואת השואה".6 לעומת גישה זו, הרמטכ"ל איזנקוט הגדיר את ההסכם כ"תפנית אסטרטגית אל מול איום שהיווה את האיום המרכזי של צה"ל בעשור האחרון". לדעתו מדובר ב"שינוי משמעותי

בווקטור שאיראן הלכה בו – יש לזה סיכונים רבים ויש לזה גם הזדמנויות".7
מצדדי ההסכם בארה"ב טוענים כי הוא מנע מרוץ חימוש גרעיני במזה"ת, משום שיריבותיה של איראן באזור הסיקו שההסכם הרחיק את סכנת הצטיידותה של איראן בנשק גרעיני.8

האם פסק הזמן שיוצר ההסכם, 10-15 שנה, יסייע בשינוי מגמות ומשטר באיראן? מה יהיה עתיד העימות בין הרדיקלים למתונים באיראן? מעל 60 אחוז מאוכלוסיית איראן מתחת לגיל 30. האידיאולוגיה המהפכנית אינה קוסמת לרבים מהם. תוצאות הבחירות האחרונות לפרלמנט האיראני הבליטו משקלם של אלה הנחשבים לפחות רדיקלים.

הסכם הגרעין לא גרם להפסקת חתרנותה האזורית של איראן. דומה אף שטהרן חשה ביטחון רב יותר לחתור להגמוניה אזורית נוכח הוואקום שיוצרת ארה"ב והתחושה כי היא נכונה להשלים עם התנהלות איראנית בעייתית כדי לא לסכן את הסכם הגרעין. איראן יכולה לסמן הצלחות בכך שבן בריתה אסאד שומר עדיין על מעמדו, בכך שהתחזקה השפעתה בעיראק, ובכך שסעודיה אינה משיגה הכרעה במלחמתה בתימן נגד המיליציות של השבטים השיעים (החות'ים) הנשענים על תמיכת איראן.

צה"ל מעריך כי מאמציה של איראן להעמיק את השפעתה באזור לא יפחתו. היא תוסיף לפעול באמצעות אירגוני טרור ומליציות העושים את דברה. ואכן, קצינים איראנים נמצאים בסוריה ומפקדים על מערכות לחימה וטהרן מוסיפה לתמוך כספית באירגוני הטרור, מעבירה אמל"ח מתקדם לחיזבאללה וממשיכה לנסות להעביר אמל"ח לרצועת עזה. צה"ל מעריך כי למרות שאיראן לא תוותר על יעדה האסטרטגי להשיג נשק גרעיני בעתיד, הרי ב 5- השנים הקרובות היא תקפיד למלא אחר תנאי ההסכם כדי לזכות ביתרונותיו. לצד ההקלה בסכנת האיום הגרעיני מאיראן, ההסכם בין רוסיה לארה"ב בסוגיית פירוקה של סוריה מנשקה הכימי ( 2013 ), מרחיק מישראל איום משמעותי נוסף זה (אם כי הולך ומתברר שאסאד הותיר בידיו כנראה משהו מן המאגר שהתחייב כי יוסגר ויפורק מה גם שהנו תוקף יעדים אזרחיים בגז כלור. בנוסף, קיימים דיווחים על נשק כימי שהגיע לגורמי טרור ועל ניסיונות שיטתיים של דאע"ש להשיג נשק כימי).

סוריה

המלחמה בסוריה נמשכת ומספר ההרוגים מתקרב לחצי מיליון. 4 מיליון עזבו את סוריה ו 7- מיליון הינם פליטים בארצם. תוחלת החיים הממוצעת ירדה מ- 70 ל– 56 . בסיוע הרוסים, האיראנים וחיזבאללה, מעמדו של אסאד השתקם, מציאות שגרמה לשינוי טון בעמדות ארה"ב והמערב לגביו. נוכח האנרכיה הצפויה להתגבר בהיעדרו, אסאד החל להיות מתואר יותר ויותר כחלק מן הפתרון וכרע במיעוטו. שיחות ז'נבה הולידו הפסקת אש חלקית ( 12 פברואר 2016 ), שאינה כוללת את הארגונים המוגדרים כטרוריסטים – דאע"ש וג'בהת אל-נוסרא (שבינתיים התנתק ארגונית מאל-קאעדה ושינה את שמו). הפסקת האש אמורה להוביל למו"מ בחסות האו"ם על עתיד סוריה, אך כמות ה"שחקנים" המעורבים בסוריה וניגודי האינטרסים ביניהם מקשה מאוד על היכולת להשיג פתרון יציב. מציאות זו מאיימת לקצר את ימיו גם של הסכם הפסקת האש עליו הכריז לאחרונה ( 9 ספטמבר 6102 ) המזכיר קרי בתום סבב שיחות עם עמיתו הרוסי. במרחב הסורי פועלים מאות ארגונים הנחלקים על פי מרכיבים אזוריים, שבטיים, אתניים, אידיאולוגים, דתיים. מצטרפת לכך מעורבות של כוחות אזוריים (סעודיה, תורכיה, איראן וחיזבאללה) ומעצמות חיצוניות (רוסיה, ארה"ב).

על רקע הפלת מטוס נוסעים רוסי בשמי סיני ( 31 אוקטובר 2015 ) פוטין הכריז ( 17 נובמבר 2015 ) שיצטרף ללחימה נגד דאע"ש, ושיגר ספינת טילים לחופי סוריה. מעורבות רוסיה תרמה משמעותית להטיית הכף בלחימה ולבלימת תנופת הלחימה של המורדים, שהפכו יעד מועדף להפצצות הרוסיות. הנשיא פוטין אמנם הפתיע כשהודיע ( 14 מרס 2016 ) כי צבאו סיים את משימותיו בסוריה והוא שב הביתה, אך בפועל מטוסים רוסיים מוסיפים לפגוע בכוחות המתנגדים לשלטון אסאד, ורוסיה מוסיפה להחזיק בבסיס ימי בטרטוס ובבסיס אווירי בלטקיה. למרות האזהרות שפוטין ישקע בביצה הסורית, הנשיא הרוסי הצליח להשיג לפחות זמנית את יעדו המרכזי – אישוש מעמדו של אסאד, ויצירת מציאות בו רוסיה הופכת לשחקן שאין להתעלם ממנו בזירה המזרח-תיכונית – היא מוכנה להפעיל כוח והיא נאמנה לבעלי בריתה, זאת בניגוד מופגן לתפיסה באזור אודות התנהלותה של ארה"ב.

מעורבותה של מוסקבה באזור אף באה לביטוי מודגש בכך שטהראן איפשרה למטוסים רוסיים להמריא מבסיס איראני ( 16 אוגוסט 2016 ) כדי לתקוף מטרות בסוריה.

על רקע הפעילות האווירית הרוסית, ישראל מקפידה לשמור על קשר ותיאום עם מוסקבה. בתום ביקורו במוסקבה ( 21 ספטמבר 2015 ) גילה נתניהו כי סיכם עם הנשיא פוטין על כינון מנגנון תיאום למניעת עימותים בין צה"ל והכוחות הרוסיים בסוריה. אחרי פגישה נוספת במוסקבה עם הנשיא פוטין ( 21 אפריל 2016 ) הסביר ראש הממשלה: " ראשית, אנחנו פועלים כמיטב יכולתנו למנוע העברת נשק מתקדם מאיראן ומסוריה לחיזבאללה בלבנון. שנית, אנחנו פועלים כדי למנוע הקמת חזית טרור נוספת נגדנו מרמת הגולן. אלה קווים אדומים, ואנחנו נמשיך לשמור עליהם … באתי לכאן במטרה מרכזית אחת – לחזק את התיאום הביטחוני בינינו כדי למנוע תקלות, אי-הבנות, התנגשויות מיותרות".9 ואכן, ישראל מעוניינת בסיוע הרוסים למנוע התקרבות של גורמים איראנים ושל חיזבאללה לגבולה.
ישראל לא מסתירה שמידי פעם הנה פועלת צבאית בסוריה: כך נתניהו אומר: "אנחנו פועלים בסוריה מעת לעת, אנחנו פועלים כדי למנוע את הפיכתה של סוריה לחזית נגדנו"10 ישראל איננה מעוניינת בתוצאה אסטרטגית שתחזק את הציר האיראני בסוריה, אך למעט בתחום הקווים האדומים שהיתווה נתניהו, קצרה ידה מלהשפיע על תוצאה זו. הנחת העבודה בישראל היא כי אי-היציבות בסוריה תימשך שנים ארוכות, ויש להיערך למצבים בהם יהיה אינטרס למי מהמיליציות הפועלות שם להפנות אש לעבר ישראל – או הארגונים הסוניים-ג'יהאדיסטים (החונים ברמת הגולן אך בשלב זה נוצרים אש מול ישראל), או הארגונים השיעים החוסים בצל איראן, וחותרים לכונן בדרום סוריה חזית העלולה להיות מופעלת נגד ישראל.

דאע"ש

בחודשים האחרונים נקטעה תנופת הישגיו של דאע"ש. הארגון איבד כ 25- אחוז מן השטחים הנרחבים שכבש בעיראק ובסוריה ובכלל זה ערים מרכזיות כמו רמאדי, תיכרית, פלמירה (תדמור) ופאלוג'ה. הכישלונות עשויים לערער את ההילה של הארגון כגורם שאין לעמוד בפניו ואת כוח המשיכה שהוא מקרין כלפי צעירים מוסלמים ברחבי העולם. נפילה בעתיד של מוסול וא-ראקה תחזק מגמה זו. יתכן שהתקפות הטרור הרצחניות מחוץ לזירה המזרח-תיכונית נועדו לפצות על כישלונות אלה, ולכן מעידים על סכנה גוברת של פעילות הארגון ברחבי העולם. דוברי דאע"ש אף החלו להפנות איומים כלפי ישראל. סרט ראשון מתפרסם ב- 25 אוקטובר 2015 בעברית ובו הבטחה: "בקרוב לא יישאר אפילו יהודי אחד בירושלים ובכול רחבי הארץ, עד שנחסל את המחלה הזאת בכל רחבי העולם".11 האיום הג'יהאדיסטי כלפי ישראל עלול להתפתח ממספר חזיתות. כך, למשל, ארגון שהצהיר נאמנות לדאע"ש הינו "שוהדאא אל ירמוך" ( 600-1000 לוחמים) הממוקם במפגש הגבולות של ישראל עם סוריה וירדן. סניפים של הארגון נמצאים גם בסיני ומתחילים לפרוח בעזה. גורמי הטרור בסיני מפנים את עיקר פעולותיהם נגד צבא מצרים, אך כבר ביצעו פיגועים נגד ישראל ועלולים לשוב ולתקוף מטרות ישראליות.

דאע"ש מסומן על ידי וושינגטון כאיום מרכזי, ואף מופיעים תרחישי אימה של שימוש שיעשה הארגון בפצצה מלוכלכת המשלבת חומר גרעיני במטען נפץ קונבנציונלי. מטוסי ארה"ב פוגעים בו מן האוויר ומספקים מודיעין לקואליציית הכוחות הלוחמים בו (מה שיוצר מציאות של שיתוף פעולה עקיף בין ארה"ב לאיראן, הרואה באירגון הסוני הרצחני אויב מסוכן ולכן מסייעת למשטר העיראקי במאבק נגדו).
ההישגים במאבק בדאע"ש אינם מבטיחים את חיסולו המהיר של האירגון ובוודאי לא את התשתית החברתית והדתית עליה הוא צומח. כול עוד עיראק וסוריה נעדרות שלטון מרכזי אפקטיבי, האירגון יוכל לשרוד, וגם אם יודבר הבסיס הטריטוריאלי שלו בסוריה ועיראק הוא יוסיף לייצר איום מעשי ואתגר אידיאולוגי משמעותי. חיזבאללה צה"ל מתייחס אל חיזבאללה כגורם שמציב את האיום הצבאי החמור ביותר כלפי ישראל. הארגון נשלט על ידי איראן וזוכה למימון שנתי של כמיליארד דולר. יתכן שהסרת הסנקציות מעל איראן אף תאפשר העלאת סכום זה. אך תמיכת חיזבאללה באסאד מערערת את מעמדו בעולם הערבי בכלל ובלבנון בפרט. "מועצת מדינות המפרץ" הכריזה על חיזבאללה כארגון טרור ( 2 מרס 2016 ). לפחות כ 5,000- מלוחמי הארגון פועלים לצידם של כוחות אסאד בסוריה, וההערכה היא שאבידותיו עד כה מסתכמות בלמעלה מ 1,500- הרוגים וכ 5,000- פצועים, מספרים משמעותיים ביותר בארגון המונה כ- 30,000 לוחמים סדירים (ועוד כ 25,000- מילואים).

התייצבות חיזבאללה לצד אסאד השנוא מצטיירת בעולם הערבי כהצטרפות לחזית שיעית נגד הסונים ושומטת את הקרקע מתחת לדימוי אותו טיפח מזכ"ל הארגון נסראללה במשך שנים, לפיו ארגונו פועל למען האינטרס של כל אזרחי לבנון ונגד ישראל. מעורבות חיזבאללה בסוריה הופכת את לבנון לחלק מזירת הלחימה ומביאה לערעור היציבות הפנימית.

חיזבאללה אמנם מקיז דמו בסוריה, אך במקביל רוכש ניסיון צבאי של לחימה במערכה מורכבת. מבחינות רבות ניצב בפני צה"ל יריב עם יכולות ואופן התנהלות הדומה יותר לצבא תקני. חיזבאללה נרתע כבר עשור – מאז מלחמת לבנון השנייה – מפתיחת חזית לחימה עם ישראל. הארגון נמנע אף מלהגיב משמעותית על התקיפות שיוחסו לישראל נגד שיירות נשק אסטרטגי שיועדו לו מסוריה, ונגד מאגרי טילים מתקדמים שהגיעו מאיראן ואוחסנו ליד דמשק. עם זאת, המשך מאמצי חיזבאללה להצטייד בנשק מתקדם מאיראן ומסוריה, ונחישותה של ישראל לסכל זאת עלולים להביא להסלמה, לפיגועי נקמה בחו"ל נגד מטרות ישראליות ויהודיות, ולהידרדרות למלחמה. חיזבאללה אף עלול בתנאים מסוימים להחליט כי רק עימות אלים עם ישראל יכול להשיב לו את התמיכה שאיבד בלבנון ובעולם הערבי.

חיזבאללה ערוך ב– 240 כפרים שיעים. ברשותו יותר מ 100- אלף רקטות, שבחלקן יכולות להגיע לעומקה של ישראל וִדיוקן רב יותר מאלה שירה חמאס לעבר ישראל במבצע "צוק איתן". נסראללה אף מאיים ( 16 פברואר 2016 ) כי בעימות הבא כוחותיו יגרמו אפקט של פגיעה גרעינית בישראל באמצעות שיגור טילים אל התשלובת הכימית במפרץ חיפה. בישראל נערכים לאפשרות שבהתלקחות הבאה חיזבאללה ינסה להחדיר כוחות את תוך שטח ישראל, ישאף לתפוס שטחים סמוך לגבול הצפון, וינסה לפגוע בתשתיות חיוניות בישראל ובמתקני הגז הימיים שלה. רוב המעריכים המודיעיניים בדעה כי לחיזבאללה אין, בעתיד הנראה לעין, אינטרס לפתוח חזית לחימה נוספת עם ישראל. הארגון מעורב בלחימה בסוריה, אבדותיו משמעותיות וכך גם הפגיעה במוראל לוחמיו. עם זאת, אין להתעלם מאפשרות להסלמה והידרדרות לא מכוונת, שעלולה להוליך למלחמה בניגוד לאינטרס של הצדדים. מלחמה כזו, אם תתרחש, תהיה קשה לעורף הישראלי מכול מלחמות העבר.

חמאס

למן סיומו של מבצע "צוק איתן" ( 26 אוגוסט 2014 ), חמאס מנסה לשקם את יכולותיו בדגש על התחום הרקטי וחפירת מנהרות תקיפה אל תוך שטח ישראל, הכשרת כוחות מיוחדים שאמורים לחדור לישראל, וייצור מקומי של אמצעי לחימה: רקטות, פצצות מרגמה ומזל"טים. חמאס פועל בדרך כלל לשמור על שקט בגבול הרצועה, אך במקביל מעודד פעולות טרור בשטחי יו"ש. ירי הרקטות מהרצועה בתקופה זו בוצע בדרך כלל על ידי ארגוני ג'יהאד סוררים. למרות ששנת 2015 הייתה שקטה וללא נפגעים ישראלים, סכנת ההידרדרות מרחפת כל העת באוויר. יש המאמינים שפיתוח טכנולוגי חדש האמור לסייע לצה"ל לחשוף ולהשמיד מנהרות תקיפה עומד מאחורי ירי פצצות מרגמה שביצע החמאס בראשית מאי 2016 ומבטא את תסכולו של הארגון נוכח הפיתוח הישראלי וניסיונו להרתיע את צה"ל מחשיפת מנהרות נוספות. צה"ל הגיב באש על הירי וראש הממשלה נתניהו אישר את פריצת-הדרך הטכנולוגית: "אנחנו מייצרים סוג של הגנה ויכולת סיכול מנהרות שאינן קיימות בשום מקום בעולם".12

מצרים הרואה בחמאס ענף של "האחים המוסלמים" השנואים, מתייחסת אל הארגון בעוינות. קהיר מאשימה את חמאס בשיתוף פעולה עם גורמי הטרור בסיני, ובאחריות להתנקשויות באישים במצרים כמו התובע הכללי ביוני 2015 . המצרים יצרו אזור חייץ בצד המצרי של גבול הרצועה, הציפו מנהרות הברחה במי ים, והביאו לכך שהיקף הברחות הנשק לרצועת עזה פחת משמעותית. שיחות שניהלה משלחת חמאס בקהיר (מחצית מרס 2016 ) הניבו ניסיון לפתוח מעין דף חדש בין מצרים וחמאס אך ללא הצלחה יתרה. המצרים מנצלים את עמדת החולשה של חמאס, נוהגים בו ביד קשה ודורשים שיתנתק מן "האחים המוסלמים" ויסגיר גורמי טרור מסיני וחשודים בסיוע להם. חמאס הפועל תחת לחצים חיצוניים (ישראל ומצרים), חשוף גם לתסיסה וביקורת ציבורית פנימית על רקע העוני והמצור המתמשך, המצב הכלכלי הקשה, האבטלה ( 43 אחוז) וההרס הרב שנותר מאז מבצע צוק איתן ב- 2014 . תושבי עזה זוכים מקבלים חשמל רק מספר שעות כול יום, איכות המים העומדת לרשותם מידרדרת, בעוד חמאס מפלה לטובה את מקורביו בדיור ובמשרות ומַפנה חלק מהסיוע ההומניטרי הבינלאומי לצרכיו האזרחיים המצב הקשה מהווה קרקע פורייה לפריחתן של קבוצות ג'יהאד קיצוניות. חמאס מעוניין בהסרת המצור. ציפיותיו כי הסכם לחידוש היחסים בין ירושלים לאנקרה יניב הסכמה ישראלית להקמת הנמל הימי ופריצת המצור – נכזבו. חרף הגורמים המרסנים, "סיר הלחץ" העזתי עלול להתפוצץ לעימות נוסף בעתיד אם לא יוחש תהליך שיקומה של עזה המתנהל בעצלתיים.

סעודיה

מאז הכתרתו בסעודיה של המלך סלמאן ( 23 ינואר 2015 ) ועל רקע האכזבה הקשה מהתנהלותה האזורית של ארה"ב, ניכרים שינויים משמעותיים במאפייני התנהלותה של הממלכה. האיש שמוביל שינויים אלה הנו מוחמד בן־סלמאן בנו בן ה 30- של המלך, הממלא במקביל את תפקיד שר ההגנה ויו"ר המועצה לפיתוח כלכלי, ואף הוכרז כשני במדרג יורשי העצר. סעודיה הופכת אסרטיבית יותר במדיניות החוץ ואף השיקה ( 25 אפריל 2016 ) תוכנית ארוכת טווח "החזון הסעודי 2030 " שנועדה לגוון את מקורות ההכנסה של כלכלת סעודיה ולשחררה מן התלות בנפט.

סעודיה מפגינה נחישות לבלום את ניסיונותיה של איראן להשיג הגמוניה אזורית. הלקח הסעודי מהסכם הגרעין עם איראן הוא שאינה יכולה לסמוך על ארה"ב כבעלת-ברית ושותפה לבלימה שאיפות ההתפשטות של איראן. הנשיא אובמה מתייחס בספקנות לגבי ידידות זו, מגדירה כ"בעייתית"13 ומביע מורת רוחו מאופי המשטר ונוהגו לסמוך על ארה"ב שתקיז דמה למענו. בריאד נחרדים מדבריו של הנשיא האמריקני כי עליהם להסתגל למציאות בה לאיראן יש מרחב לגיטימי של השפעה אזורית. מהלכי איראן להעמיק השפעתה האזורית באמצעות מליציות שיעיות בעיראק, סוריה, לבנון ותימן נתפסים בריאד כאיום קיומי, והיא נחושה להיאבק בסכנה. חיל האוויר הסעודי מפציץ בתימן, וסיוע כספי סעודי מופנה לכוחות הלוחמים בבעלי-בריתה של איראן בסוריה. בהשראת הנסיך מוחמד בן־סלמאן, סעודיה אינה נרתעת ממהלכים תקיפים, למשל ביטול סיוע מובטח של 3 מיליארד דולר לכוחות הביטחון של לבנון על רקע הזיקה של הצבא הלבנוני לבעל-בריתה של איראן – חיזבאללה. במקביל, סעודיה מחלצת את בעלת-הברית מצרים מקריסה כלכלית באמצעות סיוע של 22 מיליארד דולר, ובתמורה זוכה בריבונות על האיים סנפיר וטיראן. העסקה בוצעה בכפיפות להסכמה ישראלית, תוך קבלה סעודית משתמעת את תנאיו של הנספח הצבאי של הסכם השלום הישראלי- מצרי. המהלך מבטא הן את עומק היחסים ושיתוף הפעולה הביטחוני ההדוק בין מצרים וישראל, אך גם את זהות האינטרסים וההבנה שבין ירושלים וריאד, ואת הפוטנציאל הגלום בהעמקת הקשר הישראלי עם הממלכה. המחשה לפוטנציאל זה באה לביטוי בביקור לא שיגרתי שקיים בישראל אנואר עשקי, גנרל לשעבר בצבא הסעודי, שהגיע בראש משלחת של אנשי אקדמיה ואנשי עסקים (יולי 2016 ) ולא חשש להיפגש עם פקידים בכירים וחברי כנסת ולשוחח בשבחה של יוזמת השלום הערבית.14 כך גם הופעותיו המשותפות של הנסיך תורכי אל-פייצל (לשעבר ראש המודיעין הסעודי) עם שלושה קצינים בכירים (בדימוס) ישראלים.

מצרים

מצרים מוסיפה להתמודד עם בעיות ביטחון וכלכלה קשות. איומי הטרור והסכנה הגלומה בהתחזקותה של איראן יוצרים תשתית שמזמינה יתר שיתוף פעולה עם ישראל. השלוחה בסיני של ארגון דאע"ש המונה כ– 600 עד 1,000 לוחמים טרם הוכרעה על ידי הצבא המצרי. מצרים, שנאלצת להתמודד נגד הטרור בסיני, רואה בחמאס גורם עוין, אם כי קיבלה משלחת של הארגון לשיחות והציבה לו כללים נוקשים כתנאי לשיפור היחסים. הנשיא א-סיסי אינו מהסס להרוס אזורים בנויים נרחבים כדי ליצור אזור חיץ ביטחוני בגבול הרצועה, תוך שהוא מנהל מאבק עיקש לחסל את נגע המנהרות. ארה"ב, שביטלה בראשית אפריל 2015 את הקפאת משלוחי הנשק למצרים, דחקה שיקולים של דמוקרטיה וזכויות האדם נוכח הצרכים האסטרטגיים לסייע למצרים לשמור על יציבותה, למנוע עסקאות חלופיות עם מוסקבה, להבטיח את השייט הסדיר בתעלת סואץ ולשמור על הסכם השלום עם ישראל. עם זאת גוברים הקולות בארה"ב לקרר היחסים עם קהיר נוכח העמקת הפרת זכויות האדם במדינה.

הנשיא סיסי נאלץ לספוג הפגנות וביקורת פנימית נוכח ההסכם שהעניק לסעודיה ריבונות על האיים סנפיר וטיראן ( 13 אפריל 2016 ). ברקע לעסקה זו, שנתפסה על ידי מצרים רבים כמשפילה ופוגעת בריבונות המצרית, עומדת הכלכלה המצרית הרעועה, שאינה מראה שיפור של ממש. בשיעור הילודה הנוכחי, אוכלוסיית מצרים תוכפל עד 2050 ותעמוד על 180 מיליון איש. כמחצית מתושבי מצרים מתקיימים על הכנסה של פחות מ- 2 דולר ליום.

היחסים הביטחוניים בין ישראל ומצרים נרחבים ומבטאים זהות אינטרסים וקריאה זהה של המציאות האזורית. שתי המדינות רואות סכנה בטרור ובקבוצות הג'יהאד הקיצוניות, ומזהות צורך לבלום בנחישות את חתרנותה של איראן ומאמציה להשיג הגמוניה אזורית. שתי המדינות גם מודאגות מן החולשה שמקרינה ארה"ב באיזור. התקשורת הבינ"ל יודעת לספר על סיוע מודיעיני רחב מצדה של ישראל וכן על נכונותה של ישראל לאפשר חריגות מהסכם השלום כך שמצרים תוכל להפעיל מערכות נשק אפקטיביות במאבקה נגד גורמי הטרור בסיני. נאומו של הנשיא סיסי ( 17 מאי 2016 ), הגם שנכרך בתימרונים הקואליציוניים בישראל, מבטא את איכות הקשר בין שתי המדינות ועימו גם את הפוטנציאל להעמיקו והעניק לו ביטוי גם בתחום הישראלי- פלסטיני. ביטוי נוסף ליחסים המשופרים נחשף בעצם הביקור – ראשון מזה תשע שנים – של שר החוץ המצרי בירושלים ( 10 יולי 2016 ). נוכח הטענות כי השלום_ הישראלי-מצרי הנו "שלום קר", הנשיא המצרי הבטיח כי השלום יתחמם אם תיפתר הבעיה הפלסטינית, והביע את נכונותה של מצרים לתרום להסדרי הביטחון הכרוכים בהסדר. לדבריו, "אם נוכל כולנו לשתף פעולה כדי לפתור עת הסוגיה הפלסטינית באמצעות יצירת תקווה עבור הפלסטינים והבטחת ביטחון לישראלים, נצליח לרשום פרק חדש שעשוי להיות אף יותר חשוב מהסכמי השלום בין ישראל ומצרים".15 לצד הפגנת נכונותם לסייע, המצרים מבהירים כי אין לצפות כי מצרים תיכנס ב"עיניים עצומות" למהלך מדיני שתוצאתו החיובית מוטלת בספק.

ירדן

ירדן נאלצה לקלוט כ 1.4- מיליון פליטים מסוריה. שיעור הפליטים כיום בירדן הוא 13 אחוז מאוכלוסיית הממלכה, והם מעיקים על כלכלתה השברירית ומהווים מקור של אי-יציבות. הפליטים מסוריה מתווספים על מאות אלפי הפליטים שהגיעו מעיראק. כמעט 20 אחוז מתקציבה של ירדן מופנה עתה לאירוח הפליטים בתחומה. המשטר צריך להיערך לאפשרויות של תקיפה מצד דאע"ש ושל זליגת מלחמת האזרחים הסורית אל תחומה.

התקשורת הזרה מדווחת על קשרי ביטחון ענפים בין ישראל וירדן. ישראל אף נחלצת לסייע בפתרון המחסור במים המעיק על הממלכה. בנוסף ל 50- מיליון קוב שמעבירה ישראל כול שנה לירדן על פי התחייבותה בהסכם השלום, ישראל החליטה להוסיף עליהם עוד 50 מיליון קוב מים מן הכנרת ובתמורה תעביר ירדן לישראל כמות זהה ממתקן התפלה שייבנה צפונית לעקבה. שתי המדינות אף משתפות פעולה בתכנון פרויקט מוליך המים מים סוּף לים המלח. לאחרונה נחתם הסכם לאספקת גז טבעי לירדן בהיקף של כ- 10 מיליארד דולר ל 15- שנה.

תורכיה

ניסיון ההפיכה הכושל ( 16 יולי 2016 ) מאפשר לנשיא ארדואן לבצר שלטונו ולהיפרע ממתנגדיו. לא ברור עדיין אם הזעזוע שעברה תורכיה והאופן בו יגיב ארדואן ישפיעו משמעותית על מדיניות החוץ של אנקרה. יחסי החוץ של תורכיה שופעים עימותים ובעיות: השאיפה לראות בסילוקו של אסאד לא מומשה, היחסים עם רוסיה הידרדרו קשות בעקבות הפלת מטוס קרב רוסי ( 24 נובמבר 2015 ) והוליכו את ארדואן להביע התנצלות ולהציע פיצוי כספי, ומצרים חשדנית כלפי אנקרה על רקע תמיכתה ב"אחים המוסלמים" ובחמאס. חששה של תורכיה מהתגבשותו של מחוז כורדי בצפון סוריה אף מובילה לפלוש אל השטח הסורי ( 24 אוגוסט 2016 ).

תורכיה מגלה כי בשיפור היחסים עם ישראל טמון רווח אסטרטגי – החל בשיתוף פעולה מול הטרור וכלה בהשתלבות בפרויקט שדות הגז של ישראל (והפחתת תלותה האנרגטית ברוסיה). הנשיא ארדואן אף הסביר לעיתונאים מדוע מועיל לפעול לנירמול היחסים עם ישראל: "בתהליך נורמליזציה טמונה תועלת רבה לנו, לישראל לפלסטינים ולאזור כולו. אין ספק שהאזור זקוק לכך".16 חתימת הסכם הפיוס המיוחל בין אנקרה וירושלים ( 28 יוני 2016 ) אמורה לשים קץ למשבר, ולאפשר לישראל לייצא גז לתורכיה ודרכה אף לאירופה. ההסכם עם תורכיה גם מסיר וטו תורכי על השתלבות ישראל בפעילויות של נאט"ו. עם זאת, בצד הישראלי אין אשליות כי צפויה שיבה מהירה, אם בכלל, לרמת שיתוף הפעולה הביטחוני והמודיעיני שהתקיימה לפני פרוץ המשבר. ואמנם, על רקע אובדן שיתוף הפעולה עם אנקרה, ועל רקע צרכי אבטחת שדות הגז וההערכות לשיווק תפוקתו, ישראל עמלה בשנים האחרונות לחזק היחסים עם יוון וקפריסין ומיהרה להרגיע את מנהיגיהן כי חתימת ההסכם עם אנקרה לא תפגע ביחסה של ירושלים כלפיהן.

אינתיפאדת הבודדים

האירועים האלימים שפרצו בירושלים באוקטובר 5102 והתרחבו לשאר אזורי יו"ש וגם לשטח ישראל עצמה טרם גוועו. ישראל נאלצת להתמודד מול תופעה חדשה יחסית בה האלימות ספונטנית ומתרחשת ללא התרעה מוקדמת. המפַגעים אינם משתייכים לארגונים המוכרים, והאתגר המודיעיני לאתרם מבעוד מועד קשה במיוחד.

הקיפאון המדיני אינו המרכיב הבלעדי העומד ברקעם של גילויי האלימות. בקרב הצעירים שורר תסכול עמוק מן המציאות החברתית המתערערת, השחיתות, ותפקודה הכושל של ההנהגה הפלסטינית. עד סוף יוני 2016 גבו התקיפות את חייהם של 38 ישראלים. על פי עדות הרמטכ"ל ( 18 ינואר 2016 ) מתוך כ 100- אירועי תקיפה, מערכת הביטחון לא סיפקה שום התרעה מוקדמת17 . ראשי הצבא מבקשים ליצור אבחנה בין המפַגעים לבין שאר האוכלוסייה הפלסטינית, לה יש לאפשר חיים נורמליים, כולל המשך עבודתם של 120,000 פלסטינים בישראל ובאזורי התעשייה הישראלים ביו"ש. הצבא מתנגד לענישה קולקטיבית ומעוניין לשמור על התיאום הביטחוני עם כוחות הביטחון הפלסטינים.

התקרית בחברון בה חייל ירה והרג מפַגע פצוע שהיה מוטל על הקרקע עוררה מחלוקת משמעותית שסדקה בקונסנסוס הישראלי האוהד והרחב כלפי צה"ל. מינויו של אביגדור ליברמן כשר הביטחון לווה במתיחות בקרב ראשי הצבא נוכח התבטאויותיו הלוחמניות בעבר, הביקורת שהשמיע על "האופן הכושל" בו מנוהל המאבק בטרור הפלסטיני, והופעתו ההפגנתית בבית הדין הצבאי כדי להביע הזדהות עם היורה מחברון.

המכלול הפלסטיני

הציבור הפלסטיני ביו"ש מאוכזב מביצועי הרשות הפלסטינית וספקן לגבי יכולתה של ההנהגה הנוכחית להביא לשינוי משמעותי ולסיום השלטון הישראלי. אווירת תסכול זו – בייחוד בקרב צעירים – עומדת ברקע התפרצותה של "אינתיפאדת הבודדים".

ראש אגף המודיעין בצה"ל, האלוף הרצי הלוי, שתיאר מציאות זו בישיבת הממשלה, 18 הסביר כי הנהגת הרשות הפלסטינית מתקשה להשפיע על אותם צעירים "מכיוון שהם חשים ניכור עמוק גם כלפיה". התנהלות המערכת הפלסטינית מושפעת מן הציפיה לחילופי הנהגה נוכח גילו המתקדם ( 81 ) של אבו מאזן. אם הנשיא הבא ייבחר שלא בבחירות כלליות, מנהיגותו עלולה להצטייר כחסרת לגיטימיות ציבורית ולכן לפגוע בכוחו כבר מראשית הדרך. התרחיש המקובל מצביע על תהליך החלטה שיתבצע במוסדות הבכירים של הפתח'. גורמים חיצוניים כמו מצרים וסעודיה צפויים להתערב בתהליך הבחירה. לא ברור אם מוחמד דחלאן, שהוגלה והורחק מהפתח', יפעל לתפיסת השלטון. יתכן שבלחץ קהיר תוכשר הדרך להשתלבותו בהנהגה הפלסטינית העתידית. ישראל צריכה להיערך לאפשרות של תקופת משבר, שעלולה להשליך באופן שלילי על התנהלות חיי היום- יום בשטחי הרש"פ, ועל האפקטיביות של מערכת הביטחון הפלסטינית ואיכות שיתוף הפעולה שזו מקיימת עם ישראל. ראש הממשלה נתניהו הבהיר כי ישראל אינה מעוניינת בהתפרקות הרש"פ, אך עליה להיערך לקראת אפשרות כזו.19

הקיפאון המדיני והיעדרה של הובלה אמריקנית מפנים את הזירה המדינית בתחום הישראלי-פלסטיני ליוזמות בינ"ל. צרפת מוסיפה לקדם תכניתה לכנס ועידה בינ"ל בפריז כדי לחלץ את תהליך השלום הישראלי-פלסטיני מקיפאונו. לצורך זה נערך מפגש הכנה מקדים של שרי חוץ המייצגים מדינות המעוניינות להניע מחדש את תהליך השלום, ללא נוכחות הישראלים והפלסטינים. לאחר התחבטויות, מזכיר המדינה קרי לקח אף הוא חלק במפגש ( 3 יוני 2016 ). המהלך הצרפתי זכה לתמיכת הפלסטינים, שאף נעתרו לבקשת הצרפתים והישעו הצעת החלטה שיזמו במועצת הביטחון, שמגנה את הבנייה בהתנחלויות ודורשת להפסיקה20 . ישראל הביעה התנגדות למהלך הצרפתי. לשכת ראש הממשלה הסבירה ( 28 אפריל 2016 ) כי "ישראל דבקה בעמדתה כי הדרך הטובה ביותר לפתרון הסכסוך בין ישראל לפלסטינים הוא משא ומתן ישיר ודו-צדדי … ישראל מוכנה להתחיל במשא ומתן ישיר עם הפלסטינים באופן מידי וללא תנאים מוקדמים. כל יוזמה מדינית אחרת מרחיקה את הפלסטינים משולחן המשא ומתן הישיר". למורת רוחה של ישראל, שרי החוץ הכריזו על כוונה לכנס ועידת שלום בינלאומית עד סוף 2016 .

אי-הנחת הבינלאומית מן הקיפאון המדיני באה לביטוי גם בדו"ח הקוורטט ( 1 יולי 2016 ) המזהיר מאובדן הסיכוי להגיע לפתרון שתי המדינות על רקע הקיפאון בתהליך המדיני, הבנייה בהתנחלויות, וההשתלטות הישראלית על אזורי C. חברות הקוורטט (ארה"ב, רוסיה, האיחוד האירופי והאו"ם) תבעו במקביל גם את הפסקת ההסתה הפלסטינית.

ישראל חוששת כי המהלך הצרפתי הנוכחי עלול להכשיר הדרך להחלטת מועבי"ט שתכתיב את עקרונות פתרון הקבע להסכם ישראלי-פלסטיני. פרשנים רבים מעריכים כי הנשיא אובמה עשוי להימנע מהטלת וטו על החלטה במועצת הביטחון, ואולי אף לתמוך בה, אם תעלה לדיון לאחר היוודע תוצאות הבחירות לנשיאות בארה"ב. כרגע, הנשיא אובמה חושש להזיק למערכת הבחירות של הילארי קלינטון. "חלון ההזדמנות", על פי הגיון זה, ייפתח לאובמה במועד שבין יום הבחירות ( 8 בנובמבר 2016 ) עד יום ההכתרה של יורשו ( 20 ינואר 2017 ). יועציו של הנשיא נחלקים לכאלה הדוחפים להחלטה במועבי"ט, לעומת אחרים הממליצים להסתפק בנאום נשיאותי בו אובמה יתווה את עמדותיו אודות עקרונות הסדר הקבע.

ההחלטה הסופית נתונה, כמובן, בידיו של הנשיא אובמה, אך היא עשויה להיות מושפעת מרמת הקיפאון המדיני שישרור אותה עת בין ישראל והפלסטינים. ככול שיותנע מהלך מדיני משמעותי, כך תקטן הסבירות למהלך במועבי"ט. ואכן, היעדרו של תהליך מדיני ומו"מ ישיר בין הצדדים מעורר את הקהילה הבינ"ל למהלכים והתבטאויות שאינן נוחות לישראל. כך, האיחוד האירופי אימץ את ההנחיות לסימון מוצרים מההתנחלויות ברשתות השיווק ביבשת ( 11 נובמבר 2015 ). תופעה זו מתרחשת למרות הספקנות העולמית הגוברת לגבי נחישותה ואמינותה של הרשות הפלסטינית, ולמרות שהנושא הפלסטיני נדחק במידה רבה מסדר יומם של השחקנים הרלוונטיים בזירה האזורית והבינ"ל.

הסוגיה שמעוררת את עיקר הביקורת על ישראל הינה הבנייה בהתנחלויות. המזכיר קרי טוען כי "המשך צמיחת ההתנחלויות מעורר שאלות מוצדקות לגבי הכוונות ארוכות הטווח של ישראל"21 . מזכ"ל האו"ם באן קי-מון קרא לישראל להימנע מבנייה נוספת בהתנחלויות, והוסיף "טבע האדם הוא להתנגד לכיבוש", והמשך הבנייה בהתנחלויות הוא "עלבון לעם הפלסטיני ולקהילה הבינלאומית" ומעלה שאלות לגבי "המחויבות של ישראל לפתרון שתי המדינות"22 . ראש ממשלת בריטניה היוצא דייוויד קמרון התבטא כי "הבנייה בהתנחלויות במזרח ירושלים מזעזעת"23 . ( 24 פברואר 2016 ). השבועון הגרמני "דר שפיגל" בכתבה שכותרתה "בברלין גוברת הסקפטיות לגבי ידידות גרמניה-ישראל", כתב כי קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל מודאגת מאוד ממדיניות ההתנחלויות של ממשלת ישראל, שהופכת את פתרון שתי המדינות לבלתי אפשרי, וכי מרקל ושר החוץ שלה סבורים שכל פתרון אחר זולת פתרון שתי המדינות יהפוך את ישראל למדינת אפרטהייד.

גם דן שפירו, שגריר ארה"ב בישראל, לא ברר מילים כשהתייחס לסוגיה: "אנו מודאגים ונבוכים נוכח האסטרטגיה הישראלית בנושא ההתנחלויות. ממשלה זו וממשלות ישראליות קודמות ביטאו באופן מתמשך תמיכתן בפתרון שתי המדינות – פתרון שיכלול הכרה הדדית והפרדה. אלא שהפרדה תהפוך ליותר ויותר קשה אם ישראל מתכננת להמשיך להרחיב הנוכחות של ההתנחלויות… השאלה שאנו שואלים הנה פשוטה: מהי האסטרטגיה הישראלית?" ישראל מודעת לרוחות הבינלאומיות המתוסכלות מהקיפאון הישראלי-פלסטיני, חוששות מהסלמה ושואפות להציב מבחוץ אופק מדיני בדמות פרמטרים להסכם קבע. כנגד זאת היא תולה יהבה ב"יוזמה איזורית" ובשושבינוּת מצרית אשר תתבסס על מפגש האינטרסים הישראלי-ערבי ותיצור מרחב מדיני שלתוכו יוכנס בהמשך הצד הפלסטיני. היתכנותה של יוזמה כזו תלויה, כמובן, גם בנכונותה של ישראל לעמדות המבטאות פשרה מדינית משמעותית (הקפאת התנחלויות מעבר לגושים וכד').

הקודם
הבא