ספריית מאמרים / 2016

הערכה שנתית 2016

הערכת מעמדה האסטרטגי של ישראל אינה יכולה להצטמצם לתמונת מצב עכשווית. עליה להתייחס הן להתפתחויות ששורשיהן בעבר והן למגמות שתעצבנה את עתידה של ישראל.

בפרספקטיבה היסטורית, ישראל הינה כמעט פלא אסטרטגי. השנה חגגה המדינה 68 שנות עצמאות לאחר שהעם היהודי ידע קרוב לאלפיים שנות גלות. 650,000 היהודים שחיו במדינה בעת הקמתה צמחו פי 10 ( 6.33 מיליון כיום). ישראל תופסת את המקום ה– 11 במדד האושר העולמי, שיעור הילודה בה הוא הגבוה ביותר במערב, תוחלת החיים גבוהה מאוד (ישראל נמצאת במקום החמישי בעולם במדרג הגברים ובמקום התשיעי במדרג הנשים). התוצר לנפש ( 37,000 דולר) גבוה מזה של איטליה וספרד. ההיי-טק הישראלי הינו שם דבר עולמי וחברות ענק בתחום מחזיקות מרכזי מחקר בישראל. שדות הגז שנמצאו סמוך לחופי ישראל מבטיחים אספקת אנרגיה לשנים ארוכות ויהפכו את ישראל ליצואנית גז. הייצוא לאסיה צמח פי 3 תוך 10 שנים והתקרב ב- 2014 לסך של 17 מיליארד דולר. ההשקעות הסיניות בישראל צמחו מ- 70 מיליון דולר ב- 2010 ל- 2.7 מיליארד דולר ב- 2014 . הסחר המתרחב עם אסיה אינו תלוי במצבו של תהליך השלום הישראלי- פלסטיני. היחסים עם הודו בתנופה מאז בחירתו של נרנדרה מודי לראשות הממשלה. תעשיות הנשק הישראליות הן הספק השני בחשיבותו להודו. באמצע אוקטובר 2015 ביקר לראשונה בישראל נשיא הודי.

הסכמי השלום עם ירדן ומצרים נותרו יציבים למרות הזעזועים באזור (ההסכם עם מצרים נשמר גם בתקופת שלטון "האחים המוסלמים" 2012-13 ). על רקע חתרנותה של איראן, הטרור הג'יהאדיסטי והופעת דאע"ש גוברת זהות האינטרסים בין ישראל לבין המדינות הסוניות המתונות, וגנרל בדימוס סעודי אף מבקר בישראל כדי לקדם את יוזמת השלום הערבית, וגורם למנהיג חיזבאללה, נסראללה, להזהיר ( 30 יולי 2016 ) כי "המעבר מיחסים חשאיים לפומביים בין סעודיה לישראל הוא הדבר הגרוע ביותר מבחינת העמדה הערבית הרשמית". 31 השת"פ הביטחוני עם מצרים טוב משהיה אי פעם. איחוד האמירויות הערביות הודיע ( 27 נובמבר 2015 ) כי נציגות ישראלית תיפתח באבו דאבי הבירה ויעסוק בקשר עם סוכנות האו"ם לאנרגיה מתחדשת ( .(IRENA ביקורו של רה"מ נתניהו בראשית חודש יולי 2016 בארבע מדינות אפריקניות (אוגנדה, קניה, רואנדה, ואתיופיה) וקיום מפגש פסגה עם מנהיגי מדינות אלה ועימם גם מנהיגי דרום סודן, זמביה וטנזניה, משקף את הפתיחות הקיימת ביבשת לחיזוק הקשרים הכלכליים, המדיניים והביטחוניים עם ישראל. ביטוי מעשי לכך היה בהכרזה על חידוש היחסים הדיפלומטיים עם גינאה ( 20 יולי 2016 ).

על רקע הקריסה הפנימית בסוריה ובעיראק, אין איום צבאי קונבנציונלי על ישראל. סוריה פורקה מנשקה הכימי, ולפחות לטווח השנים הקרובות הוסגו לאחור מאמציה של איראן להגיע לנשק גרעיני. התקשורת הזרה מייחסת לישראל לא רק חברוּת במועדון הגרעין אלא גם יכולת מכה שנייה. כוחה הצבאי והכלכלי של ישראל מתורגם ליחסים משופרים עם מוסקבה. רה"מ נתניהו נפגש בתדירות גבוהה עם הנשיא פוטין, ומתבצעים התיאומים הנחוצים נוכח פעילותה הצבאית של רוסיה במרחב הסורי. מתפתחים יחסים אסטרטגיים עם יוון וקפריסין, ואפילו הנשיא התורכי ארדואן מודה שארצו "זקוקה למדינה כמו ישראל".

גם בזירת הארגונים הבינ"ל, העוינת בדרך כלל לישראל, ישראל ידעה בשנה האחרונה גם הישגים: הוועידה הכללית של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) דחתה הצעת החלטה שקראה להטיל פיקוח בינלאומי על מתקני הגרעין של ישראל ( 17 ספטמבר 2015 ). ולראשונה בהיסטוריה נבחר שגריר ישראל לראשות ועדת המשפט של האו"ם ( 13 יוני 2017 ).

הנתונים החיוביים המתייחסים למעמדה האסטרטגי של ישראל מעודדים מאוד, אך כמובן שאינם מציירים את מלוא התמונה. אם וכאשר המערכת המזרח- תיכונית תתייצב, אין ביטחון שהמציאות האזורית תוסיף להיות נוחה לישראל. שחקנים משמעותיים שסביר להניח כי ימלאו תפקיד גובר במאזן הכוחות העתידי – איראן ותורכיה – כבר הוכיחו פוטנציאל של עויינות כלפי ישראל. ההתמודדות מול ארגוני טרור הפועלים מתחומן של מדינות כושלות ומוצאים מחסה באזורים מאוכלסים יוסיף להוות אתגר ביטחוני משמעותי, בייחוד אם יקרוס השלטון המרכזי במדינות נוספות בשכנותה של ישראל. אהדת העולם החופשי לישראל עלולה להישחק אם זו תיתפס כנוטשת ערכים ליברליים וכמי שמנוי וגמור עימה להתמיד בשליטה על שטחי יו"ש. הקשר עם רוסיה, סין והודו, ככול שיעמיק, אינו תחליף לקשר האסטרטגי עם ארה"ב, משום שאין לו תשתית של ערכי יסוד משותפים, ונעדר ממנו המרכיב הגלום בתרומתה של הקהילה היהודית בארה"ב. מציאות זו, הצרימות שאפיינו את הקשר עם ממשל אובמה, וחילופי הנשיאים הצפוי בינואר 2017 , מחדדים את חשיבות משימתה של ממשלת ישראל "לפתוח דף חדש" ביחסים עם וושינגטון ולמקד מאמץ בשיקום היחסים המיוחדים עם ארה"ב.

מעמדה האסטרטגי של כול מדינה אינו רק נגזרת מעוצמתה היחסית בזירה האזורית ובזירה הגלובלית. נתוני פנים המלמדים על מצב כלכלי, קדמה מדעית, רמת חינוך, סולידריות חברתית וכיו"ב חיוניים גם הם להערכת עוצמה אסטרטגית. במקרה הישראלי, קיים מרכיב משמעותי נוסף שעלול בטווח הארוך להתגלות כמכריע: סכנת גלישה למציאות של מדינה דו-לאומית ואובדן אופייה היהודי של ישראל. הממד הביטחוני של סכנה זו בוטא על ידי הרמטכ"ל גדי איזנקוט: "יש 161 ישובים ביו"ש. כ- 400,000 תושבים בתוך 2 מיליון פלסטינים. האוכלוסיות מעורבבות, מה שיוצר אתגר מבצעי גדול". הכורח לפנות מתנחלים כחלק מהסכם קבע הינו בלם המרתיע משמעותית את מקבלי ההחלטות בישראל.

למרות שכלפי חבל עזה לא היה אותו יחס דתי ואידיאולוגי הקיים כלפי שטחי יו"ש, הנסיגה מן החבל חרצה טראומה כבדה בישראל. מספר המפונים בעזה היה 8,600 איש. ככול שהשנים חולפות ללא הסכם קבע או מדיניות המגבילה את מפעל ההתנחלות לתחום גושי ההתיישבות הגדולים, גדל והולך מספר היהודים המתגוררים בשטח האמור לשמש את הפלסטינים. מספר היהודים החיים כיום בשטח שמעבר לגושים נאמד בכ 80,000- איש (כ 125,000- איש, אם מונים גם את היהודים המתגוררים בגוש אריאל-קדומים המצוי בעומק השטח הפלסטיני). בחמש השנים האחרונות גדל מספר היהודים בשטחים אלה בכ 2,500- נפש בכול שנה. המשמעות היא שכרגע מספר היהודים שיצטרכו לצאת מיישובים במקרה שתקום מדינה פלסטינית גדול פי 9 ממספר מפוני חבל עזה (בהנחה שלא מפנים את גוש אריאל- קדומים, ופי 14 בהנחה שיהיה צורך לפנות גוש זה). מכאן ברור, שככול שנוקפות השנים נשחק סיכוי כלשהו שמנהיג ישראלי יקבל עליו את האחריות לפינוי מספר כה רב של מתנחלים.

ישראל גולשת, אם כן, למציאות בה נוצרת מסה קריטית של יהודים בשטח שמחוץ לגושים, ששוב לא תאפשר הסדר של חלוקת הארץ. אובדן הסיכוי להגיע למדינה עצמאית עלול לדחוף את הפלסטינים לתבוע זכויות שוות במדינה אחת. טובי ידידיה של ישראל עשויים להיות קשובים לדרישה זו. ישראל מסתכנת אפוא באובדן זהותה כמדינה יהודית. אינתיפאדת הבודדים שפרצה בירושלים כבר משקפת מציאות של עיר דו-לאומית, עתירת עויינות ואלימות. כיום, 63 אחוז מתוך 830,000 תושבי ירושלים הם יהודים. אם יחליטו תושבי העיר הערבים לממש זכותם ולהשתתף בבחירות העירוניות, לא מובטח שראשות בירת ישראל תהיה לעד בידיים יהודיות.

התקופה האסטרטגית הנוכחית, בה ישראל אינה מצויה כבעבר תחת איום קיומי, היא העת הראויה לעצב מדיניות יעילה להתמודדות באיום האסטרטגי ארוך הטווח על עצם זהותה של המדינה – גלישה למציאות של מדינה דו-לאומית.

הקודם
הבא