ספריית מאמרים / 2016

הערכה שנתית 2016

למרות השאיפה להשפיע על החיים הציבוריים ועל המדיניות ולהנהיג מבחינה מוסרית ופוליטית, המגזר הדתי-לאומי התאפיין גם במגמות אחרות וסותרות. מגמות אלה, אשר זכו לתשומת לב רבה בתקשורת ובאקדמיה, עסקו בחיזוק המחויבות הדתית ואורח החיים הדתי של הציבור הציוני-דתי ובאימוץ של אורח חיים מבודד וסקטוריאלי יותר. התנהגות זו נבעה מתפישה דיאלקטית בעיקרה: ככל שהציבור הציוני-דתי יטהר עצמו יותר במונחים של סגנון החיים הדתי-לאומי שלו, כן תגבר השפעתו המיטיבה על כלל הציבור הישראלי. בסופו של דבר, החזון הוא של סינתזה נשגבת יותר בין הדת ללאומיות, כאשר הן המרכיב הדתי והן המרכיב הלאומי בסינתזה זו יתחזקו. עם זאת, בחיי היום-יום, חלקים ניכרים בקהילה הציונית-דתית ניהלו אורח חיים נבדל מזה של הציבור היהודי-ישראלי בכללותו, ובכלל זה מגורים בהתנחלויות ובשכונות על טהרת הציונות הדתית ושליחת ילדיהם למערכת חינוך דתית-לאומית נפרדת.
גורמים בציבור הדתי-לאומי החלו לפקפק בגישה זו בשנות ה-90 של המאה ה-20, עם התגבשותם של הסכמי אוסלו, ובאופן כללי יותר, עם עלייתו והתחזקותו של "שיח האזרחות הליברלי", ועוד יותר מכך, בעקבות ההתנתקות מעזה. תפנית חדשה זו באה לידי ביטוי במאמרו הידוע של הרב יואל בן-נון "לא התנחלנו בלבבות".8 הרב בן-נון טען שלמרות שמפעל ההתנחלות בגדה המערבית הוא הצלחה מבחינת "העובדות בשטח" – ההתנחלויות והבתים שנבנו – הציבור הציוני-דתי לא הצליח להסביר כראוי את עצמו ואת האידיאולוגיה שלו לציבור הישראלי בכללותו, ולא הצליח לרכוש את אהדתו. בעקבות זאת, הקהילה הדתית-לאומית פתחה ביוזמות חדשות או חיזקה יוזמות קיימות להעביר את המסר שלה לציבור ישראלי רחב יותר, בייחוד זה שמתגורר בליבה החילונית של הארץ – תל אביב וגוש דן. כך, שוגרו "גרעינים תורניים" לפעילות אידיאולוגית וחינוכית בערי ישראל. כיום פועלים בשטח כ-60 גרעינים תורניים כאלה.
העובדה שהציבור הדתי-לאומי מצא למעשה את עצמו לבדו מול הממשלה, שהורתה על פירוק 17 התנחלויות ופינוי של יותר מ-8,500 מתיישבים במסגרת ההתנתקות מעזה ב-2005, חיזקה מאוד את הרעיון שמדיניות ההתנחלות וההשקפות של ציבור זה עדיין לא "התנחלו בלבבות" של הציבור הישראלי הכללי. לפיכך, בעקבות ההתנתקות מעזה, צבר הרעיון להיות מעורבים יותר ושותפים יותר בחברה הישראלית בכללותה תנופה גוברת והולכת (לצד רעיון מינורי יותר של "התנתקות" מהחברה והמדינה הישראלית). היבט אחד של רעיון זה הוא המגמה ההדרגתית של השתלבות והשתתפות בתקשורת האלקטרונית ובאמנות בישראל. לצד הניסיון להשיג השפעה ישירה, הציונים-הדתיים חשו שאם הציבור הישראלי הכללי יקבל את הציבור הדתי-לאומי כחלק לגיטימי ממנו, הוא יגלה פתיחות רבה יותר כלפי החששות והאינטרסים של הציבור הדתי-לאומי.

הקודם
הבא