ספריית מאמרים / 2016

הערכה שנתית 2016

דיון פוליטי וחברתי מתמשך הנערך כיום בישראל עוסק בשינוי אופייה של ההנהגה, או זה של "האליטות". דומה ששינוי זה מתרחש הן ביחס לאליטות השולטות והן ביחס להנהגה בתחומים מכריעים, כמו הצבא והתקשורת. אם שינוי כזה אכן מתרחש, הרי שיש לו השלכות, משום שהוא יהיה כרוך בשינויים במדיניות, בהתנהגות ובמהות של החברה הישראלית ומוסדותיה. בפרק זה נתמקד במגזר אוכלוסייה אחד המעורב בתהליכים אלה – המגזר הציוני-דתי1 מגזר זה מתאפיין ברובו בגישה משלו כלפי הציונות והלאומיות היהודית, וכפי שנראה, הוא להוט לממש את השפעתו והנהגתו, המוסריות והפוליטיות כאחת.

הקהילה הציונית-דתית, בהגדרתה הרווחת, מקיפה כ-10-12 אחוזים מאוכלוסיית ישראל,2 אולם
על-פי סקר מהעת האחרונה, קהילה זו מהווה חמישית מהאוכלוסייה היהודית.3

למרות גודלה המצומצם, הקהילה הציונית-דתית היא בעלת השפעה חריגה על החיים הציבוריים בישראל. היא הובילה את התנועה ליישוב יהודה ושומרון (דהיינו, השטחים המוחזקים בגדה המערבית), וכיום חבריה מהווים נתח משמעותי מאוד ממצבת הקצונה של צה"ל (ביחידות קרביות הם מהווים מעל שליש מהקצונה).4 יתרה מכך, בממשלה הנוכחית הם שולטים בשלושה משרדי ממשלה, אשר שניים מהם משפיעים מאוד על החיים הציבוריים בישראל – משרד החינוך ומשרד המשפטים. לא פחות חשובה מכך העובדה שלראשונה בתולדות המדינה, שלוש משרות מהבכירות ביותר בממסד הביטחוני והצבאי – ראש המוסד, ראש השב"כ ומפכ"ל המשטרה – מאוישות על-ידי אנשים שגדלו  בקהילה הציונית-דתית.

הציונות הדתית צמחה והתפתחה בניסיון לשלב בין היהדות האורתודוקסית ללאומיות המודרנית. במסגרת זו, הציונות הדתית ראתה בשגשוגם של העם היהודי ושל מדינת ישראל ובשליטה על ארץ- ישראל ויישובה מרכיבים חיוניים בחיי הדת, שהיא מחויבת להם.

ההתפתחות הראשונה שנתייחס אליה במאמר זה היא התגבשות הדחף להשפיע על החיים הפוליטיים, התרבותיים והמוסריים של ישראל, ואף להנהיג אותם. הציונות הדתית מהווה ניסוח חלופי ואינטגרלי של הלאומיות היהודית, השונה מהניסוחים הליברליים, ואף מנוגד להם, בכך שהוא נוטה להעדיף את ההשתייכות הקולקטיבית ואת היעדים הקולקטיביים על-פני היעדים, הצרכים והשאיפות של הפרט. ההנהגה המוסרית והפוליטית של הציונות הדתית שואפת לחזק את אופייה היהודי-לאומי של מדינת ישראל ואת הזיקה שלה לארץ-ישראל השלמה. כיום, הקהילה הציונית-דתית שואפת ליישם מנהיגות זו באמצעות הבולטוּת שלה בצבא, שליטתה במשרד החינוך ובמשרד המשפטים ובמדיניות ובתחיקה שמשרדים אלה יוזמים ומיישמים, ובאמצעות פעולות בקרב העם בתחומי החינוך והמנהיגות הקהילתית המקומית.

בנוסף לניסיונות הנהגה, באמצעות מפלגת "הבית היהודי" וארגונים המזדהים באופן מלא עם המגזר הציוני-דתי, הקהל הציוני-דתי מנסה גם להנהיג באמצעות מפלגת הליכוד שבשלטון.

התפתחות נוספת היא היחלשות הדתיוּת בקרב חלקים בציבור הציוני-דתי. למרות שהתפתחות זו השפיעה באופן מלא רק על חלק מהקהילה, היא עוררה תשומת לב רבה ודיונים ערים. ראוי לציין זאת מפני שיש בכך משום היפוך חלקי של המגמה שאפיינה את הציונות הדתית בדור האחרון או מעט מעבר לכך.

במידה שהציונות הדתית מציגה דימוי ציבורי פחות סקטוריאלי ופחות דתי-לחוּמרה, סדר היום הלאומי האינטגרלי שלה והנהגתה הלאומית יכולים להתקבל על-ידי ציבורים רחבים יותר. מגמה זו גם באה לידי ביטוי בניסיון למנות לכנסת ולממשלה נציגים לא-דתיים ממפלגת "הבית היהודי".

הקודם
הבא