ספריית מאמרים / 2016

הערכה שנתית 2016

תופעה בולטת ביותר בעלייתה של הציונות הדתית הנושאת אופי לאומי-אינטגרלי לפני 40 ו-50 שנה היה התגברות הדתיוּת וההחמרה בשמירת המצוות. לכך היו ביטויים מוחשיים ביותר. גברים צעירים שהגיעו לפרקם פנו ללמוד תורה בישיבות. שמירת המצוות וההלכה חדלו להיות סימן כללי לנאמנות להשקפה הדתית ולתפיסה של המפעל הציוני. גברים צעירים החלו להקפיד במצוות שעד אז השמירה עליהן היתה רופפת למדי, כמו לבישת ציצית במשך כל היום ולא רק במהלך התפילה, והשתתפות קבועה בתפילה בציבור. בקרב הנשים הצעירות היה השינוי מוחשי אולי אף יותר. למרות אופנת חצאיות המיני בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70, הן האריכו את חצאיותיהן ואת שרווליהן בהתאם לכללי "הלבוש הצנוע", חדלו ללבוש מכנסיים, ואחרי הנישואין כיסו את שיערן – כל זאת בניגוד לדור שקדם להן. בשכונות ובהתנחלויות דתיות רבות החלה לשרור אווירה דתית רצינית יותר, שהתאפיינה בשיעורי תורה ובנוכחות גבוהה בתפילה בציבור.

ב-12 השנים האחרונות חלה התמתנות בהקפדה הדתית המחמירה, לפחות בחוגים מסוימים בקהילה הציונית-דתית. שוב היו אלה לבושן והופעתן של הנשים שמילאו תפקיד משמעותי. כיום, נשים נשואות רבות אינן מכסות את שערן לגמרי, אלא חובשות מטפחת ראש או סרט רחב באופן סמלי, אשר מותירים את מרבית שיערן גלוי לעין. חלק מהנשים הנשואות בקהילה הציונית-דתית אינן חובשות כיסוי ראש כלל. בדומה לכך, בחוגים מסוימים נשים שבו ללבוש מכנסיים ולהתהלך בשרוולים קצרים. העיתונות הדתית לא התייחסה לשינויים אלה כאל סטייה אלא כהתפתחות חברתית לגיטימית.

שינוי מסוים מתרחש גם ביחסים בין המינים. בחלק מהחתונות בציונות הדתית מתקיימים "ריקודים סלוניים" מעורבים (לקראת סוף הערב). דומה שאפילו אינטימיות לפני הנישואין (ברמות מסוימות) הפכה רוֹוַחת ומקובלת יותר. גם במקרה זה, התקשורת הדתית הדגישה את ההתפתחויות האלה והתייחסה אליהן כאל סיפורים אנושיים לגיטימיים, בלי לגנותם באופן חד-משמעי.25

העיתונות והתקשורת הדתיות גם דיווחו בהרחבה על התנהגויות מסוימות בקרב צעירים, ובכלל זה שימוש חריג באלכוהול ובסמים, יחסי מין, פורנוגרפיה והשתתפות בתרבות הרוקנרול והפופ. בניגוד לעבר, לא רק שישנה נכונות רבה יותר לדון בתופעות מסוג זה, אלא שכותבים ומחנכים מנסים להבין אותן ומה הם הצרכים (הלגיטימיים) שהן משרתות.26

ייתכן שהסממן הבולט ביותר המצביע על היחלשות הדתיוּת הוא העלייה החדה מאוד בגיוס נשים דתיות לצה"ל. משנת 2010 ועד היום הוכפל ואף יותר מכך מספרן של הצעירות הדתיות שהתגייסו לצה"ל, מ-935 ליותר מ-2,000.27 רבות מצעירות אלו מגיעות ממוסדות המזוהים כאורתודוקסיים מחמירים או אפילו חרדיים-לאומיים. צעירות אלו שוב אינן משרתות רק ביחידות שנועדו באופן מסורתי לחיילות אורתודוקסיות, כגון מורות-חיילות, אלא במגוון רב יותר של יחידות, בייחוד בחיל המודיעין, אך גם ביחידות לוחמות.

התמונה המצטיירת מכך היא של מנעד רחב הרבה יותר של דתיוּת מזה שרווח לפני 20 שנה (או לפחות מכפי שהצטייר אז). אכן, ישנן קבוצות שממשיכות להקפיד על קלה כחמורה ואפילו מעצימות את דבקותן. אך בו זמנית, ישנן קבוצות רבות ויחידים שמקֵלים ("לייטים" בסלנג הציוני-דתי), ובין אלה ואלה יש אוכלוסייה גדולה מאוד, המקיימת את המצוות ברמות שונות של הקפדה.

לצד הבדלים אלה בהתנהגות, שקשה מאוד להשיג נתונים בדוקים וממשיים אודותיהם, קיימת גם מודעוּת – עיתונאית, אקדמית ובקרב האנשים עצמם, לאוריינטציות ולזרמים האידיאולוגים השונים, בעיקר ביחס לרמת הדתיוּת ולהיקפה. עיתונים המיועדים לקהל הציוני-דתי מפרסמים מעת לעת מאמרים אשר תוהים האם הציבור הציוני-דתי אכן מורכב מקבוצה אחת, או שמא הוא מפולג לתת-קבוצות שונות. מחקרים אקדמיים אחדים מניחים שהציבור הציוני-דתי מאורגן בכמה תת-קבוצות, שניתן לסדרן בהתאם למנעד של דתיוּת או של נטייה שמרנית עד ליברלית. אנו נתייחס לשני מחקרים שפורסמו לאחרונה: הסקר שפרסמו תמר הרמן והצוות שלה ב-2014 במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה, והסקר שנערך בשנת 2007 כחלק מהדוקטורט של חנן מוזס.

הסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה שאל תחילה מדגם גדול של האוכלוסייה היהודית בישראל (4,597) האם הם משתייכים, בהשקפתם או באורח חייהם, למגזר הדתי-לאומי. 22 אחוזים השיבו בחיוב, במידה רבה או במידה רבה מאוד. לאחר מכן, הסקר ביקש מאלה שהזדהו כדתיים-לאומיים להזדהות מבחינת רמת הדתיוּת שלהם. התברר שהקבוצה שהזדהתה כדתית-לאומית ליבראלית/מודרנית גדולה פי שתיים (12%) מהקבוצה שהזדהתה כדתית-לאומית חרדית/תורנית (6%).28 אחת ההפתעות במחקר זה הייתה שפלח האוכלוסייה שהזדהה כדתי-לאומי גדול ומגוון הרבה יותר מהמשוער. מנקודת המבט שלנו, מעניין במיוחד ששיעור גבוה של 24 האחוזים שאמרו שהם "משתייכים למחנה הדתי-לאומי" הגדירו עצמם כ"מסורתיים-דתיים" ולא כאורתודוקסים לחלוטין. על-פי סקר זה, לפחות 36 אחוזים ממגזר זה הם אורתודוקסים-ליבראליים או לא-לגמרי-אורתודוקסים (12 אחוזים נוספים הם "מסורתיים-ולא-דתיים" או "חילונים"). המנעד שראינו למעלה לגבי הדתיוּת חוזר אפוא על עצמו גם ביחס להגדרה העצמית.

ההשלכות של הדבר נוגעות לסמכותם של רבנים בנושאים פוליטיים. בעוד ש-58 אחוזים מכלל האוכלוסייה הציונית-דתית אומרים שהם מייחסים חשיבות במידה רבה או במידה רבה מאוד לפסיקות של רבנים בנושאים פוליטיים, מעל שליש אמרו שאינם מייחסים להן חשיבות כזו. גישה זו אפיינה בייחוד את האוכלוסייה הדתית –לאומית ליברלית29.

ניתן לחזות במנעד אידיאולוגי זה גם בנושאים אחרים. הסקר שערך חנן מוזס ב-2007 בחן מגוון רחב של נושאים.30 גם הוא חילק את האוכלוסייה הציונית-דתית לשלוש קבוצות עיקריות: תורניים-לאומיים (המקבילה לחרד"לים/תורניים בסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה), בורגנים ציונים-דתיים (המקבילה ל"דתיים-לאומיים" ) ודתיים מודרניים. מיון זה אושַש, פחות או יותר, על-ידי הנסקרים עצמם, כאשר אלה נתבקשו להגדיר את השתייכותם הדתית. מוזס שאל את הנסקרים שאלות במגוון של נושאים, ותשובותיהם הסתדרו, פחות או יותר, בהתאם לסיווג של שלוש קבוצות עיקריות אלו, כאשר התורניים-לאומיים ענו את התשובות השמרניות ביותר, הבורגנים היו בתווך, והדתיים המודרניים היו הליברליים ביותר. דפוס זה חזר על עצמו גם בנוגע לגישות כלפי נשים, המיעוט הערבי, האוכלוסייה החילונית, אמריקה, המערב וערכים מערביים, הסמכות הרבנית, שינויים בהלכה והומוסקסואליות.הבדלים אלה פרצו לתודעה בעוצמה רבה בקיץ 2016, כאשר הרב יגאל לוינשטיין, אחד מראשי המכינה הקדם-צבאית בעֵלי, תקף בחריפות את קהילת הלהט"בים וכינה אותם "סוטים", בנאום שהופץ בתפוצה רחבה ב-YouTube. בתגובה, מספר גדול של ציונים-דתיים ליברליים הצטרפו ל"מצעד הגאווה" שנערך בירושלים בחודש יולי.

הקודם
הבא