ספריית מאמרים / 2016

הערכה שנתית 2016

אחד האירועים המכוננים בשנה האחרונה מבחינת הזהות היהודית היה פרסום של סקר, אשר נערך בשנים 2014-2015 על-ידי מכון המחקר PEW לגבי ערכים, גישות וזהויות דתיים ופוליטיים של האוכלוסייה בישראל. הסקר "החברה הישראלית המפולגת מבחינה דתית" מעניק שפע של נתונים אודות הישראלים מכל הגוונים: יהודים ישראלים – חרדים (אולטרה-אורתודוקסים), דתיים (דתיים לאומיים), מסורתיים (שומרי מצוות באופן סלקטיבי) וחילונים (או כאלה שאינם שומרי מצוות) – וכן מוסלמים, נוצרים ודרוזים. אולם הסקר מעניין לא רק בשל הנתונים שבו. יש חשיבות רבה לכך שהוא נערך על-ידי מכון PEW, מכון לא-ישראלי, אשר ערך בשנים 2012-2013 סקר דומה בקרב יהודי אמריקה, ולפיכך הוא מאפשר לערוך השוואה מפורטת, גם אם לא פשוטה, בין שני הסקרים.

הסקר נוהל על-ידי המחלקה למחקר דתי במכון PEW, והאופן שבו פורסם והוצג בפני הציבור מדגיש את אופיו כסקר של גישות, אמונות והתנהגויות דתיות – "החברה הישראלית המפולגת מבחינה דתית". עם זאת, אנו טוענים שהסקר מודד וחושף לאו דווקא את "הדת", ובייחוד לא את הדת במובן האמריקני שלה, כלומר אמונות ופרקטיקות אינדיבידואליות, אלא את המסגרות החלופיות של הזהות הקולקטיבית היהודית, או ליתר דיוק, את ההשפעות של אימוץ של מסגרות שונות של זהות קולקטיבית יהודית.

על-סמך נתוני הסקר של מכון PEW, ניתן לשאול שתי שאלות יסודיות: האחת, האם היהודים בישראל חולקים אותה תפיסה ותבנית של זהות יהודית? והשנייה, האם היהודים בישראל ויהודי התפוצות חולקים אותה תפיסה ותבנית של זהות יהודית? אנו נראה שבקרב האוכלוסייה היהודית בישראל ישנן שתי תפיסות ותבניות שונות מאוד של זהות יהודית – זו של האוכלוסייה ה"חילונית", וזו של כל השאר (אולטרה-אורתודוקסים, אורתודוקסים, דתיים לאומיים ומסורתיים). בנוסף, התפיסה החילונית של זהות יהודית שונה במידה ניכרת מזו אשר באה לידי ביטוי בשיח אודות ההזדהות היהודית שמקדמת הקהילה היהודית המאורגנת בתפוצות.

המסגרות השונות של הזהות הקולקטיבית היהודית, שבאות לידי ביטוי בסקר של מכון PEW הן תוצאה של המהפכה הציונית. הציונות, בייחוד בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה, בהן התעצבה והתגבשה, הייתה יותר מאשר תנועה להקמת מדינה יהודית (למרות שמאז משנות ה-30 של המאה ה-20 ואילך היה זה המרכיב העיקרי בה). זו הייתה תנועה שנועדה לארגן מחדש את החיים היהודיים, ובייחוד את התבנית של הזהות הקולקטיבית. הדבר היה נכון בייחוד במקרה של התנועות שנשאו בנטל של המימוש הציוני בפלשתינה-א"י – תנועות העבודה הציוניות למיניהן. בדומה לתנועות אחרות בציונות, תנועות אלה ביקשו להחליף את הדת, כמסגרת הסמכותית הכוללת של חיים יהודיים וזהות קולקטיבית, במסגרת פוליטית ולאומית. מהלך זה לוּוָה, בייחוד בקרב התנועות הציוניות ה"חילוניות", בניסיון לבסס את היהודיות על "מסגרות אימננטיות" של שפה, קולקטיב פוליטי ובמידה מסוימת גם של לוח שנה, ולא על אידיאלים, שאיפות וחובות של הדת או תקווה משיחית. באופן זה, אם האדם חי במדינת ישראל והוא אזרח המדינה דובר עברית, ובייחוד אם הוא ממלא את חובותיו האזרחיות במונחים של שירות צבאי ומעורבות בפוליטיקה, אזי אותו אדם מנהל חיים יהודיים. אין לאותו אדם צורך למלא אותם בתוכן נוסף כלשהו. ניתן אף לומר שבעיניהם של בניה ובנותיה של המהפכה הציונית, ההוויה היהודית היא מסגרת ולא מערכת של תכנים. היא כרוכה בהשתתפות במסגרות ישראליות ועבריות, ולא אחרות (צרפתיות, גרמניות או פולניות). זוהי תפיסה שונה מההנחות של השיח אודות ההזדהות היהודית בקהילה היהודית המאורגנת באמריקה, שבו ההוויה היהודית היא מערכת של תכנים – אמונות ומנהגים דתיים, תמיכה בישראל, לימודים יהודיים וכדומה. אנו טוענים שפלח האוכלוסייה המכנה את עצמו "חילוני" משתייך לאותה קבוצה, אשר ביצעה וחוותה את המהפכה במבנה של הזהות הקולקטיבית היהודית.

עם זאת, מהפכה זו לא הושלמה. קבוצות אחרות (חרדיות) באוכלוסייה היהודית של פלשתינה-א"י התנגדו בלהט לתוכנית זו, ובכלל זה לעצם הניסיון להקים מסגרת לאומית-פוליטית יהודית. קבוצות אחרות ניסו לפרש באופן אחר את הלאומיות היהודית ולהטמיע אותה (באופן כזה או אחר) במסגרת הדתית המסורתית. לפיכך, הנתונים של מכון PEW מציגים בפנינו ארבע קטגוריות של הזדהות: חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים. שתיים מתוך קבוצות אלה מייצגות את הקצוות – החילונים והחרדים – והשתיים האחרות מייצגות את "האמצע" או את דרך הביניים. החילונים, אשר מהווים כיום 49 אחוזים מהאוכלוסייה היהודית בישראל, מייצגים את האוכלוסייה שמימשה את המהפכה הציונית. ואילו החרדים, אשר מהווים 9 אחוזים מהאוכלוסייה היהודית, מייצגים את הקבוצה שהתנגדה למהפכה זו. קבוצות הביניים, הדתיים (13 אחוזים) והמסורתיים (29 אחוזים), מייצגות את אלה אשר מפרשים את הלאומיות היהודית באופן כזה או אחר ומטמיעים אותה במסגרת המסורתית-דתית של הזהות היהודית. הגישות והערכים המפורטים שכל קבוצה מפגינה משקפים את המסגרת של הזהות הקולקטיבית היהודית שזו אימצה. בנושאים רבים, הדתיים והמסורתיים עומדים לצד החרדים, אולם בנושאים אחרים הם קרובים יותר לחילונים. לפי הנתונים של מכון PEW, הזהות הקולקטיבית היהודית בישראל היא דינאמית, ויש ישראלים שנעים בין ה"תחנות" השונות. אולם התחנות עצמן נותרות יציבות.

הקודם
הבא