ספריית מאמרים / 2016

הערכה שנתית 2016

ישראל היא מדינה ריבונית, מולדתו של העם היהודי ובית לכל אזרחיה, יהודים ולא יהודים. מצבן של קהילות יהודיות מחוץ לארץ ישראל נקבע בעיקר על ידי מימשלים לאומיים ומקומיים של הארצות בהן חיות קהילות אלה. עם זאת, אופיין היהודי של קהילות אלו, והמשכיותן התרבותי והחברתי, נמצאים בידי קהילות אלה בלבד. מצב זה הופך את המקורות והשימושים של העושר היהודי (קרי משאבים חומריים) בצפון אמריקה ובמקומות אחרים לנושא חשוב שכדאי לעם היהודי לבחון ברצינות. כפי שציין המכון למדיניות העם היהודי בהערכות קודמות, עדיין אין עדות לכך שישנה הכרה רחבה בחשיבות היבט זה בחיים היהודיים.

כנושא לדוגמה נבחן את נושא חילופי הדורות בארה"ב. הנקודה הראשונה היא שהחוכמה המקובלת בנוגע לשקיעתה של מערכת הפדרציות, מוגזמת ביותר, בדומה להערתו של מארק טוויין על השמועות אודות מותו, נקודה נוספת- ואולי אין זה כך- היא שאין לנו את המידע הנחוץ כדי לאפשר הבנה של המתרחש.
מאז תחילת ההתיישבות היהודית בצפון אמריקה, צרכיהם של נזקקים בתוך הקהילות היהודיות – מעוטי יכולת, קשישים ומהגרים חדשים – סופקו בעיקר על ידי הקהילות היהודיות עצמן. תחילה, המשאבים סופקו באמצעות קבוצות עזרה עצמית ובתי כנסת ואחר כך דרך המערכת הארגונית של פדרציות מקומיות וארגונים יהודיים כלל-ארציים שהוקמו בעשורים האחרונים של המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. השאלה היא האם המבנה משתנה – או גרוע מכך, לא מצליח להשתנות – בתגובה למגמות העשויות להתגלות כמחוללות שינוי.

ההגיון הפשוט גורס כי הדגם הישן נמצא בסכנה. השערה זו מסתמכת על כך שהדור שהשואה חיה בזכרונו, שנולד בעולם ללא ישראל שבו האנטישמיות היתה רווחת ואף לבשה צורות מעשיות ואלימות הולך ונעלם. התחושה של קהילה בדור זה הושרשה על ידי הורים וסבים, רובם כשלעצמם מהגרים מקהילות מסורתיות ומלוכדות. הבנה זו שוזרת מסקנות לוואי כגון המגמה הנעה לעבר זהות יהודית מוחלשת (או הזדהות פחותה עם ישראל – שני דברים שונים), רצון רב יותר להשיג בולטות למטרות לא-יהודיות (אם כי נטען שנתינה זו מושפעת מערכים יהודיים בסיסיים), הסטת העושר של הקהילה, כאשר עיקר התרומות מקורן בעשירים ביותר, ונטייה לנתינה המתאפיינת ביותר מעורבות והתאמה אישית ומוכוונת-תוצאות. לפי הסבר זה, התוצאה הבלתי-נמנעת היא או צמצום חלקם היחסי של הארגונים הקהילתיים המסורתיים כגון פדרציות, או השתלטות על מוסדות אלה ושינוי אופיים על ידי קבוצה קטנה יחסית של אנשים מאוד עשירים וקרנות פרטיות.

בניגוד להגיון הפשוט, קיימת מערכת שונה של השערות, הנתמכת בראיות אנקדוטליות, ובמידה מסוימת – גם עובדתיות ואמפיריות. לפי גרסה זו, אף שהפדרציות ממשיכות להחזיק ברשת של סוכנויות בארה"ב ומחוצה לה, הן הפכו עם השנים גם ליזמיוֹת.20 הן התאימו ומתאימות עצמן להזדמנויות ולצרכים של זמננו, ובכך משַמרות גם את הארגונים שלהן וגם את מטרתן (כאשר המטרה מוגדרת מחדש בהתאם לצרכי הקהילה במאה ה-21). ארגונים אלו הצליחו במידה רבה להשתקם ואף לגדול מאז האסון שנגרם בפרשת מיידוף ובמשבר הכלכלי הגדול של 2008-9. נכון שהתרחשו תנודות ממקורות מסורתיים של נתינה, כגון הישענות על גיוס תרומות באמצעות פניות בדואר, אך אלו הוחלפו על ידי יוזמות חדשות כגון מערכות לנתינה מתוכננת. שני מקורות הכנסה אלה שונים בבירור זה מזה. מערכות לאיסוף תרומות באמצעות הדואר היו חשובות למאזן השוטף של חשבון הבנק אך הכסף כשלעצמו מעולם לא היה מטרתן היחידה; ההשתתפות היתה לא פחות חשובה. הגידול בגובה התרומות המתוכננות איננו תגובה ליעילותו הדועכת של הדואר כי אם דוגמה להסתגלות ולחדשנות שתוכננה כדי להבטיח סיוע ממשפחות עשירות המסוגלות לספק סיוע והמשכיות של שירותים באמצעות יצירת הכנסות מחשבון הון בלתי-תלוי במחזור ההתרמה השנתי. למעשה, אין תנועה מתמשכת ויציבה לעבר ליבה מרוכזת יותר של תומכים ושל קרנות אישיות של פילנתרופיה יהודיות, ומספר תופעות פועלות בניגוד למגמה זו. חלק מעמודי התווך של מה שאפשר להגדיר כ"תור הזהב" של יזָמוּת פילנתרופית יהודית (כגון אביחי, ברונפמן, גלייזר ואחרים) מסיימים בתקופה זו את פעילותם או עוברים מנתינה יהודית פעילה לנתינה אחרת.

אך מהו המצב האמיתי? זוהי שאלה חשובה הראויה לתשומת-הלב של העם היהודי והקהילות האמריקניות. הדבר גם מעלה סוגיות מעשיות אשר נידונו בעבר בהקשר זה על ידי למכון למדיניות העם היהודי. חסרים לנו מידע ונתונים רבים שיאפשרו מבט בהיר יותר על המגמות הדומיננטיות ועל הכיוון שאליו מוביל תהליך זה. פדרציות יהודיות בארה"ב וארגונים יהודים מתאימים עצמם לתקנות ממשלתיות לצרכי דיווח לרשויות המס על הכנסותיהם, הוצאותיהם ופעילותם השנתית. אך אין בכך די על מנת ליצור בקרב ארגונים יהודיים סטנדרטיזציה שתפשר השוואות לפי ארגונים ולפי שנים.21 אין שיטת מיון אחידה ועקבית וגם אין נתונים מפורטים שיאפשרו ביצוע הערכות כאלה ללא השקעת עבודה ניכרת מדי שנה בשנה. וגם אין רשות מרכזית הנושאת באחריות או שיש לה משאבים מספיקים לבצע משימה זו. דבר כזה יוכל לבוא רק על בסיס החלטה משותפת של מסה קריטית של ארגונים כאלו, שיקחו על עצמם את משימת ההגדרה של נוהל משותף והיצמדות אליו, באופן שיאפשר הערכה מזווית ראיה קהילתית, כלל-ארצית ושל העם היהודי כולו.

מה שנדמה כמבוסס על הראיות שבידינו הוא שהחשיבות היחסית של פילנתרופיה יהודית המבוססת על הקהילה, בעיקר הפדרציה, נמצאת בירידה, אך זו יותר קביעה אריתמטית מאשר ביטוי למגמות מהותיות: כאשר קרנות צדקה חדשות נכנסות לזירת הפעולה, בהכרח מצטמצם חלקן היחסי של אלה הקיימות. אך הערך האבסולוטי של חלקם של הארגונים הוותיקים עשוי עדיין לגדול. במילים אחרות, יתכן והדעיכה איננה של מערכת הפדרציות, כי אם של הדומיננטיות לה זכתה מערכת זו בעבר בעולמה של הפילנתרופיה היהודית בארה"ב.

למרות שפדרציות הוקמו במטרה לשרת את הקהילה המקומית, לאחר שהחלו להתמזג עם הארגונים המקומיים של המגבית היהודית המאוחדת (UNITED JEWISH APPEAL) החל בשנות ה-1930, הם הפכו למוקד עיקרי של פעולות סעד יהודיות בחו"ל ויותר מאוחר לנתינה ופעולה בישראל. תהליך זה השפיע גם על השינוי הנוכחי במקורות ובשימושים של העושר היהודי למטרות האוכלוסיה היהודית בארה"ב. מה שפחות בולט לעין הוא, כמו בסיפורו של קונאן דויל, הכלב שלא נבח – כלומר, איתנותו של מודל הפדרציה בעידן שבו נחלשה תפיסת האיומים הכלכליים על ישראל, ובהתאם לכך נחלש הדחף לנתינה למטרות הקשורות לישראל, אשר הפדרציות שימשו להן אמצעי העברה מרכזי.22 כפי שמצביע אחד הנתונים, ב-1986, כאשר ארגון המגבית של ניו יורק המטרופולינית (NY UJA) התמזג עם הפדרציה של ניו יורק, ה-NY UJA גייס 70% מכלל ההכנסות טרם המיזוג, והפדרציה המקומית 30%. נתון זה מראה כיצד התמקדותו של ה- UJA בישראל שימשה כמניע מרכזי של נתינה יהודית מקומית. עם גבור עוצמתה הכלכלית של ישראל, שיפור מצבה הביטחוני במזרח התיכון והמשך הגידול בפער היחסי שבין רמת הנתינה האמריקנית, תהא נדיבה אשר תהא, לבין רמת הצרכים של ישראל, ניתן היה לצפות לירידה בגיוס הכספים. ואולם, למרות גיבושן של תרומות הפילנתרופיה היהודית האמריקנית בהקשר ישראלי חדש, ולמרות המגמה הברורה של מתן תרומות באופן ישיר, ולמרות ריבוי הארגונים היהודיים גם בצפון אמריקה ובישראל, הכנסות מסע גיוס התרומות השנתי של ה-UJA – הפדרציה של ניו יורק גדלו מ-115 מיליון דולר ב-1999 ל-153 מיליון דולר, ב-2008, וצפויות ב-2016 לעבור את רמת 2008 (ובכך להגיע לשיקום מלא לאחר המשבר הכלכלי הגדול). הפדרציות היותר חזקות כגון בולטימור, קליבלנד, שיקגו, דטרויט, מיאמי ו-וושינגטון, חוו תוצאות דומות. הפדרציות נראות כיום חזקות בהרבה ממה שהרוב צפו, ויותר מן הדיווחים הנמשכים של החוכמה המקובלת.

השינוי בהיבט הישראלי בפילנתרופיה היהודית בצפון אמריקה ממחיש כי זרימת הכסף והשימוש בו למטרות העם היהודי הן תכופות רק חלק מסיפור רחב יותר. בעוד השינויים בדרך בה יהודי אמריקה מתייחסים לישראל עשויים להשפיע על המקורות והשימושים של משאבי הקהילה היהודית, מעקב אחר דפוסי פעולה אלו יעניק לנו תובנות אודות השינויים המהותיים בעמדותיהם ובהשלכותיהם המעשיות. במקרה כזה, ארגון מחדש של דפוסי פעולה מסורתיים המוּנָע משינויים בתפיסות לגבי ישראל יכול לאותת על שינוי עמוק במה שהיה, מאז הקמתה של מדינת ישראל, אחד הסמלים השבטיים החשובים ביותר בזהות היהודית בצפון אמריקה, או לאשר ששינוי כזה התחולל. אם כך הדבר, הוא ראוי לתשומת ליבם של אלה העוקבים אחר מגמות גאופוליטיות. עליהם לשקול מה עשויה להיות התוצאה מאיזון מחדש של בריתות, אינטרסים וסדרי עדיפויות במשולש היחסים בין ישראל – וושינגטון – יהדות אמריקה. לכן, חשיבותה של תנודה כזו והערך של מידע שיספק התרעה מוקדמת על מסלול התקדמותה יחרוג מעבר לשאלות "פשוטות" העוסקות במימון ובניהול חשבונות.

מה כדאי לעשות? באופן פאסיבי, יש צורך לעקוב ולבחון באופן יותר מהימן ומדויק את מנוֹעי הנתינה היהודית ואיך הם משתנים עם הזמן ובהתאם לחילופי הדורות ושינויים מהותיים אחרים. אך על מנת למלא תפקיד פעיל יותר, העם היהודי והקהילות המושפעות מכך נדרשים לשקול מקורות ואמצעים אחרים על מנת לגייס תופעות מסוג זה לשירותם של האינטרסים והצרכים המרכזיים של העם היהודי. אלה לא יוכלו להתרחש בהיעדר תמורה של ממש בזמינות המידע. דבר זה מצריך התייחסות לכמה צרכים. האחד הוא הצורך בנוהלי דיווח וניהול חשבונות אחידים על מנת לאפשר איסוף, צירוף והשוואה של נתונים. יחד עם זאת, נדרש יותר שיתוף פעולה ברמת הנתונים הנצברים בין ארגונים יהודיים. הנקודה החשובה אינה דווקא גילוי פרטים על תרומה זו או אחרת שיתכן שהתורם מעדיף לשמור על סודיות לגביהן. הכוונה היא לחזק את האמון והביטחון בכך שהקטגוריות הכלליות אליהן משוייכות התרומות יהיו עקביות בין הארגונים הדומים. אם תנאי זה לא יתקיים, המאמץ הנדרש לאיסוף ולסינון מערכות נתונים אמינים יהיה כה גדול, עד שהוא ירתיע כל ניסיון לייצר מערכות כאלה.

ניתן בקלות יחסית להתאים נוהלי דיווח כאמור לדרישות שמעמידות התקנות של רשות המיסים האמריקנית ורשויות רגולטוריות אחרות, וכן לנהלים המקובלים בראיית חשבון, תוך שמירה על עקביות בתוך מערכת הפדרציות ומוסדות גדולים אחרים. אך מאמץ כזה אינו אלא הקדמה. כאשר המידע יהפוך לזמין – אם לא נגיש לציבור הרחב, הרי לפחות עקבי באופן כזה שחוקרים שיחתמו על הסכמי סודיות יוכלו לסמוך על נתוניו, תהיה זו הפעם הראשונה שאפשר יהיה באמת לתמוך בבדיקה מחדש של השחקנים והתהליכים המעורבים בהיצע ובביקוש הפיננסי ב"כיכר השוק" של העם היהודי. מאמץ כזה, אם יוגשם, יסייע לשני הצדדים בעולם הפילנתרופי – גם התורמים וגם הנתרמים – וגם לקהילות היהודיות, אשר יוכלו לעצב טוב יותר את ההתאמה שבין מטרותיהן מחד גיסא לבין האמצעים והמשאבים מאידך גיסא.

הבא