ספריית מאמרים / 2016

הערכה שנתית 2016

הנושאים שהועלו בהחלטות ביחס לניצול הגז, וזרם ההכנסות שניצול זה מייצר הם כחלק ממסגרת רחבה יותר, ודבר זה נעשה ברור יותר כאשר אנו צופים במבט רחב על התפתחותה של ישראל. דו"ח ה-OECD מ-2016 על כלכלת ישראל הדגיש כי זהו סיפור על שתי כלכלות.13 את האחת אפשר לכנות "אומת הסטארט-אפ" (Start-up Nation): חדשנית בטכנולוגיה, תחרותית, מוכוונת יצוא, גלובלית, בעלת פריון גבוה הממשיך לגדול, גמישה, מספקת משרות בהן משולמים אחוזי מס גבוהים, ומנוע הצמיחה וההכנסות של ישראל. כלכלה זו אחראית לשליש מהיצוא הישראלי, אך מעסיקה רק כעשירית מכוח העבודה שלה.

את הכלכלה השנייה ניתן לכנות "אומה בקיפאון" (Stagnant Nation). חלק מכלכלה זו כולל שירותים ציבוריים כגון בריאות וחינוך, לצד מגזרים דומים שעבורם קשה באופן מהותי להשיג רווחי ייצור, בישראל כמו בכל העולם. (צמצום היחס בין מורים לתלמידים או לקיחת זמן על מנת לאסוף נתוני בריאות מלאים ממטופלים עלולים להשפיע באופן שלילי על הפריון, כאשר המדידה נערכת באופן צר). אך דאגת ה-OECD מתמקדת יותר בחלק האחר של כלכלה זו, המבוסס על תעשיות ישנות ומקומיות כגון נייר, מלט ומזון, וכן על שירותים כגון חשמל, נדל"ן ובנקאות.14 כלכלה זו סגורה מפני העולם החיצוני, תלויה בהגנה ממשלתית, ומציגה תפוקה נמוכה ובלתי-משתפרת. היא נוטה לספק משרות בשכר נמוך עד שכר מינימום, ומשרות מעטות באופן יחסי, המשלמות משכורות גבוהות במיוחד, אשר תלויות פחות בתפוקה ויותר ביכולת להפיק באמצעות מחירים גבוהים הכנסה קבועה מהצרכן הישראלי,15 עד למצב שבו ענפים אלה מבודדים מפני לחצים תחרותיים. דבר זה תורם ליוקר המחיה הגבוה בישראל. אם להשתמש בז'רגון הכלכלי של ה-OECD, במשק הישראלי "מתקיימות במידה יוצאת-דופן תעשיות המייצרות מוצרים סחירים ודינמיים מאוד לצד מגזר מוגן ובלתי-יעיל, והן גוררות כלפי מטה את הביצועים הכלליים של המשק", בעוד "ליקויים משמעותיים ברגולציה של שוק המוצרים ובתחרות, בעיקר בשרשרת המזון כולה, הבנקאות והחשמל, מחלישים את הפריון ומצמצמים את ההכנסות."16

שתי הכלכלות, "אומת הסטארט-אפ" ו"אומה בקיפאון" מתקיימות זו לצד זו דרך מערכת של מוסדות, כגון משרדי ממשלה וגופים רגולטוריים. ומוסדות אלו, לפי התנהלותם (ולאו דווקא קיומם) נושאים בחלק מהאחריות לקיטוב שהתפתח בין שתי הכלכלות, הגידול בחוסר השוויון, היעדר יכולתה של אומת הסטארט-אפ להתרחב ושל האומה בקיפאון לצאת מקיפאונה.

חלק ניכר ממגזר השירותים הנכלל בתוך כלכלת "אומה בקיפאון" וכן רבים מענפי התעשייה שלה מורכבים ממונופולים ומקרטלים דה פקטו. אספקת חשמל, בנקאות, תחבורה ושירותים חיוניים אחרים משפיעים על שאר הכלכלה הישראלית. אם לציבור הישראלי אין גישה לספקים תחרותיים במגזרים אלו, התוצאה היא תשלומים קבועים הנובעים ממחירים גבוהים, משחיתות או משירותים גרועים. התקבולים מתשלומים אלה זורמים באופן בלתי-פרופורציונלי למעמד מצומצם של עובדים באיגודים חזקים, לעיתים גם קרובי משפחה, בצורה של משרות מוגנות, משכורות גבוהות שאינן מבוססות על פריונו של העובד, שעות עבודה מופחתות, פנסיות גבוהות ומובטחות ועוד הטבות רבות. מצב זה יוצר שתי קבוצות – קבוצת "הבפנים", שהצליחה לבנות חומת מגן סביב המשרות וזכויות היתר שלהם, וקבוצת "המחוץ לחומה", שאין לה ביטחון תעסוקתי ולעיתים גם זכויות העבודה הבסיסיות שלה אינן מוגנות. המערכת הדו-כיתתית הזאת קיימת גם במגזרי התעשייה שבתוך ה"אומה בקיפאון", כאשר ענפים מסוימים, כגון מזון, מלט, מחצבים וגז, חסינים מלחצים תחרותיים באמצעות רגולציה, ובאופן זה הם יכולים להשיג מחירים גבוהים גם כאשר אינם מספקים סחורות באיכות מספקת.

לישראל יש כלכלה פתוחה הנובעת מן הצורך לייצא לעולם. אך מנגד, ישנם שחקנים המשקיעים משאבים רבים על מנת לוודא את המשך הבידוד מפני לחצים תחרותיים. מאמץ זה פועל כמעט כולו ברמת החלטות הממשלה והרגולציה. לחץ נגדי כזה יכול לבוא גם מהפעלת כוחם של איגודים מקצועיים להתארגנות פוליטית במגמה לחסום רפורמה והכנסת תחרות שתאלץ להוריד מחירים. בעניין זה, לבעלי העסקים יש אינטרס בשיתוף פעולה עם האיגודים. מאמצי שתדלנות ויחסי ציבור תומכים עוד יותר במאמצי הגיוס הפוליטי כאמור. בישראל, כמו במקומות אחרים, לפחות בהקשר הזה, קיים שיתוף אינטרסים בין הבעלים לבין המועסקים, כאשר הבעלים מנצלים את עובדיהם כדי לשלול כל הצגה של תחרות שבהכרח תוביל לאובדן משרות ולכן מהווה סכנה פוליטית. אף שהעובדים חיוניים ליכולתם של הבעלים להדוף תחרות, ב"אומה בקיפאון" העובדים לא בהכרח שותפים לתשלומים הנובעים מכך, והדבר אף עלול להגביר עוד יותר את חששותיהם מפני אובדן משרותיהם לטובת מתחרים.

יכולתה של ה"אומה בקיפאון" להגן על עצמה מלחצי תחרות נובעת גם מצורת הארגון שלה. חלקים ניכרים בכלכלה זו נשלטים באמצעות מבנים דמויי פירמידה המאפשרים ליחידים להשיג שליטה על מספר רב של תעשיות בעזרת השקעת הון קטנה יחסית. במבני בעלות אלו ניתן להשתמש גם כדי לנתב את את התשלומים הקבועים למנכ"ל ולמנהלים הבכירים בצורה של משכורות גבוהות. הצד השני של מטבע זה הינו משכורות נמוכות מאוד, ואף שכר מינימום, ומשרות שאינן בטוחות. אף שמבני הבעלות דמויי הפירמידה הותקפו דרך "חוק הריכוזיות" והפתיחה לתחרות במגזר התקשורת, שהיתה מרכיב עיקרי בפירמידות אלו, מבנים אלו ממשיכים להיות דומיננטיים בכלכלת ה"אומה בקיפאון". לאחרונה התקיימו משפטים והרשעות של בעלי הון ידועים, כגון נוחי דנקנר, בעל השליטה בקונצרן אי.די.בי., שהיוו מטרה קבועה להתקפות מתנגדי הריכוזיות. אך יידרש לחץ ממשלתי נוסף על מנת לפרק את הקונצרנים הגדולים.

הרכיב שהופך מצב זה, יחד עם אי השוויון הגדל בחברה הישראלית, לשיקוי תרעלה שקשה למצוא לו פתרון, הוא ההתניידות הנמוכה בין שתי הכלכלות: אלו שיש להם הכישורים למצוא משרה ב"אומה בקיפאון" לא בהכרח מתאימים ל"אומת הסטארט-אפ". אומת הסטארט-אפ מפגינה פריון גבוה שממשיך לגדול – ואף נמצאת במקום שווה לזה של הרובד העליון במדינות ה-OECD – כשהיא מוּנעת על ידי יצוא ואוריינטציה גלובלית. לעומתה, ה"אומה בקיפאון" משקפת פריון נמוך הקופא על שמריו ומושך כלפי מטה את כלל הפריון של ישראל לעבר הקצה הנמוך של ה-OECD. רמה נמוכה זו של פריון מתמתנת במעט על ידי שעות עבודה רבות, אך דבר זה מיתרגם גם להנמכת איכות חייהם של עובדי המגזרים הללו.

התיאוריה הכלכלית מלמדת כי עליה בפריון במגזר אחד של הכלכלה אמורה להגביר את הפריון והשכר במגזרים אחרים, כאשר המגזרים היותר פרודוקטיביים מתחרים עם אלו הפחות פרודוקטיביים על אותם משאבי אנוש, מה שמכריח את הפחות פרודוקטיביים להתייעל ולעלות את רמת הפריון שלהם. אך מגמה זו מואטת ומוחלשת במקרה הישראלי. לרבים מהמועסקים באומה בקיפאון חסרות ההשכלה וההכשרה המינימליות שתאפשרנה להם להשיג את הכישורים הנדרשים להצטרפות לאומת הסטארט-אפ. משמעות הדבר היא שגם כאשר יש בישראל עלייה בתעסוקה אצל קבוצות שקודם לכן לא נטלו חלק בשוק העבודה, כגון גברים חרדיים, אין להם ברירה, בשל השכלתם הנמוכה, אלא לקבל משרות אופייניות לאומה בקיפאון – מישרות הדורשות כישורים נמוכים ומשלמות שכר נמוך. בנוסף לכך, למרות הגידול במספר התלמידים במוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל, אין גידול בלימוד מדעים, מתמטיקה והנדסה, בעיה שעולה כבר בבתי-הספר התיכונים, ובאופן זה מגבילה עוד יותר את יכולתה של אומת הסטארט-אפ לצמוח ולהגביר את תרומתה לכלכלה הישראלית כולה.17 אחד מהדו"חות על הכלכלה הישראלית מתאר מצב לפיו מחצית מילדי ישראל מקבלים היום "חינוך של העולם השלישי".18

בעוד שיכולתה של אומת הסטארט-אפ להגביר את חלקה בכלכלה הישראלית ובכוח העבודה ולדחוף את הפריון כלפי מעלה מוגבלת על ידי הפרופיל ההשכלתי של עובדים פוטנציאליים, הלחץ על האומה בקיפאון להגביר את פריונה מוגבל גם הוא בשל בידודה מלחצים תחרותיים. למעשה, רק במגזרים בודדים, כגון ביגוד, שכבר אינם מוגנים מלחצים תחרותיים, נרשם גידול בפריונן. אך רובה של האומה בקיפאון נותר חופשי מחשיפה לתחרות מבחוץ.

באופן זה ניצבים קובעי המדיניות בישראל בפני פרדוקס. הפריון דוחף את השכר ואת הצמיחה, ואלו מצידם דוחפים תמורות כלכליות. אך פריון הוא בסך הכל ערך התפוקה המחולק בשעות עבודה. ניתן לשפר פריון על-ידי שיפור רמת הסחורות או השירותים המופקים, או ע"י השקעה שנועדה להפחית את היקף העבודה הנדרשת (או על-ידי שניהם כאחד). ואכן, שינוי כלכלי מסוגל לייצר משרות חדשות אך לעיתים קרובות על חשבון משרות קיימות. זהו המקור לחלק גדול מחוסר שביעות הרצון הכלכלי שפוקד את ארה"ב ואירופה בשנים האחרונות, ושתורגם לתסיסה פוליטית. אבטלה לא היתה בעיה משמעותית בישראל, שבה המצב בעשורים האחרונים הוא של חוסר ידיים עובדות. אי-היציבות הובילה לא לפיטורים כי אם לגידול בפערים בין מקבלי השכר. "המשקים העממיים" של סוף המאה ה-20, בברה"מ ובמדינות מזרח אירופה, החזיקו במכוון מפעלים רבים, בעיקר בתעשיות קלות כגון טקסטיל, כדי לספק הזדמנויות תעסוקה לעובדים שכישוריהם דלים או באזורים פחות מפותחים. אך מדיניות זו תרמה לחוסר יכולת כללית לצבור עודפים כלכליים, ובסופו של דבר הובילה באופן ישיר לתהפוכות החברתיות וכלכליות שהביאו לקריסת משטרים אלו. בשל כך, בעוד שכלכלת האומה בקיפאון איננה בת-קיימא ללא מחיר, הרי העלאת הפריון באמצעות החלפת העובדים במכונות, או העתקת המשרות למדינות זולות יותר, עלולה גם היא להיות כרוכה בתוצאות שונות, שליליות.

סיפורן של שתי הכלכלות בישראל מקביל, במידה מסוימת, לסדקים הפוליטיים, האידיאולוגיים והחברתיים בחברה הישראלית, ומחריף אותם. אומת הסטארט-אפ ממוקדת בעיקר בערים הראשיות של ישראל במרכז וברצועה שלאורך החוף – גוש דן וחיפה. בתוך ישראל קיימת אומה אחת שלה רק מעט מן המשותף עם האחרת, מבחינת ערכיה ושאיפותיה. אף שיש חרדים, מזרחים ומתנחלים בין מועסקי אומת הסטארט-אפ, הרי מרבית אזרחיה הם גברים צעירים, חילונים, ברובם ילידי ישראל או עולים מברית המועצות לשעבר או ממדינות המערב. הם נוטים יותר מאחרים להצביע למפלגות השמאל או המרכז. הפרופיל שלהם הופך אותם לקבוצה בעלת הניידות הגלובלית הגדולה ביותר בחברה הישראלית. לכן בידם הבחירה אם להגר מישראל כדי לעבוד ולחיות בחברות ובערים המובילות בעולם – בחירה שאיננה בידי קבוצות אחרות בישראל. לאלו המשתייכים לאומת הסטארט-אפ חשובות לא רק ההזדמנויות הכלכליות, אלא גם היכולת לחיות במדינה ובחברה המשקפת את ערכיהם.

באופן זה, ההצלחה שהובילה לצמיחתה הכלכלית ולמצוינותה הטכנולוגית של ישראל מובילה אותה אל פרשת דרכים. המסלול הנוכחי של שתי כלכלות המתקיימות בו-זמנית, והתוצאה של שתי אומות מקוטבות ומשוסעות, הופכת לפחות ופחות נוחה. דאגות כלכליות קשורות בטבורן להתפתחויות פוליטיות וחברתיות; יתכן שבעתיד יהיה קשה יותר ויותר למנוע מהתיפקוד הלקוי במישור הכלכלי להעמיק את הסדקים שבמישור הפוליטי והחברתי. התומכים בכלכלה הישראלית ומשלמים את מרבית המיסים עלולים לחוש שקולם נשמע פחות בתהליך קביעת המדיניות, בין אם דרך הפוליטיקה ובין באמצעות מחאות חברתיות, והדבר עלול לגרום לטפטוף מתמשך של חברי אומת הסטארט-אפ מישראל. מנגד, כפי שראינו במקומות אחרים, זעמם של המקופחים ומשוללי הזכויות, בין אם הם מוחלפים על-ידי מחשבים ורובוטים ובין אם משרותיהם מועתקות לחו"ל, עלול להוביל לשטפונות פוליטיים וחברתיים שיסחפו את היסודות שעליהן נבנתה ישראל ובהם היא תלויה.

לאור אבחנה זו, ה-OECD הגיש שורת המלצות, ביניהן:
"שיפור הלכידות החברתית יגדיל את הצמיחה שניתן לקיימה בטווח הארוך… על ישראל לפַנות מרחב פיסקאלי לטיפוח צמיחה מכלילה יותר ולהתכונן לעתיד. יש להגביר השקעות בתשתיות, לעודד פיתוח וקידום מיומנויות וכישורים, בייחוד בקבוצות חלשות, לפתח מסגרות הכשרה מקצועית עבור מבוגרים ולארגן את מערכת החלוקה מחדש, כולל לקשישים. כל זה הינו בר השגה מבלי לוותר על מדיניות פיסקלית אחראית". את סוגיית הצמיחה המכלילה יש לבחון באופן רחב. היא חורגת מעבר להמלצות הידועות אודות חרדים וערבים. עובדים המוצאים את עצמם ב"אומה בקיפאון" מהווים חלק ניכר מן המעמד הבינוני הנמוך. על מנת למנוע את בידודם וניכורם הגובר, יש לעצב מדיניות שנועדה להשיג מטרה זו, ולא על סמך נקודות המבט הצרות ששימשו כבסיס לאסטרטגיות הכלכליות של ישראל עד כה.19

הבא