ספריית מאמרים / 2016

הערכה שנתית 2016

ב-68 שנות המדינה התחוללו בה תמורות דמוגרפיות מרחיקות לכת. גודלה והרכבה של האוכלוסייה הישראלית השתנו ללא הכר, ודפוסי ההתנהגות הדמוגרפית של אוכלוסייתה נבדלים לפי תת-הקבוצות השונות המתקיימות בה. כל אלו צריכים לשמש מרכיב חשוב של תכנון ומדיניות שמטרתם שמירת אופייה היהודי והדמוקרטי של המדינה בה מממש העם היהודי את זכותו להגדרה עצמית, ואת חוסנה החברתי והכלכלי.

להלן נציג עשר תצפיות שלדעתנו הן מרכזיות להבנת הדמוגרפיה של ישראל. לכל אחת מהן ישנה השלכה פרקטית כלשהי. כמובן שכל התערבות, בין ממשלתית ובין ציבורית אחרת, חייבת להקפיד על כיבוד השוויון בין כל קבוצות האוכלוסייה, כמו גם על עקרונות בינלאומיים של זכויות האדם. אנו בדעה כי מדיניות מושכלת צריכה להיות מיושמת במירב תיאום והידברות עם הקבוצות העשויות להיות מושפעות ממנה.

1. גודל והרכב אוכלוסייה
מספרם של תושבי מדינת ישראל נמצא במגמה עקבית של גידול. קצב הגידול משתנה בעיקר מהתמורות במגמות העלייה לישראל ומשינויים בדפוסי הפריון. תוך כדי כך נשמר האיזון בין שני מרכיבי האוכלוסייה העיקריים – יהודים ולא-יהודים. את התושבים “חסרי הדת”, כלומר עולים זכאי חוק השבות שאינם יהודים על-פי ההלכה, אנו מחשיבים כחלק מהאוכלוסייה היהודית. רצוי למצוא דרכים לצרפם באופן רשמי לקבוצה היהודית על-ידי הקלה של תהליכי גיור.

2. פריון
רמת הפריון של יהודים בישראל היא גבוהה בהשוואה לדפוסי הפריון במדינות מפותחות אחרות. קיימים הבדלים ניכרים בין מספר הילדים הממוצע לאישה חרדית או דתית לבין מספר הילדים הממוצע לאישה חילונית. בגלל המספר הנמוך של ילדים בקרב האחרונות, וראיות אמפיריות ממחקרים שלפיהן מספר הילדים הרצוי של אישה חילונית גבוה בילד אחד ממספר הילדים בפועל,3 יש לבחון דרכים לעידוד הילודה בקרב קבוצה זו. רמת הפריון של נשים ערביות הצטמצמה במשך הזמן ונעשה דומה לזה של האוכלוסייה היהודית; זהו מימד חשוב של התערות חברתית מוצלחת של ערבים בחברה הישראלית.

3. תוחלת חיים
תוחלת החיים של כלל האוכלוסייה עלתה במשך הזמן. ליהודים, נשים וגברים כאחד, תוחלת חיים ארוכה יותר מזו של לא-יהודים. במשך הזמן אף התרחבו במקצת הפערים בין שתי האוכלוסיות. תוחלת החיים של לא-יהודים נמצאת כיום ברמה שאפיינה את היהודים לפני חמש-עשרה שנה. יש למצוא את הסיבות לכך ולנקוט מדיניות שתצמצם בהדרגה הפרשים אלו. מדיניות כזו צפויה לשפר את איכות חייהם של התושבים הלא-יהודים של המדינה.

4. עלייה
רובם המכריע של יהודי התפוצות מתגוררים כיום במדינות דמוקרטיות ומפותחות. כללית, לא פועלים עליהם גורמי דחיפה פוליטיים, כלכליים או חברתיים המניעים אותם לעזוב ולהגר למקום אחר. עם זאת, מדי פעם מתערערת היציבות הפוליטית או ביטחונם האישי של התושבים, לרבות היהודים, באזורים שונים. בשנים האחרונות  בולט הדבר במיוחד באוקראינה ובצרפת ולאחרונה גם בטורקיה (הגם שמספר היהודים שם קטן). הגורמים המטפלים בעלייה לישראל צריכים להיות ערוכים להזדמנויות מעין אלו, לבחון את צרכיהם וציפיותיהם של עולים פוטנציאליים, ולהפנות משאבים מתאימים לעידוד העלייה משם ולהבטחת היקלטותם המוצלחת בארץ.

5. עזיבה את הארץ
אף כי מספר העוזבים את הארץ הוא קטן הרי שהוא נמצא במגמה של גידול. כפי שידוע ממחקרים בנושא, רבים מהעוזבים הם בעלי הון אנושי של השכלה גבוהה ומקצועות בתחומי טכנולוגיה מתקדמת ומחקר. לאחרונה ישנם ניסיונות בקרב ישראלים בחו”ל למסד את התארגנותם שם, במטרה לשמר לכידות קהילתית ישראלית, לרבות קשר עם ישראל. יש להקל על צעירים למצוא עבודה ההולמת את כישוריהם המקצועיים, להוזיל את מחירי הדירות למשפחות צעירות, ולצמצם מתחים בין-קבוצתיים במגמה לחזק את הרצון להישאר בארץ, ובמקביל יש למצוא דרכים לשמירת הקשר עם הישראלים בחו”ל ומחויבותם לישראל.

6. תפרושת גיאוגרפית
הפיזור המרחבי של האוכלוסייה היהודית בישראל אינו מעיד על תמורות מדאיגות. עיקר השינויים בשנים האחרונות מתרחשים באזור הליבה של המדינה, עם ירידת משקלו של מחוז תל-אביב, הכולל את העיר תל-אביב, לטובת גידול במשקלו של מחוז המרכז. מחוזות הצפון והדרום, כמו גם ירושלים, שומרים על מידה רבה של יציבות בחלקם בכלל האוכלוסייה היהודית. עם זאת, יש לעשות מאמצים להפנות יותר אוכלוסייה יהודית למחוז הצפון, היחיד מבין מחוזות המדינה ללא רוב יהודי.

7. השכלה
ההישגים ההשכלתיים של תושבי ישראל משתפרים באופן הדרגתי. זה נכון בקרב יהודים ולא-יהודים כאחד. עם זאת, השיפור בקרב הראשונים ניכר יותר, ולפיכך גדל הפער בין שתי האוכלוסיות. יש להפנות יותר משאבים לחיזוק החינוך במגזר הלא-יהודי והעלאת שיעור בעלי תעודת בגרות, כדי לאפשר לבוגרים אלו ללמוד לתארים אקדמיים.

8. תחזית
האוכלוסייה הישראלית צפויה להמשיך ולגדול בשני העשורים הבאים. הגידול יהיה מעט מהיר יותר בקרב האוכלוסייה הלא-יהודית לעומת האוכלוסייה היהודית. עם זאת, המאזן בין שתי הקבוצות לא צפוי להשתנות במידה ניכרת. כמובן שמאמצים להגביר את העלייה ולצמצם את העזיבה את הארץ יפעלו לחיזוק המרכיב היהודי באוכלוסייה הישראלית.

9. ירושלים
בדיון הציבורי, יש מי שיטענו כי הגיאוגרפיה חשובה יותר מהדמוגרפיה ואין להתערב בתהליכים המתחוללים באוכלוסיית העיר גם במחיר אובדן הרוב היהודי. בהקשר זה יש כמובן לזכור כי מעמד התושבות של ערביי מזרח העיר מאפשר להם לבחור ולהיבחר למועצת העיר ולתפקיד ראש העיר. אמנם עד כה מרביתם לא מימשו זכות זו, אך שינוי – שנשקל בצמרת הפלסטינית – בגישתם והחלטה על השתתפות בבחירות המוניציפליות עלול להביא לשינוי פניה של מועצת העיר, ואולי אף של העומד בראש עיר הבירה.
הבטחה וחיזוק של הרוב היהודי בירושלים, מחייבים בחינה של שני צעדי מדיניות.

א) המשך דראסטי יותר מזה של השנה החולפת של צמצום מאזן ההגירה הפנימי השלילי, בין היתר באמצעות יצירת יותר מקומות עבודה והגדלת היצע הדיור והוזלתו – במיוחד לצעירים משכילים בוגרי המוסדות האקדמיים בעיר (ברוח החלטת הממשלה בישיבתה מיום ה-2 ביוני 2016 לרגל יום ירושלים). בהקשר זה יש לפעול בכל דרך אפשרית להטבת איכות החיים של התושבים בשכונות הלא-יהודיות של מזרח העיר, להעמקת השתלבותם במרקם החיים החברתיים, הכלכליים והתרבותיים, ולמניעת מתחים סביב המקומות הקדושים, כל זאת על מנת להבטיח שקט וביטחון. תנאים כאלו יחזיקו יותר תושבים בעיר ויגבירו את כוח משיכתה של ירושלים לאוכלוסייה חדשה.

על מנת להבטיח כי שינויים אלו יתועלו לצמצום העזיבה את העיר ולהגדלת מספרם של תושבים חדשים יש לחזק את דימויה של ירושלים כמקום בטוח, מתפתח, וכסביבה נעימה ומיוחדת לחיות בה.

ב) כיוון מדיניות אחר עשוי להיות שינוי גבולות השיפוט של ירושלים מערבה או מזרחה מבלי לשנות דבר בנוגע לריבונותה של ישראל באזורים אלו: העתקת הגבול מערבה במגמה לצרף לשטח העיר יישובים יהודים נוספים; או צמצום השטח המוניציפלי, למשל לאורך התוואי הנוכחי של גדר ההפרדה, ואף הזזתו של תוואי זה כדי להעביר לצד המזרחי מספר כפרים ושכונות ערביות. כמובן שמהלך חד-צדדי של הוצאת עשרות אלפי תושבים ערבים מאחריותה המוניציפלית של ירושלים צריך להיעשות באופן מושכל וזהיר, תוך שמירה על מקומות עבודתם, זכויות הרווחה שצברו, ויכולת לשמור על קשרים עם קרובי משפחה שימשיכו להתגורר בעיר ירושלים. כמו כן, מהלכים מעין אלו חייבים להתחשב בשיקולים מדיניים וביטחוניים רלבנטיים.

שני צעדי מדיניות אלו יכולים להתבצע בנפרד או במקביל כשהם משלימים זה את זה.

10. ירושלים ויהדות התפוצות
רוב יהודי התפוצות תומכים באחדותה של ירושלים. סביר להניח שהם גם היו רוצים שיהיה בירושלים רוב יהודי. בה בעת, רובם בוודאי לא מחזיקים בשום זיקה לשכונות הערביות בצידה המזרחי של גדר ההפרדה ורואים במכשול פיסי זה ובהשלכותיו על חיי היום-יום ועל תנאי חייהם של התושבים הערבים גורם שאינו מתיישב עם תפיסת עולמם הליברלית. מדיניות שתחזק את הרוב היהודי בעיר מחד ותיטיב עם האוכלוסייה הלא-יהודית מאידך תקבל תמיכה מצידם של רוב יהודי התפוצות, ואף עשוי לחזק את הזדהותם עם ישראל.
בשנים האחרונות אנו עדים לשינויים של ממש בחיי התרבות והפנאי בעיר. המרחב הציבורי של ירושלים נעשה יותר ויותר נגיש ומתאים לאוכלוסייה צעירה ולמשפחות עם ילדים מכל גווני האוכלוסייה, לרבות חילוניים. ועל כך יש לברך.
*
לסיכום, אם לשפוט על פי מדדים שונים ומשלימים, מצבה הדמוגרפי של ישראל הוא טוב. עם זאת, בכמה תחומים נדרשות התערבויות שיחזקו את אופייה היהודי של ישראל בכלל ושל בירתה בפרט, ויגבירו את השוויון בין יהודים לבין לא-יהודים. להערכתנו, המטרות שהוצגו לעיל והדרכים הכלליות שצוינו להשגתן יהיו מקובלות על חלק הארי של אזרחי המדינה.

הקודם
הבא